מועד לכל חי סימן כ
<< · מועד לכל חי · סימן כ · >>
סימן ך[עריכה]
ע"ט לכנ"נה כי בא מועד זמן שמחתינו,
ומצאת כי תדרשנו
א ראוי ונכון בערב חג הסוכות שיתקבצו עשרה תלמידי חכמים בבית הכנסת וילמדו בעד כוללות העיר סדר הקרבנות, דהיינו ויקרא - צו, ומסכת חגיגה, ומסכת יום טוב, וכל התהלים, כמו שכתב בספר מעשה הצדקה דף קכ"ז אות ל"ד יעויין שם, ובספר מועדי רגל דף ג' ודף ד' הוסיף שילמדו גם כן מאמרי הזוהר הקדוש בסדר משפטים דף קכ"ד, ובסדר אמור דף צ"ד ודף ק"ב ודף קי"ד, וסדר פנחס דף ר"ן, ואחר גמר הקריאה יאמרו פסוק, לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש, ויאמרו נוסח התפילה אשר הובא שם דף ד' ע"א עיין שם, ויתנו להם מהציבור שכר טוב בעמלם, והיינו מדמי הפדיון שיעשו בעד כל יחידי העיר מכיס הכולל, והוא שיפרישו תחילה רי"ו מעות כסף, ואחר שימנו אותם יוסיפו על המנין עוד טו"ב שיהיה בין הכל רג"ל, כמו שכתב שם בספר מעשה הצדקה דף קכ"ז ע"א, וממעות הללו יתנו להלומדים הנ"ל.
ב זכור אל תשכח דאין מקיזין בערב סוכות ולא בערב יום טוב אחרון, (ועיין בספר נוהג כצאן יוסף דף ע"ט ע"א).
ג יש להרבות בצדקה ערב סוכות איש כמתנת ידו אחד המרבה כו', ומוהרח"ו זיע"א היה מחלק מה שהיה בקופת העניים יום ערב סוכות, ויש טעם נכון על דרך האמת ויומא הוא דקא גרים בדרך צדקה תמצא, ויזהר מאד לתת מתבשיל יום טוב לעניים כמו שכתוב בזוהר, (כן כתב בספר מחזיק ברכה, וספר בית השואבה דף קס"א ריש ע"א, ועין נמי בנוהג כצאן יוסף דף ע"ט ע"ג וד', ושערי תשובה, וחמדת ימים פ"ג מסוכות אות י"ב, ואור הישר דף כ"ט ע"ב), ובזה אמרתי דרך רמז בכונת מאמר רבותינו זכרונם לברכה, מי מעמיד עליונים ותחתונים צדקה שעושין ביד, בו תרמוז ביום י"ד הידוע דהוא ערב סוכות, ויותר שייך לומר דבא לרמוז לי"ד אדר, אלא דהרי איכא ט"ו נמי, ועוד דיש מקומות דהוא ט"ו ולא י"ד בכרכים המוקפין חומה מימות יהושע, ובמאמר זה פירשתי בו אופנים הרבה בספרי הקטן צדקה לחיים ממה שחנני ה'.
ד ערב סוכות יטבול ויכוין לקבל שפע משם ע"ב קס"א גימטריא רג"ל, (הרב המורה סימן ט' אות פר"ח, ובכף אחת סימן כ"ד אות א').
ה לא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך כדי שיאכל לתיאבון דומיא דמצה, (מהרי"ל, ומור"ם, ובית השואבה דף קס"א ע"א), ומה שכתב שם בספר בית השואבה אות ג' ליישב דברי מור"ם והלבוש, לחלק בין ערב סוכות דאסור מחצות לערב פסח דהוא משעה עשירית איהו קלסיה דהוא ברור ונכון, ולעניות דעתי נראה דלא יתיישב בזה, דהרי בקושטא ושאר מקומות מלבד הסדר שהיא מצה לחם עוני שמורות כנהוג, הנה כל הפסח האכילה היא ממצה עשירה דקבעי עלייהו כל הסעודות, ותו דהיה להם לומר דמחצות עד שעה עשירית לא יאכל פת כי אם הבאה בכיסנין, (ועיין בספר ציון לנפש חיה בפסחים דף ק"ח ע"א, ובספר כרם שלמה אשכנזי ק"ק סימן תרל"ט), וכן ביום ראשון של סוכות לא יאחר סעודתו עד אחר חצות, ויהיו הבקו"רים מועטים כדי שיאכל בליל שני לתיאבון, ומה גם אם חל בשבת דראוי שיתפלל מנחה גדולה ויעשה תיכף אחר המנחה סעודה שלישית אכילה דקה וקלה, ומי יתן והיה שיעשה כן בכל שבתות השנה בשביל כוס של הבדלה וסעודה רביעית.
ויו איסטניס לא יתענה בערב סוכות כמו בערב פסח דהרי אסור להתענות בין יום הכפורים לסוכות, ושאני ערב פסח דהותר מכללו לבכורות, וגדול הבית כבכור, (ועיין בקונטרס חיים לראש דף י"ג ע"ב אות ב' ודו"ק), ובספר בית השואבה דף קס"ב ע"א כתב טעמא אחרינא דיכול לאכול בליל סוכות בעת שירצה ובתנאי שיהיה קודם חצות, ואסטניס לא ימלא כריסו מפירות וירקות, והכל לפי האדם אי מחצות אי משעה עשירית, (שם ע"ב, ועיין בספר מועדי ה' דף ע"ה, ובספר בכורי יעקב, ועיין בספר אליהו זוטא דהאריך בזה).
ז טוב להדליק שבע נרות בסוכות נגד שבעה צדיקים הבאים, (מורה באצבע, ואור הישר דף כ"ט ע"ב), ומי שאין לו מנורה או לאנפאר"ה יתן שבע פתילות בעששית, אפילו דבשאר ימים טובים נוהג חמשה נגד העולין. (ועיין חיים לראש בהטבת הנרות).
ח הדלקת הנר של סוכות האיש קודם לאשה, וטוב דידליקו שניהם יחדיו או בעששית אחת או יתן שנים, והכל לפי האדם והמקום, (ועיין בית השואבה דף קס"ד ע"ב אות ז').
ט יתקן כסא ומעיל מפואר על גביו לכבוד שבעה אושפיזין מעין דוגמא לכסא אליהו ביום המילה, וכתוב בזוהר דאי לא מתקנין ליה לא אתי, (ספר המורה אות רפ"ט), ותמיה לי מלתא אמאי בנדוניות נותנין מאנטי"ל לשלחן לילי פסחים דהיינו מפה ארוכה וגם מכסה לקערה מרוקמות, ואיך לא תקנו כמו כן ליתן לכסא של שבעה אושפיזין עילאין קדישין ונמשך תועלת מזה דאתו לאדכורי, ולפי ריבוי ההוצאה ממוהר ומתן ושל הנדוניא מה יתן ומה יוסיף זה כי במה נחשב הוא, וטפי עדיף ויחנו בחסרו"ת מדברים אחרים דאינן נצרכין מריזא"ס מפואר וכדומה דהוא לכבוד ולתפארת, ויתנו זה שהוא לדבר מצוה, ומי שחפצו לזכות את אחרים יתן אל לבו להיות האב זכאי בבתו לתת לה כאמור.
יוד מה טוב חלקו המאכיל עניים ואורחים על שולחנו בחג הקדוש הזה כדאיתא בזוהר הקדוש, ולאידך גיסא גדול עונו מנשוא ומקללין אותו השבעה אושפיזין עילאין קדישין אם אין לו עני או אורח על שלחנו, ואם אין ידו משגת להביא עניים או אורחים דבמה ישכב, אז ישלח להם תבשיל, ויאמר בשעת הנתינה זה חלק מסעודתינו יהיה חלף חלק האושפיזין שיבואו לסוכתינו, (חמדת ימים פ"ג מסוכות אות כ"ב, וכן כתב בספר כף אחת סימן כ"ד אות ד'), ובעירנו אזמיר יע"א נמצא איתנו שני בעלי בתים דבכל שנה ושנה המה ואביהם נוהגים לערוך שלחנות בלילה ראשונה ושניה של סוכות לפני האורחים ולפני העניים, מה טוב חלקם וכן יעשו לדורותם בשפע רב וירבו כמותם, ועיין לעיל אות ג'.
יא אין לקדש עד שיהיה ודאי לילה דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות וכתיב בערב תאכלו מצות, (נוהג כצאן יוסף דף ע"ט ע"ג), ובבכורי יעקב כתב דעל כל פנים הסעודה יהיה ודאי לילה, יעויין שם.
יב הטעם שאומרים זמן שמחתינו דהוא על שנמחל העונות ביום הכפורים, (כן כתב בספר נוהג כצאן יוסף שם, והן הם דברי התוספות בספר דעת זקנים סדר אמור, ועיין מה שכתבתי בספרי זוטא נפש כל חי מערכת ס' ד"ה סוכה בסייעתא דשמיא).
יג לילה ראשונה ושניה נמי לחוצה לארץ צריך לכוין בכזית אכילתו שהוא חיוב מדאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות, והרב משה הררי ז"ל שכח לכוין ואחר שישן על מיטתו נזכר, וקם ולבש וישב בסוכה ונטל ידיו ובירך המוציא ואכל כזית בכונה לשם חובה, (כן הביא בספר זובח תודה, ובספר שמחת הרגל חלק ב' דף מ"ה ע"א, וכן כתב בספרו מורה באצבע אות ר"ץ, ועיין בספר ראש יוסף, ובכסא אליהו יעויין שם), וכתב בספר בכורי יעקב דצריך ללמד ולספר לבניו ולבני ביתו בלילה ראשונה מצות כונת סוכה כמו בליל פסח, ואפילו למאן דאמר דבליל פסח בדיעבד יצא, הנה בסוכות לא יצא דהוא מדאורייתא, דלא כהפרי מגדים, יעויין שם.
יד מה שצריך לכוין בישיבת הסוכה היינו דהוא זכר לענני כבוד ועל ידי כן נזכור גם כן כל הנסים והנפלאות שעשה עמנו ביציאת מצרים, (ועיין בית חדש, וטורי זהב, ובית השואבה אות ב', ומה שפלפל שם כבר קדמו בספר בכורי יעקב, ועיין נמי בספר פרי מגדים בחלק אורח חיים, עוד תשוב ותראה מה שצריך לכוין בישיבת הסוכה, והוא מה שכתב הרב בעל העקידה והובאו דבריו בספר עמק ברכה דף ק"ג ודף ק"ד).
טו אכילת פת הבאה בכיסנין לילה ראשונה אינו יוצא ידי חובה, ואם אכל שיעור לברך ברכת המזון יוצא, (עיין יוסף אומץ סימן מ"ז, ובספרו ככר לאדן סימן ה' אות ג', ובזכור לאברהם חלק א' וחלק ג', ושערי תשובה, ובכורי יעקב, יעויין שם), ובפרי מאשל סימן תרל"ט אות ט"ו כתב דצריך מחמשה מיני דגן, והרב עיקרי הד"ט אות י"ד חלק עליו יעויין שם, (ועיין זכור לאברהם חלק ג', ובספר ערך השולחן סימן תרל"ט, והרב משה ידבר סימן י"א דן את הדין דבליל ראשון של סוכות אינו יוצא בפת מבושל, ועיין עוד שם בסימן י', ועיין בקונטרס חיים לראש דף ט"ז אות א' ואות ד' לענין ליל ערב פסח, ומבושלת, ועיין בספר מועדי ה' דף מ' ע"א ודו"ק).
טז זיווג בסוכה, השל"ה והמטה משה התירו, וכן מור"ם, וטורי זהב, וחמדת ימים פ"ד מסוכות אות ס"א, ובכנסת הגדולה סימן ר"ס, ובתנאי שיהיו סדינים שלא יכנס אור הלבנה, אלא דלדעת הרב בית דוד סימן תמ"ד הוא דלא יעשה זיווג בסוכה, ושם כתב דאור הכוכבים הוא כאור הלבנה, (ועיין פרי האדמה חלק א' דף מ"א ע"ד, ובספר אור הישר אות ו', ובאליהו זוטא), ועיין מרדכי בפרק שני דסוכה סימן תשמ"א על ענין שינה בסוכה, ובספר בכורי יעקב סימן תרל"ט כתב דנשים צדקניות ומוחלות שישן בעלה בסוכה, והביא שם מהגאון מוהר"א מוילנא דכתב דמותר לישן יחידי בסוכה ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
טוב יזהרו כל איש ישראל לעשות סוכה, ואפילו הוא איש עני ומתפרנס מן הצדקה ישתתף עם שכניו ולא יבטלו ממצות סוכה, וגם כל מי שיש יכולת בידו לעשות סוכה יהיה מזכה לאחרים שאין להם יכולת לבל יבטלו ממצות סוכה, וגם לכל רב ודיין ובית דין שבעיר יהיה עיני השגחתם על הציבור בקהל עדתו להזהירם על כך, וזכור לטוב להגביר החכם המרומם אוהב את הצדקות צרור המר דודי לי, כמה"רר יעקב רבי ז"ל, דהפריש קרן קיים כדי לחלק מפירותיהם בין כפור לסוכות לעניים כדי שיעשו סוכה, אשריו ואשרי חלקו זצ'ל.
חי בסוכה של שותפים עיין עטרת זקנים, (ובתשובות הרשב"ש סימן ח', ובספר שערי תשובה, ובית השואבה דף ע"ו ע"א), ובסוכה קטנה שיש לאחין או שותפין יאכלו לילה ראשונה זה ראשון בגורל או בריצוי דנותנים רשות זה לזה ובלילה שניה יאכל השני בראשונה, זולת דאם אינן שוין דהוא האח הגדול או שהוא תלמיד חכם יש לו קדימה בכל הסעודות, וכן אם רגילים לישן בסוכה יעשו חצי הלילה לאחד וחצי הלילה לשני אם חביבה עליהם, (עיין ברכי יוסף, וכרם שלמה).
יט לא יכנס בסוכת חבירו לאכול או לישן שלא מדעתו, (עיין טורי זהב, וישועות יעקב, ואליהו רבה, וברכי יוסף, ועיקרי הד"ט אות י"ג, ושערי תשובה, ויד אפרים, ונהר שלום), ואם נטל רשות מאשתו מהני כמו שכתב בספר בכורי יעקב.
ך אף אם ירדו גשמים, אם הוא בלילה הראשונה חייב לאכול בסוכה, (אליהו זוטא, זקן אהרן סימן קס"ו, זרע אמת סימן צ"ב, ועי' ראש יוסף, וקיצור של"ה, ובספר יוסף אומץ סימן מ"ה, ובמחזיק ברכה שלו, וזכור לאברהם חלק ג', והרדב"ז חלק ה' סימן ש"א וש"ך, ובמאמר מרדכי, ושלחן גבוה), וכתבו שם דלא דמי למצטער אלא דבמצטער נמי בלילה הראשונה חייב, וכן חולה שאין בו סכנה כמו שכתב בברכי יוסף, (ובספרו טוב עין ונדפס בשיורי ברכה סימן תר"ם, וזכור לאברהם, וישועות יעקב, ומאמר מרדכי, ושערי תשובה, ובכורי יעקב סימן תרל"ט), אלא דאם רוצה להמתין עד חצות יוכל להמתין, (כמו שכתב בספר שערי תשובה, ועבודה ומורה דרך, ובכורי יעקב שם), וכתב בספר חמדת ימים פ"ד מסוכות אות מ"ג, דאם היו גשמים מקודם אין זה סימן קללה, וכן הביא בבכורי יעקב, (ועיין לקמן סימן כ"ב בזה).
אך המשכים בימי סוכות ויושב בסוכה ללמוד, הגם דשומר מצוה לא ידע דבר רע, מכל מקום לא ישתמש מהגנת המצוה דאגוני מגנא ויהיה בלבוש דק, אלא ילבש כראוי בסאמאר"ה כימי החורף מפני הרוח והצינה, ואם אין לו יותר טוב שילמוד בבית, (ועיין אליהו זוטא סימן תר"מ).
בך מה שכתב הטורי זהב לשחוק בסוכה, עמו הסליחה רבה דנוח לו שלא יגע בשחוק כלל אפילו בבית התבשיל כל שכן בסוכה, וכן ראיתי בספר בכורי יעקב סימן תרל"ט דהמשחק בסוכה מתחלל קדושתה, (ועיין באליהו זוטא, ובספר שמחת הרגל חלק ב' דף מ"ה ע"א), ובעירנו אזמיר יע"א יש איסור מוסיף, דקבלנו עלינו תקנות מורינו הרב חיים ומלך בספר חנן אלהים, דבכלל תקנותיו כתב בתיקון כ"ד שלא לשחוק בקוביא בימי סוכות תוך הסוכה, רק יעסקו בתורה ויכבדו לסוכה שהיא משכן ה', וסיים שם דקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם כאשר יעויין שם, ותקנה זאת עשאוה גם כן בשאלוניקי יע"א כמו שכתב בספר מעשה הצדקה תיקון י'.
כג לא יעשה שום תשמיש ביזוי בסוכה, ואסרו כלי אכילה להשהותן בסוכה כגון קדרות וקערות, ואפילו לערות התבשיל בקערה לא יביא הקדרה בסוכה, וכן הכד של מים, ולא יכניס נר של חרס בסוכה אלא של נחושת וברזל, ואפילו נר חדש, אבל מצופה בקונייא דין כלי זכוכית יש לה, וכן שטיפת הקערות לא ישטפם בסוכה, וכוסות אין קפידא, (עיין מגן אברהם, וערך לחם, ואליהו זוטא, וברכי יוסף, וקמח סולת דף ק"ן ע"ג, ושערי תשובה, והם דברי הקיצור של"ה, ועיין בתי כנסיות, וזכור לאברהם יעויין שם, והחילוק של קודם אכילה, עיין בכורי יעקב, זולת עביט של מי רגלים יעויין שם), ובספר בכורי יעקב סימן תרל"ט נתן כלל בזה, דכל דבר שרגיל להכניס לחדר יכניס בסוכה יעויין שם.
כד לשטוח בגדים השרויים במים בסוכה, כתבתי בתשובה לאסרו איס"ר, (ממה שכתב בחקרי לב להגאון מרן זקני ז"ל במ"ב סימן ח', דלא כבית השואבה אות קי"ח דף מ"א ע"א).
כה לא יכעוס בתוך הסוכה כלל, והיתה הרווחה להרבות שלום הבית שלא יהיה קטטה על עסקי אכילה וכיוצא, ואל ידבר בסוכה דברים בטלים, והרב החסיד ראשית חכמה העיד על רבו מורנו הרב משה קורדובירו שלא היה מדבר בסוכה אלא בדברי תורה בלבד, וישער דהוא כקדושת בית הכנסת דהסוכה היא צילא דמהימנותא כמו שאמרו בזוהר, והראיה דעצי סוכה אסורין כל שבעה, (ברכי יוסף, והם דברי הקיצור של"ה, ועמק ברכה, וכן כתב בספר אור הישר).
כו בשביל שבעה אושפיזין צריך לישב באימה וביראה בבושה וענוה וכבוד, ולא יכנס לתוכה גוי דאז בורח את הקדושה והשבעה צדיקין מקללין אותו, (בית דוד סימן תמ"ד).
כז מה שכתב הרב בית דוד סימן תמ"ג ללמוד בסוכה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הנה מה טוב דלא יעבור מללמוד דבר יום ביומו בספר "חמד אלהים" לשבתו דהוא בלול בכל, עכ"ל, וכתב בספר אור הישר דף ד' אות כ"ח, דמה טוב ללמוד בסוכה בספרי קבלה, וכן ראיתי נוהגין להביא בסוכה ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, וספר הכונות וכיוצא בהן שיהיו מונחים לפניו.
כח כשילמוד מסכת סוכה בשלחן יכוין דהפרקים הם נגד חמשה ענני כבוד, כי השנים אינן רק בחינת הכללות, (כן כתב בשל"ה, ואור הישר אות ז'), אלא דלענין שבעה ימים ואושפיזין אנו מצרפים הכללות ולזכרון קא אתי ואתה קח לך שבעה, (ועיין שמחת הרגל דף מ' סוף ע"ב, ובית השואבה אות ג').
כט אם חננו ה' בדרך למודו בספרי הש"ס והפוסקים וקשה לו להביא הספרים לסוכה, אז ילמוד בישיבה ולא בסוכה ובעתות הללו פטור מן הסוכה, (שולחן גבוה, ועיין אליהו זוטא, וכסא אליהו, ובכורי יעקב סימן תרל"ט).
ל גר שנתגייר בתוך החג חייב בסוכה בשאר הימים, (ברכי יוסף, ובית השואבה דף מ"ה סוף ע"א, וכסא אליהו).
לא בליל שבת שכבה הנר של הסוכה ילך לסוכת חברו, ואם לא אפשר ילך לבית אם יש שם נר, (מור"ם, וערך לחם), וכן לענין גשמים נוטפים, (עיקרי הד"ט אות ד'), ובלילה הראשונה והשניה החמיר באליהו רבה, וכרם שלמה, וכן אם נסתרה סוכתו לא יעשה סוכה בחול המועד אם אפשר לילך לסוכת חברו. (בית השואבה דף ע"ה ע"ב).
לב בחולה שיש בו סכנה המשמשין פטורין אפילו בשעה שאין החולה צריך להן, (אליהו רבה, וכרם שלמה אשכנזי, ועיין בספר שערי תשובה חילוקי דינים בזה, ובענין שומרי גינות דפטורין מן הסוכה, עיין מה שכתב ידידינו הרב ספרא רבה ויקירא נר"ו בספרו המשובח פתח הדביר דף קע"ה ע"א).
גל ראוי להחמיר שלא לאכול אפילו פירות חוץ לסוכה, ולדעת ערך השלחן פירות בעי סוכה, (ועיין זכור לאברהם חלק א' וחלק ג', ואליהו זוטא, ומאמר מרדכי, ושערי תשובה, ויד אפרים, ומועדי ה' דף ע"ד ע"ד, ובכורי יעקב), ובמתיקה הקילו דכונתם לשתות מים ולא אליבא דרקניא, ומי שאינו שותה אפילו מים וקאב"י חוץ לסוכה מה טוב, (עיין ברכי יוסף משם צדה לדרך, ומוהרי"ל, ובספר אור הישר, ובספר אדני פז, יעויין שם), והמחצית השקל כתב והובאו דבריו בכרם שלמה, דבמדינתינו שתיית הקאב"י קבע וצריך סוכה, והבכורי יעקב חלק עליו דליתא יעויין שם, ועל כל פנים לא יאכל חוץ לסוכה יותר מכביצה בכדי אכילת פרס שהוא בזמן כמו שמינית שעה, (בכורי יעקב סימן תרל"ט, ובערך השולחן, וישועות יעקב שם).
לד מי שהקיז דם או ששתה סם המשלשל פטור מן הסוכה, (בכורי יעקב סימן תרל"ט), והכל לפי מה שהוא האדם ולפי הזמן, (ועיין קיצור של"ה).
לה לא בשביל דהזמן קר והמאכל נקרש פטור מן הסוכה דהרי איתיה בתקנתא לשים כסוי על המאכל או בתוך מים חמין. (בכורי יעקב).
לו הרב ברכי יוסף כתב דהרב זקן אהרן הסכים עם מור"ם דסעודת ברית מילה חייבים בסוכה יעויין שם, (ולא הזכיר למהרשד"ם סימן ר"ב, ועיין בכורי יעקב), וזה נראה בעיני משנה שאינה צריכה, דאדרבא במקום שבעה כורתי ברית דכולם אחוזי חרב המילה, נאה ויאה לעשות בתחום שלהם סעודה זאת, והיינו דאברהם ראש לנמולים, ויצחק ראש לשמונה, ורמוז בפסוק ואת בריתי אקי"ם את יצחק כמו שאומרים א'שר ק'ידש י'דיד מ'בטן, ויעקב דנקרא תם על המילה כאומרם זכרונם לברכה, ולא ראה טיפת קרי אפילו בן פ"ד שנה, ויוסף דלא פגם בריתו, ומשה ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, (ועיין בספר עמודיה שבעה מה שפירש בזה), ואהרן כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, בזאת יבוא אהרן אל הקודש בזכות המילה, ודוד דתיקן תרין ירכין כנודע, ואם כן איך יתכן שלא לעשות הסעודה של ברית מילה תחות צילייהו דנקראו שבעה כורתי ברית, ומי יתן והיה לעשות המילה בסוכה עצמה אם היא רחבה וגדולה וחזקה שלא יש חשש נפילה ואין הזמן קר שלא יהא נזק לילד, ובלאו הכי שומר מצוה לא ידע דבר רע, וחסידי עליון נוהגין דמתפללים בסוכה ומניחין בה ספר תורה, (ועיין מה שכתב הרב אשדות הפסגה סימן ז', וכבר הארכתי במקום אחר בענין להוליך ספר תורה ממקום למקום, ואין כאן מקומו לדבר בזה, ולענין סעודת ליל השמירה וכשחל בליל שמיני עצרת, עיין אליהו זוטא, ושערי תשובה, ובכורי יעקב).
לז לענין סעודת חתן וכלה בימי החופה, כתב בשולחן גבוה דבזמננו חייבים החתן ושושביניו לישב בסוכה, (ועיין חיים שאל חלק ב' סימן ל"ה, וזכור לאברהם, ושערי תשובה, ויד אפרים, ועיקרי הד"ט אות ט', ובכורי יעקב, יעויין שם), ומנהג עירנו אזמיר יע"א, דלא יעשה החתן חופה בחול המועד סוכות אם לא יזמין מקודם סוכה גדולה ויוכלון שאת, (ועיין כסא אליהו).
חל חתן שנשא ערב סוכות ואין לו מקום לישב, ליכא בל תוסיף אם יערכו השלחן בסוכה, (שם חדש ח"א דף כ"ב ע"א, ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן גנזי חיים מערכת ב' בעזר משדי, ובמלאכת שלמה סימן ח').
טל מי שאינו יושב בסוכה מעיד על עצמו שאין לו חלק באמונת ישראל, והיושב בצל סוכה יושב בצל האמונה כי סוכה בגימטריא צ"א כמנין הוי"ה ואדנות, ואנן בעינן צל סכך ולא דפנות שהמה שבעים שרים של האומות דאנו יושבים תחת צל הסכך דהוא סוכה, (כן כתב בספר תולעת יעקב דף ע' והובאו דבריו בקיצור של"ה, ועיין בספר שם שמואל דף ל"ז ע"א, ובכורי יעקב ריש הספר).
מ שכנים בסוכה אחת לא יאמרו הקידוש כולם בבת אחת אלא בזה אחר זה בהדרגה, בגדול החל ובקטון כלה, (עיין קיצור של"ה, ובספר אות אמת דף קל"ה, ואליהו זוטא, ובאר היטב סימן תרמ"ג, וחמדת ימים, וזכור לאברהם חלק ג', ושערי תשובה, ובכורי יעקב), ויתנו דעתם שלא לכוין שומע ומשמיע.
מא אם אין הכותי מניחו לעשות סוכה, צריך שיבקש תיקון מקודם לפייסו בממון או מיני מתיקה או מרבה עליו רעים, ואם רואה שאין תקוה יקום והתהלך לבית אחרת כאורח נטה ללון במקום דיוכל לישב בסוכה כל ימי החג, (ועיין מגן אברהם, ושערי תשובה), ואל אצילי בני ישראל שופטי ארץ די בכל אתר ואתר, תפול תחינתי ובקשתי דעיניהם ישיתו כל חד באתריה על עשיית הסוכה ושישבו בה, דהן בעון המצא תמצא כמה מקומות דמצות סוכה קלה בעיניהם דאינן נזהרים בה, ה' הטוב יכפר בעדם ויתן בלבם לקיימה כתקונה, (ועיין לעיל אות י"ז).
מב בליל מוצאי שבת ובליל יום טוב ראשון לא יתרשל מלומר ההבדלה בסוכה, (עיין טורי זהב, ובכורי יעקב), ויאמר סדר ההבדלה תחילה ואחר כך יאמר עולו אושפיזין ונוסח התפילה כמו שנדפס בספר "חמד אלהים" אם אינו יודע בעל פה כיון שקורא מתוך הספר, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל"ב מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא).
מג לענין שלוחי ארץ ישראל ביום שמיני, עיין ברכי יוסף סימן תרס"ח דישבו כשאר הימים, ועל כל פנים יעשו היכר לאכול דבר חוץ לסוכה, (זכור לאברהם חלק א').
מד סוכה קודם ללולב דזה יום אחד וזה שבעה ימים, ועוד דסוכה יותר תדיר דהיא תמידי לכל היום ולכל הלילה, ועוד דשם החג נקרא על שם הסוכה, אלא דבסוכה אית בה חדא דיוצא בשאולה ולא בלולב, (ועיין בשמים ראש סימן ס"ג, ועיין בית השואבה דף ד' ריש ע"א), ועיין בית השואבה דף צ"ב ע"ב דהוסיף עוד טעם אחר דפגע ברישא, ולעניות דעתי נראה דאינו ענין לפגע ברישא, דהרי עשית הסוכה וקנית הלולב באים כאחד קודם זמן קיום המצוה, ולא אפשר לעשות סוכה ולקנות לולב היכא דמטא זמנייהו, (ועיין בכורי יעקב ריש סימן תרנ"א, ושה"מ, ומאמר מרדכי, ושלחן גבוה, ועיין עליהם לענין דברכת סוכה קודם לברכת שהחיינו גם בליל שני כלילה הראשון, ועוד שם בבכורי יעקב ריש סימן תרס"א, ופרי חדש, וישועות יעקב).
מה יזהר שלא ישבו תחת הכותל דהוא סמוך לגג אם הסוכה סמוך לכותל, אף בזאת הקטנים פחותים מי"ג יוכל להושיבם שם ולא מי שהוא בר חיובא, או יעשה שם ספסל, (קיצור של"ה).
מו במנחה של יום ראשון ויום שני יזהר לומר פרשת ויהי אחר, כי הזמן גרמא ואין בזה טירחא דציבורא דלרגעים תבחננו.
מז בשבת חול המועד קורין קהלת, ואם חל יום טוב ראשון בשבת קורין ביום ראשון של חול המועד דהוא יום שלישי מהשבוע, וקורין בלא ברכה, (נוהג כצאן יוסף דף פ"א ע"א, ועיין בלבוש), ויש אומרים בשמיני עצרת קודם קריאת התורה, והוא רמז לפרשת הקהל ביום הזה כאשר הובא במפרשים, (ועיין בכורי יעקב סימן תרס"ד).
מח כתב הרב לחמי תודה ז"ל בפתיחת שערים דף ט' ע"ב וזה לשונו, לפי שענין סוכה הוא מידת האחדות משום דקיימא לן שהוא זכר לענני כבוד שהקיפו כל ישראל ונשאו אותם כאילו כולם נחשבים לאיש אחד, וזהו שרמזו רבותינו זכרונם לברכה על מה שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת דהיינו לרמוז על ענין האחדות, וגם סכה הנאמר בקרא חסר וי"ו עולה במספר קטן שלש עשרה כמנין אחד שעולה שלש עשרה, והיינו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק קמא דעבודה זרה, שאומר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה דהיינו שרמז על מידת אחדות שבו דהיינו שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת, שבזה אין מגיע שוה פרוטה לכל אחד ואחד עד שנחשב לדבר שאין בו חסרון כיס, והיינו שניסה אותם במצוה הלזו דוקא לפי שהיא תשובה נצחת על מה שאומרים הגוים כלום כפית עלינו ההר כגיגית, והראה להם שבהם אין שייך ענין קבלת התורה בענין כפיית ההר כגיגית לפי שאין בהם מידת האחדות, וזה שינסה את הגוים במצות סוכה לפי שהיה צפוי לפניו שבודאי לא יקיימוה, לפי שענין סוכה מרמז על מידת האחדות ובגוים אין מידה זאת של האחדות, יעויין שם.
אשר בזה אנכי אפרש מאמר הזוהר הקדוש ברעיא מהימנא דף רנ"ה ע"ב וזה לשונו, סוכה עשויה ככבשן מסטרא דאמא, עלה אתמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן וכולא חד, וסוכה תהיה לצל יומם דסכך בעינן וסכך אתעביד דאתמר בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכה הדיוט לאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא נשמתא בצלו נחיה בגוים, עכ"ל, (ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן נפש חיים מערכת ס' אות ז' דף קס"ג ע"א, יעויין שם).
ועתה מצוה להביא מן החדש על פי דברי הרב לחמי תודה שכתב, דענין כפיית ההר כגיגית במעמד כל ישראל על הר סיני עם מצות סוכה, שניהם שוים שהוא להורות על מידת אהבה ואחדות, אם כן היינו מה שאמרו בזוהר הקדוש, סוכה עשויה ככבשן מסטרא דאימא עלה אתמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן וכולא חד, דהיינו מה שהוא הטעם בכפיית הר סיני המורה על אחדות, זהו בעצמו טעם הסוכה להורות על האחדות, ובזה הרי אנו זוכים על ידי האחדות להיות בנו השראת שכינה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק והוא באחד, כי על ידי האחדות ואהבה שיש בישראל זוכים שתהיה השראת שכינה, ועל ידי השראת שכינה הוא מגן וצינה גם לגוף שזכה לחיים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה סוף סדר במדבר, כי חתם שם י"ה במדבר בקהת שהיה הארון מכלה בהם, שעל ידי השראת שכינה יהיו כולם חיים וקיימים, וקל להבין.
והביטה וראה בספר ימי דוד דף ע"ז ע"א מה שביאר במאמר רבותינו זכרונם לברכה, דהמובן ממנו הוא, דבחול המועד סוכות צריכים ישראל להיות באחדות ובשלום ומישור טפי מעלי מכל שאר ימות השנה, ולפי זה כמו צער בנפשי דבימים האלה ובזמן הזה אדרבא מרבים קטטה ומריבה בענין עליות ספר תורה, ובקניית המצוות, וסדר הושענות, וחתני התורה, ובעשיית הסוכה בין השכנים וכדומה, ומצוה להודיע להם דיהיה להם סבלנות איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה ויהיו מרבים שלום דהזמן גרמא, הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל.
מט שא נא עיניך וראה כתוב יושר דברים היוצאים מן הלב שהביא הרב עבודה ומורה דרך דף רצ"ו ע"ב משם הרב אור המאיר דף נ"ה, ענין אושפיזין היינו לעלות התפשטות המדרגות אשר במקום קדוש יהלוכו ומשם יפרד והעלה אותם למקום אחדותם, ודבר שנתרחק ואחר כך מקרבן למקום הראשון נקרא בחינת אושפיזין, והכלל זאת תורת האדם בעיקר עשיית מצותיו רק לצורך תיקון השכינה להכינה ולסעדה בשבעת ימי הבנין, ובפרט עתה בחג הסוכות עיקר ישיבה בצילא דמהימנותא וסוד שבעה זכאי קשוט ולולב ומיניו, הכל מורה לתיקון שבעת ימי הבנין התולה בכשרון פעולת האדם, וככה תכונן ותבנה קומת השכינה, וגם זכרני מה דאיתא בספר צרור המור על פסוק ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים, כלומר שבעת ימים הידועים שבעת ימי הבנין, תשבו ותתקנו אותם בפתח אוהל מועד עיין שם, ולזה יש לרמז בדברי קודש הזוהר, בסוכות תשבו שבעת ימים ולא כתיב בשבעת ימים, כגוונא דא כתיב ששת ימים עשה ה' את השמים ולא כתיב בששת להורות האמור בסוכות, היינו במצות סוכות תשבו שבעת ימים הידועים הן המה שבעת ימי הבנין, תשבו אותם על מכונם לנקותם ולקשטם ממגע נכרית בלתי לה' לבדו ואין לזרים חלק בהם, ובא רבי אבא לפרש, כתיב בסוכות תשבו ולבתר ישבו, אלא קדמאה לאושפיזי, הוא הדבר אשר דברתי, קדמאה צריך האדם לתקן ולהעלות אושפיזין עילאין, היינו לקשוט אותן השבע מידות לישבם בסוכה, הכינוי לשכינה באופן המבואר שכל עצמו ומגמתו במעשה מצות הסוכה רק לצורך גבוה לתקן במקום עליון, ולערוך פנימיות מחשבתו לעומק הסוכה, מקום מוצאה בעולמות עליונים הידועים למשכילים ולא לסוכה הגשמית מדפנות של עץ, להיות שקוע עם ראשו ורובו שם בגשמיות, ושאז תועלתו מעט לזכות לבהירות שבעה זכאי קשוט, וזהו קדמאה לאושפיזין ולבתר ישבו בסוכות תנינא לבני עלמא, היינו לקיים מצות סוכה בגשמיותה ולהשיג העליון מהתחתון לסוכה עלאה באורות עליונים, וסוכה התחתונה היא רק כמו פתח ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה.
ולזה רומז הזוהר כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה והוה חדי וקאי על פתחא דסוכה מלגאו, כלומר עם ראשו ורובו לא נשאר שקוע בסוכה תתאה כאשר היא בגשמיותה כי אם על פתחא דסוכה שהיא מלגאו, מורה סוכה עליונה במקום שורשה, ואמר נזמן לאושפיזין, לשלול מי שעומד בסוכה הגשמית שאינה מלגאו, אין כחו יפה להזמין אושפיזין עילאין כי בהאיך אנפין יזמין ועמידתו בחוץ ולא קישט עדיין שבעה מדותיו להיות בהיר וזך בהם, אפס קצת ממדות שבעה זכאי קשוט שטהרו וקדשו את עצמם מבית ומחוץ עד שזכו ונעשו מרכבה לשבעה מדות הידועים, וידע איניש בנפשיה איך שהוא רחוק ממדות השבעה אושפיזין, ואיך ימלא פיו לאמור תיבו אושפיזין עילאין תיבו אושפיזין מהימנותא ואין לו בעצמותו אפילו אפס קצת מזכות מדותם, ולא דרך אפילו פסיעה אחת בדרכיהם, ובאמת כי זה כל האדם ותכלית בריאתו בעולם הזה שנתגרשה הנשמה מבית תענוגיה כסא כבודו יתברך רק לתקן שבעת ימי הבנין למאוס ברע ולבחור בטוב ואחר כך ראוי ליתן לה מבית המלך בזרוע ידה, מול זה בא הרמז בתורה הקדושה צור ילדך תש"י, נוטריקון ת'שבו ש'בעת י'מים, הוא הדבר אשר דברתי להוכיח על פניהם הביטו אל צור חוצבתם למה ברא אתכם בעולמו.
וראוי לכל אחד ואחד מישראל יעלה על זכרונו עלבון נשמתו שנתגרשה מבית תענוגיה החצובה מכסא כבודו יתברך, הלא טוב לה אז מעתה, אלא עיקר הכונה שילדך רק בעבור זה תש"י, תשבו שבעת ימים הן המה שבעת ימי הבנין לישבם ולתקנם לנקותם משבע תועבות הפכיים שזה עיקר עבודת אדם בעולם הזה, וכל זה נשכח מלוח לב האדם ויצא לפעלו ולעבודתו כאילו לא נברא בעולם רק לרדוף אחר פרנסת אשתו ובניו, ולזה גמר אומר הכתוב בלשון תימה, ותשכח אל מחוללך בתמיהא, וכי כך היא המידה, ואוי לאותה בושה וכלימה, ועינינו רואות אפילו כשנתעורר האדם לפעמים לתורה ותפלה ומעשה המצוות, כל עצמו רק לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצורך הנאות עצמו ומאת ה' שכוח לבו, עכ"ל, ואין ספק דהקורא נועם שיח אמרות טהורות הללו יוריד כנחל דמעה לומר בינו לבין עצמו, על מה אנחנו יושבים בעולם הגשמי, מה מעשינו ומה צדקותינו, דכלינו ימינו ושנינו בהבלי העולם מאפס ותוהו, והאל ברחמיו יסייענו לתקן שבעת ימי הבנין כרצונו יתברך אמן כן יהי רצון.
ן סוכה דומה צורתה לאות ב, והעולם דומה לב', והתורה מתחלת בב', וכיון דהסוכה מרמז לתורה, משום הכי שיעור גובהה עשרים אמה דהיינו מאה עשרים טפחים כנגד שלשה פעמים ארבעים יום שניתנה תורה, ושני חייו של משה רבינו עליו השלום, ורחבה שבעה נגד שבעה רקיעים, כך מצאתי, (קמח סולת דף ק"נ ע"א), ולפי זה אתי שפיר דאחר גמר מצות סוכה תיכף ומיד מתחילין בבראשית, דהוא מעניינא דסוכה בחכמה יבנה בית, ויתכן דרחבה שבעה נגד שבעה אושפיזין, ועוד יתכן לומר דהוא נגד מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שבע חופות לצדיקים בזכות סוכה נגד שבעת ימי החג, (ועיין מהרש"א בחידושי אגדות פרק הספינה), וזכור לאברהם כתב, עשרה טפחים נגד עשרה דברות, ושלש דפנות נגד תורה נביאים וכתובים, וגם שניתנה בירחא תליתאי כו', יעויין שם, (ועיין אליהו זוטא סימן תרל"ג), ומה שכתב הרב קמח סולת הם דברי הרב באר היטב סימן ק"א וזה לשונו, כתב מהרי"ו בתשובות וזה לשונו, המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, דסוכה דומה לב' והתורה מתחלת בב', וכיון דסוכה מרמז לתורה, משום הכי שיעור גובהה עשרים דהיינו מאה ועשרים טפחים כנגד שלשה פעמים ארבעים יום שניתנה התורה, ושני חייו של משה רבינו עליו השלום, ורחבה שבעה כנגד שבעה רקיעים יעויין שם, והיא בתשובות מוהר"י וייל סימן קצ"א.
ולעניות דעתי נראה לומר דהסוכה דומה לב' שהב' יש לה שלשה ווין גימטריא שמונה עשרה, והוא על דרך שאמרו בזוהר הקדוש סדר פנחס דף רנ"ה ע"ב על הפסוק אשר אמרנו בצילו נחיה בגוים על צל סוכה אשר סגולתה להאריך ימים וזה לשונו, וסוכה תהיה לצל יומם דסכך בעי וסכך איתעביד לצל דאתמר ביה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא בצלו חמדתי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים, יעויין שם, כי נראה בהדיא מדברי הזוהר הקדוש כי על ידי המצוה הזאת אגוני מגנא להיות לנו חיות הנפש, בהיותינו מסתופפים תחות צלא דמהימנותא ובזה נחיה בגוים כמבואר, אם כן בא הרמז להיות הסוכה דומה לב' שיש בה שלש ווין גימטריא ח"י כי בזכות קיום מצות סוכה יש לנו חיים ארוכים, והוי ממש דומה הסוכה לתורה שהיא מתחלת בב' כמו שכתב מוהרי"ל, שכן מצינו שסגולת התורה כי היא חייך ואורך ימיך וכדתניא בפרק שישי דאבות, גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, ועשרים אמה גובה כנגד כף אחת של הקדוש ברוך הוא שנכתבו הלוחות מידו של הקדוש ברוך הוא כדכתיב והלוחות מעשה אלהים המה, כמו שאמרו במדרש רבה סדר נשא פרק י"ג על הפסוק כף אחת כו', יעויין שם, ורחבה שבעה טפחים כנגד שבעה ספרי תורות דלדעת מאן דאמר במסכת שבת דף ק"י ע"א הם שבעה ספרי תורות, אי נמי כנגד מיני חכמות שיש בתורה כמו שאמרו בזוהר הקדוש סדר בלק דף ר"ב ע"א, זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר, מאן דאשתדל בה מה כתיב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים, אמאי דא סמיך לדא, אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה לא להוי כארעא יבשה אלא כעץ שתול על פלגי מים, מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה אנפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחים ואית ביה איבא, שבעה זינין אילין סלקין כו' יעויין שם, הרי דמנה הזוהר הקדוש זינין באילנות שיש כנגדן בחכמות התורה, יעויין שם.
נא סגולת מצות סוכה להגין על האדם בעת צרתו כמו שכתב החמדת ימים ז"ל פ"א מסוכות אות מ', וחיליה מלשון הזוהר הקדוש סדר תצוה דף ע' שאמרו, ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלאה ברזא דמהימנותא, ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עילאין לעילא לחפיא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצריך, יעויין שם, עוד כתב שם הרב חמדת ימים פ"א מסוכות אות ו' - ח', דטעם שצריך לעשות הסוכה תיכף אחר יום הכפורים, כי אמרו המקובלים כי סכת גימטריא לילי"ת, והשטן אין לו שליטה ביום הכפורים כי אם שס"ד ימים כמו שאמרו בגמרא, ולכן ביום הכפורים שבטלה שליטתה עושים סוכה, ועוד כתב כי הסוכה רומז לתיובתא שצורתה היא שתי מחיצות ושלישית אפילו טפח כצורת ה', והתשובה נרמז באות ה' כמו שאמרו במנחות פרק ג' יעויין שם, ולעניות דעתי נראה לומר על דרך זה והוא על פי מה שאמרו בתקונים תיקון י' דף ע' על הפסוק יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, כי השב בתשובה הוא נסתר בתיובתא בצל שדי, ואם כן ישראל שזכינו ביום הכפורים להיות בתשובה שלימה, תיכף אנחנו מבקשים להסתר תחות צלא דמהימנותא, כמו שאמרו בזוהר הקדוש בדף ע' כי היושב בסוכה יושב בצל שדי, וק"ל, ובספרי הקטנים נפש חיים ונפש כל חי מערכת ס' דיבור המתחיל סוכה, תמצא כמה עניינים מהקדמות נפלאות ורמזים בסוכה דאספתי באומרים כיד ה' הטובה עלי