מהרש"א על הש"ס/סוטה/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"א | ראשונים | אחרונים

כד.

תוס' בד"ה שאינה כו' במתני' עקרה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד ושאר כל הנשים או שותות תימה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ורבי יונתן האי כו' לדרשא אחריתא וכ"ת היכא דאיכא למידרש כו' ואידך נמי הכתיב המול ימול ד"ת כלשון בני אדם והתם כו' בנו של ריב"ב כו' מודה כל היכא דאיכא למדרש כו' עכ"ל כצ"ל:

כד:

בא"ד כל ריבויא כמו רבי יונתן דהכא דדריש כו' הכרת תכרת דאמר ר"ע הכרת בעוה"ז כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד אם ראה תראה דלר' ישמעאל דאמר ד"ת ולרבי עקיבא דאמר אם ראה מוטב כו' עכ"ל וכצ"ל הגירסא שם והכי מייתי לה נמי לקמן בפירקין אבל בגמרות שלפנינו שם במס' ברכות וכן בילקוט איתא הגירסא להיפך דלר"ע אם ראה תראה ד"ת כו' ולר' ישמעאל אם ראה מוטב כו' ע"ש:

בד"ה ור"י כו' תימה האי ריבוי לרבי יאשיה כו' ורבי יונתן לית ליה דסומא אינה שותה עכ"ל והס"ד ותמיהתם לפירושם לקמן אבל לפרש"י ניחא דהני דרשות דברייתא אסמכתא בעלמא נינהו וק"ל:

בד"ה כשמואל דאמר כו' הא דתנן כו' שלא שטיתי כו' ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות עכ"ל אין קושייתם מבוררת לן דהא התם דמשביעין אותה על שלא שטית בשומרת יבם ומוקי לה בבא עליה יבם כו' ולא מקשה לרב אלא למה קרית לה שומרת יבם וא"כ היאך יוכל לתרץ לרב דבעינן ביאה לשם אישות ויש ליישב דבריהם דה"ק ולא מתרץ דגבי השקאה קרי לה שומרת יבם דאי לאו רבויא לר' יאשיה לא הוה משקינן לה משום דכתיב תחת אישה וכה"ג כתבו התוספות שם ע"ש:

בד"ה א"ל אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן נראה דה"פ לא מבעיא כו' התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ר' יודן כו' תצא שלא בכתובה לא קינא לה בעלה ומת כו' אבל אם קינא לה היבם וכנסה נפלה לפני היבם ונסתרה משקה כו' עכ"ל כצ"ל:

כה.

בפרש"י בד"ה דתנן לקמן פרק כשם שהמים בודקין עכ"ל כצ"ל:

גמ' ת"ש אלמנה לכ"ג כו' א"ר יהודה מדיסקרתא לא לאוסרה כו' והא דקתני ממזרת ונתינה לישראל צ"ל דהבועל נמי ממזר ונתין הוא דאל"כ הא אסירה וקיימא לבעל ולבועל וק"ל:

תוס' בד"ה בש"א נוטלת כתובתה כו' שטר העומד לגבות כגבוי דמי י"ל דגבי נפל הבית עליו ועל אביו לא היה לבן נכסים כו' עכ"ל וכצ"ל:

כה:

תוס' בד"ה בה"א או שותות או לא נוטלות כו' מתוך שלא שותות לא נוטלות כו' בחיים בחזקתה הן עומדים כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ב"ה סברי שטר העומד כו' דבכה"ג כגבוי דמי ולא קיימא ארעא בחזקת יתמי וכיון דלא קיימא בחזקת כו' מן השבח דומיא דעיר ואילן דמייתי כו' בין קדם העיר קוצץ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מיתיבי כו' זקינה ויש לו אשה ובנים או שותה כו' כתובתה הרובה שנשא עקרה כו' מעוברת חבירו כו' ר"א אומר יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן עכ"ל והס"ד ואח"כ בריש דף כ"ו מה"ד שנשא עקרה וזקינה כו' ותימה אמאי לא תנא איילונית כו' עכ"ל וכצ"ל:

כו.

תוס' בד"ה לא ישא אדם כו' ומודים חכמים לר"א כו' כבר נראית לשתות עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מעוברת עצמו כו' והתם גזירת הכתוב כו' והתם משמע כו' והכא ה"פ מעוברת עצמו אע"ג דקינא לה עכ"ל כצ"ל:

בד"ה וזו הואיל כו' ה"נ דקמ"ל דכך ניתן כו' שיש לו אח מ"מ כו' פסול הוא וכן כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה כו' עכ"ל לפי זה לא הוה צריך לפרש במתני' אשת סריס כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל עכ"ל דבלאו הכי ניחא דבר שכיבה מקרי כמו שפירש כאן אינו בפרש"י במתני' אבל גליון הוא שנכתב בפרש"י שלנו וק"ל:

כו:

בתוס' בד"ה אבל הא הואיל ואסורה כו' וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן כו' עכ"ל. מלתא באנפי נפשיה הוא וקאי ארישא דמלתייהו דקאמר תלמודא הא הואיל ואסורה וקיימא כו' וא"כ ע"כ מקנין דקתני גבי כל עריות לא לאוסרה לבעל ולבועל קאמר כדמשמע לישנא דמקנין בכ"מ וכדקתני בסיפא ואלו שב"ד מקנין להן דהיינו לאוסרה לבעל ולבועל דהא הכא הא אסורה וקיימא אלא לענין שתהיה שותה קאמר לישנא דמקנין ואהא קאמרי וכן הא דקתני גבי קטן דאין מקנין לאשתו היינו נמי לענין שאינו שותה דדוקא משתיה ממעט ליה קרא כו' ומהרש"ל כתב בזה דחוקים ואין להאריך כאן:

בד"ה אלא למ"ד העראה זו כו' איפכא מסתברא למ"ד העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה כו' עכ"ל אע"ג דחשיבה ביאה לגבי שאר עריות איכא למימר דממעט ליה הכא גבי קינוי וסתירה כיון דלאו ביאה גמורה היא לגבי שפחה חרופה אבל לעיל גבי שלא כדרכה לא בעי למימר הכי דמשכבי אשה כתיב ולא אשכחן שום דוכתא חילוק בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ודו"ק:

כז.

תוס' בד"ה דומה פר"ח שמלעיזין כו' ואפילו רבי יוחנן מודה הכא אם כנס דלא יוציא דאיירי בקלא דפסיק דפסקינן כרב דלא תצא עכ"ל והס"ד כצ"ל ואח"כ מה"ד רוב בעילות אחר הבעל ואע"ג דרב כו' הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה כו' בבא עליה דכ"ע ל"פ כו' אצל בעל ולא שדי ליה בדידיה כו' (עכ"ל) [כצ"ל]:

בד"ה רב אשי אמר כו' דלא קפיד קרא אעמידתו עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דכתיב והעמיד הכהן כו' לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב כו' עכ"ל כצ"ל: