מדרש משלי (בובר) יג
<< · מדרש משלי (בובר) · יג · >>
עריכה ... (משלי יג טז): "כל ערום יעשה בדעת" - זה שאינו מתגאה בתורתו, "וכסיל יפרוש איוולת" - זה שמתגאה בתורתו, וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק:
(משלי יג כ): "הולך את חכמים יחכם". משל למי שנכנס בחנותו של בשם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו נודף, וריח בגדיו מבושמין, ואין ריחו זז ממנו כל היום, עליו הוא אומר "הולך את חכמים יחכם"; "ורועה כסילים ירוע" - משל לאחד שנכנס לחנותו של בורסקי, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא, ריחו וריח בגדיו מלוכלכין, ואין ריחו וריח בגדיו זז ממנו כל היום, ועליו הוא אומר "ורועה כסילים ירוע".
כך, כל מי שהוא מהלך עם חכם, כל מי שרואה אותו אומר 'אילולי לא היה זה חכם, לא היה הולך עם חכם כמותו', וכל מי שהוא הולך עם כסיל, מי שרואה אותו אומר 'אילולי שהוא כסיל לא היה הולך עם הכסיל', לכך נאמר "ורועה כסילים ירוע".
עריכה (משלי יג כא): "חטאים תרדף רעה" - תרדף רעה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. "ואת צדיקים ישלם טוב" - שישלם שכר להם ולבניהם עד סוף כל הדורות. מה כתיב אחריו -
(משלי יג כב): "טוב ינחיל בני בנים". מכאן אתה למד, שמנחיל טובות לבניו ולבני בניו.
עריכה (משלי יג כג): "רב אוכל ניר ראשים" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: בעולם הזה, העשיר אוכל את העני, אבל לעולם הבא, הקב"ה תובע ממנו, שנאמר (תהלים יב ו): "משוד עניים, מאנקת אביונים, עתה אקום וגו'", אמר הקב"ה: הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים ואנקת אביונים, מה שגזלתם ומה שציערתם.
רבי יוסי הגלילי אומר: לא כי, אלא אף על פי שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו. מהיכן אנו למדין? מסופו של פסוק, שנאמר "ויש נספה בלא משפט" - כך עושין לו בלא משפט.
עריכה (משלי יג כד): "חושך שבטו שונא בנו" - וכי יש לך אדם שהוא שונא בנו?! אלא, מתוך שאינו מוכיחו על דברי חכמה ועל דרך ארץ, נקרא שונא, אבל מי שמוכיח את בנו על החכמה ועל דרך ארץ, הוא נקרא אוהבו, שנאמר "ואוהבו שיחרו מוסר".
רבי אליעזר אומר: מתוך שהקב"ה אוהב את ישראל, הוא מייסרן בעולם הזה בשיעבוד מלכויות, כדי שתהא להם כפרה לעתיד לבוא, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ואוהבו שיחרו מוסר".
עריכה (משלי יג כה): "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הממלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - זה שאין בו דברי תורה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - שאם למד אדם בבחרותו, לא יעזוב בימי זקנותו, אלא כל ימיו ימלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - שאם למד אדם תורה בנערותו ושכחה, אם אינו מחזירה, הקב"ה מחסרו מטובה של גן עדן לעתיד לבוא, ואומר לו 'הואיל וחיסרת נפשך מדברי תורה בעולם הזה, אף אני מחסירך מן הטובה שצפנתי לצדיקים לעתיד לבוא', שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם", "בינם לבינם" אינו אומר כאן, אלא "נגד בני אדם", נגד כל בני העולם.
רבי יוחנן אומר: לא כן, אלא מראין לעין מה שיכולה לראות, ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, אבל מה שהתקין לצדיקים לעתיד לבוא, לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיהו סד ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", גמיאה אחת; "ובטן רשעים תחסר" - זה עשו הרשע, שאמר ליעקב (בראשית כה ל): "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר "אנא, פתחי לפומי ותהא משלח ואזיל", כהדא דתנינן תמן (משנה שבת כד ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר", את שמעת מינה תרתין: או ברכה שרתה בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, אבל ממה דכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" נראין דברים שברכה שרת במעיה של אותה צדקת.
"ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם. אמר רבי מאיר: שאלני רבי דוסתאי מבי ישבב: מהו "ובטן רשעים תחסר"? אמרתי לו: גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו "ובטן רשעים תחסר".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו', הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיהו ח ו): "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו", מהו "לאט"? אלא, זה חזקיה מלך יהודה, שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה, מניין לא"ט. אמר להם הקב"ה: אתם אוכלים ושבעים, (ישעיהו ח ז): "ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים".
"ובטן רשעים תחסר" - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נוקד", מהו נוקד - רועה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הקב"ה, אמר לישראל: בניי, מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפניי, כלום אני נהנה מהם אלא הריח? שנאמר (במדבר כח ב): "ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו"; "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם, שהן נחסרים מן הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (ישעיהו סה ג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".
<< · מדרש משלי (בובר) · יג · >>