מ"ג תהלים עח טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר
וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
יבקע - טעם צורים - פעמים רבים במדבר הגדול והנורא.
וישק - חסר, כמו וישקה אותם.
ורבה - תואר לתהום, ובאה דרך יחיד, כמו: בנות צעדה עלי שור.
הטעם שנוי במלות שונות דרך צחות.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"צורים" - סלעים
מצודת דוד
"יבקע צורים" - להוציא את המים
"וישק" - השקה אותם די ספוקם כאלו שתו בתהומות אשר כל אחד רבה וגדולהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
אלשיך
אמנם הנה ידוע מחכמי האמת כי המדבר מלא כחות חיצונים, וכל שפע הנמצא בו לשוכנים בו הוא בהשתלשלות שרים חיצונים, והנה דרכם וטבעם הוא להריק בצרות עין כי גם המים הנמצאים במקומות ידועים במדברות הלא מזער הם, והנה רצה הב"ה להשפיע מים לישראל בהשתלשלות השר של המדבר ההוא, והיה רוצה לשער המדות שהוא שלא יתן המים לישראל רק במדה גדושה ורבה אשר לא כטבע, וכן בכל צנורות כחותיו שיושפעו בהם המים, אך המה סגרו מוצאיהם כי אינם רוצים להריק בשופע לישראל, על כן צוה יתברך לשבר כח חיצוניותם במטה האלקים הקדוש, והכה את הראשון הוא הראש הוא השר ומיד כל כחותיו נבקעו והזילו מים כל צנוריו, ובזה יובן צורך אומרו יתברך הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות יז), לומר כי להכניע את השר צריך אהיה אני עליו, כי לא את אבן צור אני מכה כי אם את כח חצוני קשה שמלובש בו:
והנה מאמר רבותינו ז"ל נקח כי כח חצוני היה ונמשך אחר פשט הכתוב כי צור אחד נבקע ולא כל צורי המדבר, נאמר כי הן אמת שלא יבצר כי צור חלמיש היה הצור ההוא, אך בעון תלונת ישראל כי על כן מסה ומריבה קרא ה' למקום ההוא (שמות שם), על כן מצא מקום עונם הקשה ההוא שהוא כח חיצוני הנעשה בעון והיה סוגר מבוא שפע המים בצור, נמצאו ב' צורים יחד א' רוחני חיצון וטמא, וא' צור החלמיש טבעי. ובזה יתיישב אומרו בכתוב (שמות שם) צור זה פעמיים, הנני עומד לפניך שם על הצור, והכית בצור, כי "והכית בו" היה ראוי לומר, כי הצור כבר נזכר. אך אומר הוא יתב' הנה שני צורים המה ואילו היה הצור הטבעי אין מעצור להוציא מים, אך הוא כי יש צור אחר הוא קשי עוונם, ועל כן להכניעו צריך אהיה נצב לפניו, ומפני ששופט כל הארץ אני ויאות עשות משפט, על כן זכותך משה תעזור להם להחליש קושי עוונם, וזהו "הנני עומד לפניך" כי היותי "לפניך" סבת בלתי מנעי מים, כי זכותך תעזור. ועל כן המטה אשר הכית בו את היאר שהוא את השר של יאור גם בו תכה את כח החצון הזה הוא הנעשה בעון, וזהו "והכית בצור" בפת"ח שהוא כמו בהצור, לומר כי אחר שזכותך תסייע [לשבור] גם את הכח ההוא, תלך בכחך זה והכית אותו ומאליו יבקע הטבעי. ובזה מצאנו ראינו טעם אומרו "יבקע צורים"ולא אמר צור, כי שנים היו כמדובר ולא תתייחס ההשקאה אל הצור כי אם אליו יתברך, וזהו אומרו "וישק כתהומות"שחוזר אל ה' הנזכר למעלה שהוא יתברך היה המשקה בעצם ומוציא מים "כתהומות רבה", כי חוץ מן הטבע הוא:
והנה זה היה בצור אך בסלע לא היה כן, כי אינו קשה כצור. והוא מאמרנו בביאור התורה כי עון הנעשה ברפידים היה גדול שהוא עון ביטול תורה שהספיק לחרבן בית ראשון שויתר הב"ה על עבודת אלילים כו' ולא ויתר על ביטול תורה, על כן נברא מהעון כח קשה כצור, מה שאין כן בקדש (במדבר כ), כי על כן היה כסלע הבלתי קשה ולא חצוני בעצם, רק ככסוי בלבד, ולכן צוה יתברך שבדבור יתן מימיו כאילו הסלע עצמו הוא הנותן, כאומרו ונתן מימיו (שם), ועל כן לא נאמר בקיעה בסלע רק בצור לשבר קליפה קשה חיצונית:
ועל כן נאמר "ויזובו"(פסוק כ) שזבו מתוך הצור מה שאין כן בסלע שאמר "ויוציא נוזלים מסלע"כאילו מהסלע עצמו היו יוצאים כי היה כמכסה בעלמא בלתי טמא, ככתוב אצלנו במקומו שהיה על שהתעצלו מהטפל בקבורת מרים שהבאר בזכותה, ועל כן הקפיד הוא יתברך בהכאה במטה ולא הניח מתחלה לצאת אלא טיפין טיפין, והנה אמרו רבותינו ז"ל מהו ויך את הסלע פעמים (שם), כי בהכאה ראשונה לא יצאו אלא טיפין טיפין, חזר והכה ויצאו מים רבים, וזה יאמר על הראשונה "ויוציא נוזלים מסלע", ועל השנית "ויורד כנהרות מים", כי להורות ההקפדה על שלא היה בדבור היה בלתי צאת הרבה מתחלה, ומטעם האמור בצור אמר "כתהומות"ובסלע אמר "כנהרות", כי הצור היה על המים כארץ על התהום שצריך ליבקע הארץ כדי שיצא, כמה דאת אמר (עי' בראשית ז) ויבקעו מעיינות תהום, אך בסלע היה כדבר הנוזל כנהר: