(ח-ט) "בנדבה, ואזבחה לך בנדבת לב ואודה שמך ה' כי טוב", במה שאז כאשר עטרו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו לתפשם בא מלאך אל שאול ואמר לו כי פשטו פלשתים על הארץ, וישב שאול מרדוף אחרי דוד, ועי"כ "מכל צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני" הגם שראיתי באויבי לא הוצרכתי ללחום עמהם ולשפוך דם, רק הצלתני גם מזה, וזה היה אצלו עקר הנס שלא ניצול ע"י מלחמה ושפיכת דם:
(ח) "בנדבה אזבחה לך" כו'. הלא חליתי פניך, שאם תצמית את המלשינים הללו לא יהיה על אשר עשו לי מפאת עצמי, כי אם על הנוגע אליך כאמור. אמר הנה מתוך כעסי דברתי, אך הנני חוזר בי ואומר, כי אדרבה "בנדבה אזבחה" בלב נדיב "לך", וגם "אודה שמך ה'" הוא שם הרחמים כי (תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", כי תרחמם בשמך ה' של רחמים, עם שאלקים עוזר לי (פסוק ו) ויחיו:
