(ט) ומה שאודה שמך הוא שאומר "כי" תמיד "מכל צרה הצילני" בלי המית שונאי, כי אם בהיותי מביט בהם בעיני והם לפני חיים וקיימים, כאשר היה זה פעמיים שבהיותו רודף אותו שאול וחילו, ובעיקר הרדיפה נתראו פנים, והצילו ה', והוא רואה ומביט באויביו ולא השליטם ה' בו וגם לא מתו הם, וזהו "כי מכל צרה הצילני" ובעת ההצלה "באויבי ראתה עיני" בחיים ולא נתנם ה' להרע עמדי, וזה "טוב" לי שלא נענשו על ידי כלל:
