(א - ב) "למנצח כו' בבוא הזיפים" כו'. אמר כי למה שהיה לו עצבות מצרת הלשנת הזפים, הוצרך להשראת רוח הקדש, יהיה הלמנצח בנגינות רבות למען יהיה "משכיל לדוד", ושיעור הכתוב "למנצח" כו' למה הוצרך "נגינות" להיות "בבא הזיפים":
(א - ב) "למנצח כו' בבוא הזיפים" כו'. אמר כי למה שהיה לו עצבות מצרת הלשנת הזפים, הוצרך להשראת רוח הקדש, יהיה הלמנצח בנגינות רבות למען יהיה "משכיל לדוד", ושיעור הכתוב "למנצח" כו' למה הוצרך "נגינות" להיות "בבא הזיפים":
(ג) "אלקים בשמך הושיעני" כו'. הנה אין צרה גדולה כהיות ביד בעלי בחירה, ושם נכפלו, שאול מקדם וזיפים מאחור שאמרו להסגירו ביד שאול. וידוע כי אין זכות האדם מספקת לינצל מידם, כמפורש אצלנו בחבצלת השרון ובביאור משלי. על כן אמר אין לי תקנה רק בעבור "שמך" תושיעני. ואם יש בי עון המחייבני, אל יהיה בידי אדם רק יהיה "בגבורתך" שהוא אפילו בדין הקשה, ויהיה על ידך ממך אלי, ויהיה "תדינני" על פועל הדין הנעשה על העון, ולא על הדיינות לזכות או לחייב, כמה דאת אמר (בראשית טו, יד): "דן אנכי",
(בראשית ו, ג): "לא ידון רוחי". או יאמר מעין זה, בשביל "שמך הושיעני" כמדובר, ואחרי כן "ובגבורתך תדינני" אם אני חייב אחר צאתי מידם, כי אז גם שיהיה במדת הדין הקשה, לא אחוש אחר צאתי מידי בשר ודם, כי אתה ה' תזכני בדין, אך לא תדינני עודני בידם כמי שנמסר לסרדיוט, כי לא אזכה להנצל מבעלי בחירה, רק "הושיעני" טרם תדינני למען "שמך" בלבד, ואחר כך "תדינני" גם שיהיה "בגבורתך":
(ד) "אלקים שמע תפלתי" כו'. עוד אבקש אל תמתין מלשמוע תפלתי עד גמרי אמרי פי, רק מיד "שמע תפלתי" עוד אני מדבר ואתה תשמע ותקבל, ואחר כך "האזינה לאמרי פי" אחר שטרם אקרא. או בקראי אתה תענה ותשמע, אחר כך גמור והאזין כל "אמרי" עד תומם, כי יערבו לך, כמדובר למעלה על פסוק (תהלים כא ג) תאות לבו כו' וארשת כו':
(ה) והטעם "כי" בשתי כתות אלה, הזיפים שהם "זרים קמו עלי" למסור אותי, "ועריצים" שבקשו נפשי להרגני כת שאול, אלו ואלו "לא שמו אלקים לנגדם סלה", ועל כן לא יהיו מתונים לדבר, ואולי טרם תקבל תפלתי עד שלא אגמרנה פתע יקומו עלי, על כן "שמע" מיד כאמור:
או יהיה אומרו "כי זרים" כו' נמשך עם מה שאחר, והוא שאומר הנה ראוי הוא שעם היותם בעלי בחירה תצילני מידם, כי לא אותי מאסו כי אם אותך מאסו. כי הנה הם שני סוגים, "זיפים" המלשינים, וסיעת שאול מבקשי "נפשי" לספותה. הנה לא ראי זיפים שהם זרים ואינם מבקשי נפשי להרגני רק למוסרני חי כאומרו להסגירני ביד שאול כראי "עריצים" כי "בקשו נפשי", אך הצד השוה שבהם הוא, כי "לא שמו אלקים לנגדם סלה" כאילו לית דיין חלילה:
(ו)והנה אלקים אשר "לא שמו לנגדם" ודאי שהוא "עוזר לי" הוא מדת הדין הקשה והיה ממית אותם, אלא שאדנ"י הוא מדת הדין הרפה למה שהיא "בסומכי נפשי" לבל תענש. על כן שם זה לא יחפוץ מיתתם בל תענש נפשי במותם בשבילי.
כי אם על הנוגע לי (ז) "ישיב הרע" שבי "לשררי" שיהיו נרדפים כמוני די לי, אך לא שימותו על מה שעשו לי פן אענש. אך בשביל "אמתך" שכחשו שלא שמוך לנגדם "הצמיתם" ולא בשבילי. ועל בחינת המסורת שכתוב "ישוב", יאמר במה שידענו כי העון ההוא עצמו הוא המלקה את עושהו כמה דאת אמר (ישעיהו סד, ו): "ותמוגנו" וכו', יאמר "ישוב" מעצמו "הרע" שעשו "לשררי". אך אחלה פניך שלא "תצמיתם" על מה שעשו לי כי (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב", כי אם "באמתך הצמיתם" כמפורש בסמוך:
(ח) "בנדבה אזבחה לך" כו'. הלא חליתי פניך, שאם תצמית את המלשינים הללו לא יהיה על אשר עשו לי מפאת עצמי, כי אם על הנוגע אליך כאמור. אמר הנה מתוך כעסי דברתי, אך הנני חוזר בי ואומר, כי אדרבה "בנדבה אזבחה" בלב נדיב "לך", וגם "אודה שמך ה'" הוא שם הרחמים כי (תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", כי תרחמם בשמך ה' של רחמים, עם שאלקים עוזר לי (פסוק ו) ויחיו:
(ט) ומה שאודה שמך הוא שאומר "כי" תמיד "מכל צרה הצילני" בלי המית שונאי, כי אם בהיותי מביט בהם בעיני והם לפני חיים וקיימים, כאשר היה זה פעמיים שבהיותו רודף אותו שאול וחילו, ובעיקר הרדיפה נתראו פנים, והצילו ה', והוא רואה ומביט באויביו ולא השליטם ה' בו וגם לא מתו הם, וזהו "כי מכל צרה הצילני" ובעת ההצלה "באויבי ראתה עיני" בחיים ולא נתנם ה' להרע עמדי, וזה "טוב" לי שלא נענשו על ידי כלל:
