"כי זרים קמו עלי", הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, "ועדת עריצים" הם שאול וגבוריו, שהם "בקשו נפשי" להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, "ולא שמו אלהים לנגדם", לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, "סלה" סיום הענין:
ב) "באמתך הצמיתם" מצד אמתת הבטחתך שהבטחת לי את המלוכה:
ביאור המילות
"באמתך", עתה מתפלל שיצמית ויכרית ע"י אמתך, ר"ל לאמת הבטחתך שהבטחת שאמלוך, ובכ"ז בנדבה אזבחה לך, כאלו עשית דבר שלא היית מחויב מצד ההבטחה, באשר הוסיף טוב שהצילני מכל צרה, וגם שראתה עיני נקמה באויבי, ע"ד ושלומת רשעים תראה:
(ח-ט) "בנדבה, ואזבחה לך בנדבת לב ואודה שמך ה' כי טוב", במה שאז כאשר עטרו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו לתפשם בא מלאך אל שאול ואמר לו כי פשטו פלשתים על הארץ, וישב שאול מרדוף אחרי דוד, ועי"כ "מכל צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני" הגם שראיתי באויבי לא הוצרכתי ללחום עמהם ולשפוך דם, רק הצלתני גם מזה, וזה היה אצלו עקר הנס שלא ניצול ע"י מלחמה ושפיכת דם:
