- "יתייקר פדיון נפשם" מכל הון, לפיכך על כורחו "חדל הוא לעולם" מלפדותו (שיחיה לנצח ולא יראה השחת).
"ויקר" - ומנחם חברו לשון מניעה, כמו (ישעיהו יג): "אוקיר אנוש מפז", (ויקרא כו): "והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר וימנע פדיון נפשם.
- "ו"אם כן, הלא "יקר" ונעלה מן פדיון גופו העובר הוא "פדיון נפשם", לפדות נפשם הנצחיית מן המוות הנצחי; ואם כן, מדוע "וחדל לעולם", מדוע יחדלו המון האנשים מלפדות את נפשם בל תמות המוות הנפשיי הנצחיי?
ביאור המילות
"נפשם". בא לרוב על הנפש הרוחניית, כמ"ש (למעלה ג'):