"על מות לבן" - יש פותרין "על מות לבן" - על מת בנו אבשלום, ולא יתכן פתרונו מפני אומר "לבן" ולא אמר "הבן", ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון. ויש פותרין "על מות לבן" - נבל, ואף זה לא יתכן להפוך את השם ואין במזמור זכרונו (סא"א), וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה (תהלים מח, טו): "והוא ינהגנו עלמות", פתרו מנחם ודונש מה שפתרו, ואינו נראה בעיני. וראיתי בפסיקתא שהענין מדבר בעמלק, גערת גוים, שמם מחית. ואומר אני "למנצח על מות לבן" שיר זה לעתיד לבא, כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עמלק וזרעו, עלמות ילדות, לבן כמו ללבן. ומנחם פתר "עלמות לבן" - נגינות ללמד וכה פתרונו "למנצח על מות לבן" למשורר נגינות ללמד, ויהי לבן כמו להבין ולבונן, עלמות על שם כלי שיר ששמו עלמות כמו שאמר (תהלים מו, א): "על עלמות שיר". ודונש פתר "לבן" - שם אדם שהיה שמו לבן, שהיה נלחם בדוד בימים ההם, ומה שהוא אומר גערת גוים אבדת רשע, הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים. ואף על פי שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהיה שמו לבן, רק במקום הזה, כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא, רק פעם א'.
למנצח על מות לבן - על מות - שתים מלות הם, על כן טעה האומר כי הוא כמו: על עלמות שיר.
ועוד: למה היה סמוך אחריו למ"ד? גם האומר כי לבן היה שם משורר כמו בן ויעיאל איננו נכון, כי אין משפט הלשון לאמר ליצחק ליעקב בפתחות הלמ"ד בשם אדם, כי השם נודע כאשר פירשתי בספר השם.
ויש אומרים: כי לבן – הוא נבל הפוך.
ועל מות – איש הבנים ומות בנו.
והנכון דברי רבי דונש הלוי: שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל.
למנצח על מות לבן מזמור לדוד: אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ונתץ את ישראל ושמו לבן, ובמותו אמר דוד זה המזמור.
ויש אומרים (אבן עזרא במקומו): כי לבן הפוך הוא נבל.
ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור; והוא רחוק מאוד.
כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון.
ויש אומרים (שם): כי לבן הוא כמו ביו"ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור.
ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור; אבל הוא פרש לבן למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים (א טו יח): ועמהם אחיהם המשנים זכריהו ב ן ויזיאל.
ופרש על מות: שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר.
"על מות לבן", לבן זה (כפי המבואר מן המזמור) החריב ערים רבים והאביד גוים וממלכות, ואחר כך נלחם עם דוד ודוד נצחו, ואחרי שובו מן המלחמה, הגיע מפלתו על ידי ה', שנוקש על ידי הדברים שהכין ללכוד בו את דוד שנית, וגם חילו וממלכתו נאבדו, זה תוכן הספור בכלל. ועל פי זה יאמר בזמרתו, שהגם שבראשית ההשקפה היה נראה שהיה מפלתו טבעיית, באמת היה זה ענין נסיי השגחיי, באשר נוקש בבור אשר כרה על דוד, ומצייר כאילו ה' (אשר הרשע הזה היה שבט אפו להכרית גוים) החריש לו עד שישב עליו למשפט עת נלחם עם דוד ואז השיב לו גמולו גם על הגוים אשר האביד והערים אשר הרס, ובסוף המאמר התפלל שעת ירצה ה' לפקוד על הגוים לא יהיה זה על ידי אנוש אשר יאמר בכח ידי עשיתי רק יפקוד עליהם בעצמו, באופן שיכירו הכל כי ה' הוא השליט על הכל ובל יעוז עוד אנוש מול אלהי מרום, ועל פי זה התרעם (בסימן י') על הצלחת הרשעים מחריבי הארצות, ועל שה' יאריך אפו ועל ידי כן יכפרו בהשגחה ועל כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, והתפלל על זה.
(א) "למנצח על מות לבן" וכו'. אמרו רבותינו ז"ל (שוחר טוב כאן) שאמר כן במות הבן שנולד לו ראשון מבת שבע, שאמר שאם לא היה מת היה בדעתו שלא נמחל עונו, עתה שמת ידע שעל ידי כן נמחל, ויהיה לדעתם זה טעם אל אומרו "לבן", ולא אמר הבן, לרמוז על פי דרכו שנתלבן מעוונו על ידי מות הבן. ולפי זה יאמר, "על מות לבן" הוא "מזמור לדוד", מה שאין כן לזולתו רק קינה מיבעי ליה לאיש כי ימות בנו:
או יאמר על דרך זה בשום לב אל אומרו למנצח (ושיר) [ומזמור], וגם אומרו "על מות לבן" בין שניהם. אך הנה דרך אנשים שבמות בנו גם שימחל עונו הוא דואג ואינו מקיים מצות ה' לברך ברוך דיין האמת בשמחת לבו כאשר באומרו שהחיינו או הטוב והמטיב כמשנת חכמים (ברכות ס ב) מפסוק ואהבת את ה' וכו', ומברך בדאגה. אך דוד במות בנו זה, שמח, ויקם ויאמר שימו לחם, גרם זה שברך דיין האמת בכל לבו. ובזה יאמר "למנצח" כו' לומר על היות לי תואר למנצח שהוא תואר שמחה "על מות לבן" שלא כדרך אנשים על כן "מזמור לדוד", יען שעל ידי כן אקיים המצוה לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה, כי אני (ב) "אודה ה' בכל לבי" על מות הבן:
