מ"ג תהלים ט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ט · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אודה יהוה בכל לבי אספרה כל נפלאותיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אוֹדֶ֣ה יְ֭הֹוָה בְּכׇל־לִבִּ֑י
  אֲ֝סַפְּרָ֗ה כׇּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל נפלאותיך" - גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים כמו שנאמר (ירמיהו טז) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אודה ה'", רצה לומר הודאתי על העבר תהיה "בכל לבי", כי כבר באר בחוה"ל (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה' חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה' להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש,

  • ב) "אספרה כל נפלאותיך", לא כדרך בני אדם שלא יספרו רק נסים הגלוים אבל הדברים שיראו למו סבות טבעיים יתלו בטבע ובמקרה, אבל אנכי נפקחו עיני לדעת שגם דרכי הטבע המה נפלאות תמים דעים:


 

<< · מ"ג תהלים · ט · ב · >>