מ"ג שמות כג יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שִׁתָּא יוֹמִין תַּעֲבֵיד עוּבָדָךְ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תְּנוּחַ בְּדִיל דִּינוּחַ תּוֹרָךְ וּחְמָרָךְ וְיִשְׁקוֹט בַּר אַמְתָּךְ וְגִיּוֹרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שִׁיתָּא יוֹמִין תַּעֲבֵד עוּבְדָךְ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּנּוּחַ מִן בִּגְלַל דִּינוּחוּן תּוֹרָךְ וְחַמְרָךְ וְיִשְׁקוֹט בַּר אַמְתָךְ עַרְלָאָה וְגִיּוֹרָא: |
רש"י
"למען ינוח שורך וחמורך" - תן לו נייח להתיר שיהא תולש ואוכל עשבים מן הקרקע או אינו אלא יחבשנו בתוך הבית אמרת אין זה נייח אלא צער
"בן אמתך" - (מכילתא) בעבד הערל הכתוב מדבר
"והגר" - זה גר תושב
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ – תֵּן לוֹ נְיָח; לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תּוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ: אֵין זֶה נְיָח אֶלָּא צַעַר.
בֶּן אֲמָתְךָ – בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וְהַגֵּר – גֵּר תּוֹשָׁב.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" למען ינוח שורך וחמורך" כשתשבות גם מכמו אלה:
" וינפש בן אמתך והגר" ומזה ימשך שינפש גם כן אמתך והגר, על הפך מה שקרה לך במצרים כשהיית שם עבד שלא היתה לך מנוחה, כאמרו תכבד העבודה על האנשים ובזה תזכור יציאת מצרים, כמו שאמר בדברות משנה תורה וזכרת כי עבד היית:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ריח. למען ינוח שורך וחמורך הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל. אתה אומר לכך בא, או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו. אמרת, אין זה נייח אלא צער. תלמוד לומר למען ינוח שורך וחמורך, הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל.
ריט. וינפש בן אמתך והגר זהו עבד ערל. אתה אומר עבד ערל או אינו אלא בן ברית. כשהוא אומר עבדך ואמתך [כמוך] (דברים ד) הרי בן ברית אמור, הא מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך. זה עבד ערל. והגר זה גר תושב. אתה אומר גר תושב, או אינו אלא גר צדק. כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך, הרי גר צדק אמור. הא מה תלמוד לומר והגר- זה גר תושב. [גר תושב] הרי הוא בשבת כישראל ביום טוב. הלוקח עבדים ערלים מן הנכרים הרי הן בשבת כישראל בחולו של מועד דברי רבי יאשיה. רבי עקיבא מחליף. אימתי עושין יין נסך בזמן שמזכירים עבודת אלילים על פיהם. ואימתי מזכירין עבודת אלילים, בזמן שנודרים בהם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ריז. ששה ימים תעשה מעשיך . כבר בארתי בפ' בהר ( בהר ז ) שלשון שבת לה', לא נמצא רק בשבת בראשית ובשמטה. כי שמטה הוא ענין אחד עם שבת, שבא להורות חדוש העולם בימים. וזה בא בשנים, עיי"ש בארך.
והיה עולה על הדעת שבשנת השמטה אין צריך לענג מצות שבת אחר שכולו שבת. לכן אמר שבכל זאת תשמור בשנה זו גם מצות שבת. ובשבת אומר ששת ימים תעבד ופה אמר תעשה מעשיך. כי יש הבדל בין עבודה ובין מעשה. שהעבודה הוא עבודה קשה ובא ברוב על עבודת השדה, ובשמטה אינו עובד בשדה גם בחול. לכן אמר שבכל זאת הלא תעשה מעשיך ויתר עסקים, ובזה צריך אתה לשבת ביום השביעי וכל עסקים ומעשים של ימות החול.
ריח. למען ינוח שורך . המנוחה הוא הפך הטלטול אם טלטול גופני אם טלטול נפשי. ואם יכלא השור והחמור בכלא בל יצא החוצה בזה לא ינוח לו. ועל כורחך שמדבר מן המנוחה שיצדק אצל השור. שאתה לא תעשה בו מלאכה, אבל השור כשרועה בשדה, אע"ג שעושה מלאכה ותולש פן המחובר, זה נחשב אצלו למנוחה.
ועם מנוחה משתתף גם נחת רוח הפנימי. ובא בכפל שם נחת, ונחת שלחנך מלא דשן (איוב לו) על נחת הנפשי. ועל כן בעשרת הדברות אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' ושורך וחמורך וגו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך . דייק שרק עבדך ואמתך שהם חיבים במצות, ינוחו כמוך. שלא יעשו מלאכה אף בפני עצמם. אבל שורך וחמורך לא ינוחו כמוך, כי יעשו מלאכה לרעות בשדה שזה מנוחה אצלם אם אין אתה מכריחם למלאכתך.
ריט. וינפש בן אמתך והגר . פעל נפש בא בתנ"ך ג' פעמים. פה, ובפ' תשא וביום השביעי שבת וינפש , ובשמואל ב' (ט”ו יד) ויבא דוד וכו' עיפים וינפש שם . ומזה נראה שפעל זה בא על שמשיב נפשו מיגיעה גדולה ועיפות, שנפשו בו תתעטף ועיפה. כמו ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא). ובנוחו מעט תשוב נפשו אליו, ובא על ה' וינח ביום השביעי (שמות כ). שבו נח מהעסק שפעל בששת ימי המעשה. ועל כן בא הצווי שגם אנחנו נהיה נחים ביום ההוא. ובאשר גם אחר ימי בראשית ה' פועל תמיד ומחדש בכל יום מעשה בראשית ומנהיג ההנהגה הנסיית וההשגחית. יצייר שמלאכת ששת הימים שבם יסד חוקי הטבע הוא אצלו יגיעה גדולה, כי הוא נגד טבע האלהית שדרכו לפעול כפי מעשים בחיריים רצוניים, לא כפי מעשים טבעיים מוכרחים.
ובשבת שבת העסק הזה [כי השביתה מצין ההפסק בכ"מ]. וינפש ששב אל נפשו ורצונו. שגם אצל ה' יאמר במליצה ותקצר נפשו בעמל ישראל (שופטים י) וכששב אל נפשו ורצונו אחר שהתיגע לעשות נגד טבע נפשו, בא על זה פעל נפש. ועל כן על מה שנאמר ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא). שמצין מה שביום השבת שבת ופסק ממלאכת הטבע שיסד בששת ימי הבריאה. ושב נפשו אליו לעשות מלאכה קלה שהוא מטבע נפשו, שהיא ההנהגה הנסיית. אומר ששבת וינפש, ולא אמר שנח, כי לא נח לגמרי כי עדיין עוסק ופועל כפי אלהותו.
ועל כן במה שאמר בעשרת הדברות עבדך ואמתך וגרך אשר בשעריך, שמדבר בעבד שמל וטבל וגר צדק שחייב במצות. אמר למען ינוח עבדך ואמתך. ופה שידבר בעבד ערל, ובגר תושב אמר וינפש. הינו שלא יעשה מלאכות כבדות רק מלאכות קלות, כישראל ביום טוב. שאינו עושה מלאכת עבודה, ובכל זאת עושה מלאכה קלה. ור' יאשיה סבירא ליה שיעשו כישראל בחולו של מועד. ורבי עקיבא סבירא ליה שיעשו כישראל ביום טוב. יש לומר רבי עקיבא לשטתו בימבות (דף מח) דאסור לקיים עבים ערלים וסופו לגיירם. לכן מחמיר בהם יותר מבגר תושב. ור' יאשיה יסבור כרבי ישמעאל דמותר לקיים עבדים ערלים.
ומה שאמרו מאימתי עושין יינם יין נסך, עיין עבודה זרה (דף נז).