מ"ג שמות ב ו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּפְתַחַת וַחֲזָת יָת רָבְיָא וְהָא עוּלֵימָא בָּכֵי וְחַסַת עֲלוֹהִי וַאֲמַרַת מִבְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּפְתָחַת וְחָמַת יַת רַבְיָא וְהָא טַלְיָא בָּכֵי וְחָסַת עֲלוֹי וַאֲמָרַת מִן בְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין: |
רש"י
ומדרשו: שראתה עמו שכינה (שמות רבה; בבלי סוטה יב:).
"והנה נער בכה" - קולו כנער.
[ט] את מי ראתה השכינה. פירוש דהוי למכתב 'ותראה את הילד', מאי "ותראהו" (סוטה דף יב:), אלא כך פירושו - "ותראהו" השכינה שהיתה עם הילד, והשתא אתי שפיר, כי כינוי "ותראהו" חוזר לשכינה:
[י] קולו כנער. בסוטה (דף יב:). וקשיא שזה דעת רבי יהודה, וכבר הקשה רבי נחמיה לרבי יהודה מאי מעליותא, דאם כן יהיה משה רבנו עליו השלום בעל מום, שהיה קול שלו משתנה להיות קולו עב (קושית הרמב"ן), ויראה שלא היה זה במשה בטבעו, ולא היה זה אלא לשעה, מגיד לך שהיה בוכה בכי גדול בקול גדול, והיה מאת הקב"ה כדי שתחמול עליו. וכן יש במדרש (שמו"ר א, כד) שבא גבריאל והכהו שיבכה בכי גדול (כ"ה ברמב"ן). ועוד יש לומר דר' יהודה סובר דלא נקרא 'קול עב' רק כשהוא עב ואינו חזק, אבל עב וחזק אין זה שינוי קול, דזה נקרא 'קול גדול' לא 'קול עב', ואינו נפסל בקול גדול:בד"ה את מי ראת' את הילד נ"ב פי' דאל"כ הל"ל ותרא את הילד אלא כלומר ותרא אותו את מי הילד ובעבור שתואר זה מיותר מ"ה דרשו רז"ל שכינה ראתה מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה – קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם).
רשב"ם
והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו':, לפי שהיה בוכה, לכך ותחמול עליו, ולפי שראתהו נער זכר מהול, אמרה מילדי העברים זה, ודוגמא זו ולחנה יתן מנה אחת אפים, חולק בחיר, ולמה? כי את חנה אהב לכך נתן לה אפים, מקערה של פניו, ואם כן למה מנה אחת? כי ה' סגר רחמה, אבל לפנינה ולכל בנותיה ובניה נתן מנות הרבה כי בנים היו לה, ותראהו את הילד, והנה הוא נער בוכה:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" את הילד והנה נער בוכה" וראתה שעם היותו ילד היה נער בוכה, וזה כי הולד מעת הולדו עד היותו שלם בגידול יקרא ילד, כענין הילדים אשר גדלו אתו האמור ברחבעם וכן ילדים אשר אין בהם כל מום האמור בדניאל וחבריו ומעת היותו מתנער ומתנועע בתנועות בלתי שלימות להשיג תכלית יקרא נער. ומזה יקרא כל משרת נער, כי אמנם רב תנועותיו בלתי שלמות כפי הצריך להשיג התכלית המכוון מאדוניו. אמר, אם כן, שראתה שעם היותו ילד נולד מקרוב הנה היה נער בוכה, מתנער בתנועה נפלאה בבן גילו: " ותחמול עליו." שיהא ולד נאה. ומוכן לשלמות כזה נזרק ליאור:
" ותאמר מילדי העברים זה" אין זה אסופי נולד מזנות, באופן שיהיה מוכן לבגוד, כאמרו ילדי פשע, זרע שקר:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ראית החומר שהוא יפה תואר ובריא וחזק, ב] ראית הצורה שראתה בשכלה כי יש בו צורה נשגבה אלהית, ועז"א חז"ל שראתה שכינה עמו, את הילד והנה נער בוכה, הראיה בחמרו ראתה שהוא ילד שנולד מחדש, ובכ"ז ראתה כי בענין בכיתו נדמה כנער שהתעוררו כוחותיו ויש לו רגש פנימי ער ומתעורר, שזה גדר שם נער, ולכן ותחמול עליו, והתבאר אצלי בכ"מ כי יש הבדל בין פעל חמל ובין חוסה ורחמים, שהחמלה תהיה מצד טיב הדבר בעצמותו שאינו רוצה להשחית דבר יקר וטוב, משא"כ חוסה ורחמים הם התפעליות נפשיים יוצאות מרוך לבב לראות בצרת הנדכא שזה גדר הרחמים, או מתועלות שישיג מן הדבר שזה גדר החוסה, ושניהם לא היו פה, רק שהתעוררה שלא יושחת דבר יקר כזה, וכאשר היה
חשש שהוא אסופי אמרה מילדי העברים זה שהוא בן כשר נעזב מאבותיו מפני גזרת המלך:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ונראה שנתכוין לומר, שידעה שהתיבה היא מהילדים המושלכים היאורה ונתכוונה להצילו, וכמו שפירשנו בפסוק ״ותשלח את אמתה״, והוא אומרו: ותפתח ותראהו להילד שנתכונה להציל, ואם היה אומר הכתוב: ותראה ילד, יהיה המשמעות כי ראתה מה שלא חשבה כן. והבן.
ורז"ל דרשו (סוטה דף יב:): ותראהו, ראתה שכינה עמו, והוא דרך דרש. וצריך לומר שלא הכירה השכינה היא, כי מנין ידעה השכינה מבית אביה ואבי אביה, אלא שראתה עמו אור גדול, וה' עשה כן כדי שתגדל מעלת הילד בעיניה. גם לטעם שדרשו ז"ל (זהר ח"ב י"ב ב) בכתוב ״והנה נער בוכה״, שרמז על ישראל שהיו בוכים בגלות, לזה: ויגל ה' את עיניה להראותה האור הסומך למשה.
עוד, אפשר שהרגשתה בשכינה היתה לצד שכשנגעה בו פרחה ממנה צרעת (ש"ר פ"א), אמרה: אין זה אלא בן אלהי.
ואולי שרמז פריחת הצרעת באומרו: ותראהו את הילד, פירוש, ותראהו להאמור בסמוך בכח, דכתיב: לרחוץ, וזכרון בשרה בכח, וכשפתחה התיבה ותראהו לבשרה את הילד, פירוש, כשנגעה בילד והנה נער, פירוש, חזר להיות כבשר נער קטן, על דרך מה שאמר הכתוב בנעמן (מ"ב, ה): וישב בשרו כבשר נער קטן:
ותחמול עליו. לפי מה שפירשנו, כי נתכוְנה מתחילה ובראשונה להציל הילד, טעם החמלה חדשה, לא להצילו מהיאור אלא יגיד הכתוב שבקשה להניקו, והעד: מה שאמר בסמוך: ותאמר אחותו וגו' האלך וקראתי וגו', ואמרו ז"ל (סוטה דף יב:) שהחזירתו על מניקות גויות וכו':
ותאמר מילדי העברים וגו'. קשה, מה חידוש אומרת מילדי העברים, זה פשיטא שכן הוא, כי הן הנה המשליכות ילדיהן ביאור בגזירת פרעה.
ואם לפי מה שדרשו ז"ל (שם י"ב א) כי באותו יום גזר גם על המצריים, אם כן מנין ידעה והכירה כי אינו מילדי מצריים. והנה לפי מה שאמרו ז"ל כי החזירתו על כמה מניקות גויות ולא רצה לינק, זה לך האות כי לא מילדי המצריות.
ועל כל פנים, מה חידוש אומרת בדבריה.
ולעמוד על הדבר נשכיל על דבר: אם הצלת הילד היה לצד שנסתפקה היותו מצרי או אפילו יהיה עברי.
והנה, אם נאמר שחשבה להציל לספק מצרי, תכוין באומרה: מילדי העברים זה, כי נתברר לה הפך מה שחשבה, ובזה גלתה דעתה, כי לא להציל מילדי העברים נתכונה.
ודבר זה השכל יבחרהו, כי סתם גויה לא תרחם אלא על בני אומתה. והגם שאנו רואים שאחרי שידעה כי מילדי העברים הוא, החזיקה בו ושכרה לו מינקת, אין מזה ראיה, כי אחר שידעה מעלתו, גם שריפא אותה מצרעתה רחמה עליו, גם ראוי הוא מכח זה להטות לבה לאמונת ישראל, כי היא ראתה מה נורא מעשיו:
ואם נאמר שמתחילה רִחמה על הילד הגם שידעה כי מבני ישראל הוא, תכוין באומרה: מילדי העברים נתינת טעם שלא ינק מהנכריות: לא שהוחלה[2] מהיאור, ומסוכן הוא ואינו יכול לינק, אלא לצד שהוא מילדי העברים, ולזה תכף אמרה לה אחותו: האלך וקראתי לך וגו' מהעבריות, להבחין דבריה, ואמר הכתוב: ותקח האשה וגו' ותניקהו: