מ"ג שיר השירים ח יג
<< · מ"ג שיר השירים · ח · יג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי׃
רש"י
"חברים מקשיבים לקולך" - מלאכי השרת חביריך בני אלהים דוגמתך מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות
"השמיעני" - ואחר כך יקדישו הם שאמר (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל ואחר כך ויריעו כל בני אלהיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יג) "היושבת". [הדוד אומר אל האחות הקטנה] את היושבת בגנים ר"ל שלא התרחקת אל המדבר כאחותך רק ישבת בגנים הסמוכים לעיר ושם יש חברים מקשיבים דבריך אחר שאת סמוכה לעיר, ולא אוכל להתיחד עמך מקרוב רק לקולך השמעיני מרחוק בכל פעם:
מליצה:
(יג) "היושבת". הנה הנשמה תשוב אל צרור החיים דבקה באלהי הרוחות לנצח, אבל הרוח לא ישוב אל מדרגה הגדולה הזאת רק יעמד בג"ע התחתון ורק לפרקים כמו בשבתות ויו"ט יעלה למדרגה יותר גבוהה כמבואר במקומות שציינתי בפסוק ח'. עפ"ז אומר ה' אל הרוח, את היושבת בגנים בגן אשר בעדן התחתון ולא יצאת אל העולם העליון הנה יש חברים מקשיבים, כי הרוח יש לו קשר עם הנפש שתחתיו והנפש יש לה קשר עם הגויה אשר בקבר באשר קרובה אליהם ועי"ז א"א שיתדבק הרוח בכל פעם עם הדוד העליון רק לקולך השמיעני לעתות מזומנים:מדרש רבה
[יב] ברח דודי ודמה לך לצבי לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד, בנעימה אחת. על הרי בשמים בשמי שמים העליונים. דבר אחר: ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות. ודמה לך לצבי טהרנו כצבי. או לעופר האילים שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים. על הרי בשמים אתא לך לריחא טבא בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים, זו גן עדן שכולה בשמים, לכך נאמר: על הרי בשמים. דבר אחר: היושבת בגנים חברים ר' ירמיה בשם ר' חייא רבה: שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר: (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ואין דבור, אלא לשון נחת, שנאמר: (תהילים מ"ז) ידבר עמים תחתינו. ולא עוד, אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן. מה טעם? ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וישמע להם, ויכתב שהוא כותב על לבם, היך מה דאת אמר: (ירמיה ל"א) ועל לבם אכתבנה ספר זכרון לפניו שהוא מזכירה להם למאן ליראי ה' ולחושבי שמו. אמר רבי יודן: בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות קולך השמיעני, ואם לאו ברח דודי. אמר רבי זירא: בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד, בקול אחד, בנעימה אחת, קולך השמיעני ואם לאו, ברח דודי. ברח דודי אמר רבי לוי: למלך שעשה סעודה וזימן האורחין. מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך, ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך. הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו, ולערבבה, נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא. אמרה לו: אדוני המלך! עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך, ומשבחים לשמך. כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, מקשיב לקולם ומתרצה, ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים. אותה שעה חושב הקדוש ברוך הוא אפילו להחריב לעולמו, והתורה נכנסה ומלמדת סניגוריא ואומרת: רבונו של עולם עד שאתה מביט באלו שמחרפין ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים ומקלסים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות. ורוח הקדש צווחת: ברח דודי ברח מאומות העולם והדבק בהם בישראל. ודמה לך לצבי מה צבי זה, בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מביט אליהם בשתי עיניו, הדא הוא דכתיב: (תהלי' ל"ד) עיני ה' אל צדיקים. ובשעה שאין עושים רצון הקב"ה מביט להם בעינו אחת, שנאמר: (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו. על הרי בשמים אמר רבי סימון: אמר הקדוש ב"ה: המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם, שהם שריהם שנתונות אצלי בשמים, הדא הוא דכתיב: על הרי בשמים. אמר רבי יצחק: כי הדא: (שמות ל') ואתה קח לך בשמים ראש, ראש גמלים נושאים זהב ובשמים זהב וסמים. ר' חוניא על הדא דר' יצחק: אין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה למטה, עד שמשפיל שריה מלמעלה, ואית ליה חמישה קריין חד, דכתיב: (ישעיה כ"ד) והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה תרין. (שם י"ד) איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ תלתא. (שם ל"ד) כי רותה בשמים חרבי ואח"כ הנה על אדום תרד ארבעה. (תהילים קמ"ט) לאסור מלכיהם בזקים ואח"כ ונכבדיהם בכבלי ברזל אמר רבי תנחומא: לאסור מלכיהם בזקים, אלו שרים של מעלה. ונכבדיהם בכבלי ברזל אלו שרים של מטה. חמישה (שם) לעשות בהם משפט כתוב, ואחר כך הדר הוא לכל חסידיו הללוויה. בארבעה דברים נמשלה גאותן של ישראל: בקציר, ובבציר, בבשמים, וביולדה. בקציר, הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה, אפילו תבנא לית הוא טב בענתה הוא טב, הדא הוא דכתיב: (יואל ד') שלחו מגל כי בשל קציר. נמשלה בבציר הדין כרמא כד מקטיף בלא ענתיה, אפילו בסמיה לית הוא טב בענתיה הוא טב, כך: (ישעיה כ"ז) כרם חמר ענו לה, איתעביד כרמא חמר זמר לה. נמשלה בבשמים, מה בשמים הללו כשהן נלקטין כשהן רכין לחים אין ריחם נודף, כשהן יבשים ונלקטין ריחן נודף. נמשלה כיולדה, הדא איתתא כד ילדה כלא ענתה לא חייא ולדא, כד ילדת בענתה חיי. כך כתיב: (מיכה ה') לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אמר: (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה. לא זכיתם בעתה. זכיתם אחישנה. כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:
<< · מ"ג שיר השירים · ח · יג · >>