שיר השירים רבה ח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יב.    [ עריכה ]
[יא] היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני רבי נתן בשם ר' אחא אמר: למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין. מה עשה המלך? נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו והלך לשמוע מה היו מן הן אומרים. שמע שהיו אומרים: אדונינו המלך! הוא שבחנו! הוא חיינו! אל נחסר לאדונינו המלך לעולם! אמר להם: בני! הגביהו קולכם, כדי שישמעו חברים שעל גבכם. כך אף על פי שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע, ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם: בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפני: רבש"ע! תורה שנתת להם לישראל, אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם, ואתם מקיימים אותה בשלום! בר קפרא אמר: למה קרא למלאכי השרת חברים? לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים:

דבר אחר: היושבת בגנים חברים מקשיבים כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיוון הדעת בקול אחד, בדעה וטעם אחד, הקדוש ברוך הוא אומר להם: היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך, השמיעני. אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונין דעתם בקריאת שמע, רוח הקדש צווחת ואומרת: