מ"ג שיר השירים ה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן־הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דודי שלח ידו מן החור" - שאצל הדלת וראיתי ידו ונהפכו עלי המון מעי לשוב לאהבתו ולפתוח לו

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מן החור - הנקב שיש בין שתי הדלתות:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

===משל===

(ד) ואז שלח הדוד את ידו מן החור לפתוח המנעול ואז המו מעיה עליו:===מליצה=== (ד) "דודי" ואז כראות הדוד העליון כי דלתות ביתה סגורה בפניו שלח ידו (שהוא הנבואה כמ"ש וישלח ידו ויגע על פי. והנה יד שלוחה אלי, כה אמר ה' אלי בחזקת היד) הגיע אליה דבר הנבואה דרך החור, ר"ל לא נכנס לתוך חדרה להתיחד עמה פנים אל פנים ולהוציאה אליו, כמו בדברות הקודמים, רק הודיע לה דבר נבואתו שהיה מלא תוכחות ועונשים, ואז מעי המו עליו, שהתחילה להתחרט על מעשיה, ולהתאוות אל ירחי קדם בסוד ה' עלי אהלה:

 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אז מה עושה הוא יתברך בראותו שאחר התעוררות לבי אשר נמשך אלי מפאת השמיעה בסיני, כי מאז נשאר בי דבקות עם קולו יתברך אשר דבר בי ותמיד נוקף ונוקש על לבי להתעורר כמדובר, ועם כל זה אני מתעצלת מלשוב, מה עושה הוא יתברך, "שולח ידו מן החור" הוא חור האזן, שנותן בלבנו לשמוע למוכיחים ומלמדי תורתו יתברך למען נשכיל. כי זה לא הוסר מעם אלהי אברהם, כי לכלם תערב תוכחת מגולה על תיקון מעשינו הרעים, כי בזה נשתבחו ישראל שהם שומעי תוכחת, כמו שאמרו ז"ל (ילקוט שמעוני תשפט) על אשר הוכיחם משה רבינו ע"ה במשנה תורה. ואין הכנה ופתח אל התשובה למתעצלים בה כפתוח אזנם למוסר, כמאמר הכתוב (איוב לו י) ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון: ועל ידי כן "ומעי המו עליו", כענין מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני ישעיה תפ) על פסוק שמעו ותחי נפשכם (ישעיה נה ג), הרופא מרפא מכות רבות באברים רבים על כל מכה רטיה, אבל הקדוש ברוך הוא מרפא מכות כל הגוף ברטייה אחת, באחד מכל האברים, שהוא באזן, שעל ידי השמיעה מרפא כל האברים מהעונות שנעשו בהם, הדא הוא דכתיב שמעו ותחי נפשכם. וכן בכל התורה תלה כל השלמות בשמיעה, שמע ישראל כו' (דברים ה א), אם שמוע תשמע כו' (שמות טו כו), כי תשמע לקול ה' כו' (דברים כח ב), וכאלה אין מספר, כי מהשמיעה תבא העשיה:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ד.    [ עריכה ]

( אין טקסט בדפוס בסימן זה )