מ"ג משלי ל כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תַּֽחַת־עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ
וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע־לָֽחֶם׃
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ונבל" - איש פחות ונבזה.
מצודת דוד
"תחת עבד" - האחד הוא בעבור העבד כאשר ימלוך, כי לא ידע תכסיסי המלוכה ובשגעון ינהג.
"ונבל" - השנית - כאשר הנבל ישבע לחם, כי רבים לומדים מעשיו באמרם 'הלא לא יחסר לחמו', ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כא-כג) "תחת", המשל השני נשאו על המלך והמלכה ביחד, שתחת שלש רגזה ארץ, "תחת עבד כי ימלוך" שהיה עבד ומלך תחת אדוניו, והיה תחלה נבל ועתה ישבע לחם. כי הנדיב בשבעו לחם ישפיע מטובו לעניים, והנבל נבלה עמו ויוסף ברעתו. ועל אשתו אמרו תחת "שנואה כי תבעל", כי היתה שנואה ע"י נאופיה ומעשיה הרעים, והיא תבעל והיתה אהובת המלך בבעילת זנות, והרע מכולם שפחה כי תירש גבירתה, מה שהיא עתה היורשת את המלכות:
דרך המושכל
(כא - כב) "עפ"ז" באר לו משל אחר שתחת שלש תרגז הארץ ועמודי בית הנפש יתפלצון, והרביעי קשה מכולם, והוא תחת עבד כי ימלוך, והוא על עת שהדמיון ימלוך בבתי הנפש תחת השכל, כי הדמיון נוצר להיות עבד אל השכל ולהכנע למשמעתו, ועת יגבר הוא בבתי הנפש והלחשים תרגז הארץ, כי יוליך את האמת שולל ויבדה כזבים ודברים שאין להם מציאות, והוא המטיל תמיד ספיקות בכל דבר נאמן וקיים, או יפתה הלבבות להאמין בכל דברי סכלות, והוא מדרגת האויל או הפתי שהתבאר ענינם בס' הזה, והשני הוא נבל כי ישבע לחם שמי שהוא נבל ולא אסף חקי החכמה אל נפשו הנדיבה, רק אסף דברי נבלה וסכלות ונדמה לו שהוא שבע לחם החכמה, והוא מדרגת החכם בעיניו שהתבאר ענינו כ"פ שנדמה לו שכל מעשיו הם בחכמה: }}