"עד בליעל". הנה העד הבליעל שיעיד שקר באחיו יוציא בפיו מחשבתו הרעה לתכלית שיהיה המשפט מפי השופט כמו שחשב וזה צריך לו לפי שהוא עושה הרעה ע"י זולתו ואמנם פי רשעים יבלע ויכסה האון אשר במחשבתם כדי שלא יודע רצונם לאיש ויהיה זה סבה אל שיוכלו להשיג מחשבתם ולא יהיו נשמרים האנשים מהם או ירצה בזה בעד בליעל המעיד שקר בספורי המישרים להשגת הענינים העיוניים וברשעים בעלי הדעות הכוזבות בפנות העיוניות והתוריות ויהיה הרצון בו עד בליעל יליץ משפט במה שיגיד ואם לא ירגיש כי ממנו יעמיד החכמ' על דבר המשפט ויהיה זה העד סבה להטעותו ובכלל הנה בקשת המשפט סבה אל שידבר אלו הדברים כי יקרה שיטעה בעדות לסבות מה כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' ה' והנה לפעמי' תמצא שיגיד האדם דברים בעדות לחזק הדעת שנראה לו צודק בחקירותיו כמו שתמצא זה לגליינוס במה שחלק על הפלוסוף במה שהניח שהלב לבדו הוא החי ולזה הוא המבואר שהמשפט שנראה לו צודק הוא סבה אל שיגיד זה העדו', אך האון והשקר אשר לרשעי' בהתחלות הוא סבה אל שיהיו דבריהם נשחתי' ומבולעים במה שאחר ההתחלות:
(כח-כט) "עד בליעל יליץ משפט, נכונו ללצים שפטים", אם תראה איך "עד בליעל" המעיד עדות שקר "מתלוצץ על המשפט", כי ע"י יצא משפט להרוג נפש שלא כדין כמעשה דנבות היזרעאלי, "ופי רשעים" השופטים "מכסים את האון", דע שיש דין וחשבון, "ללצים" העדים "נכונו שפטים, ולגו כסילים" הרשעים "נכונו מהלומות", העדי שקר ישפטו לעשות להם כאשר זמם, והשופטים יענשו במכות מן השמים:
ביאור המילות
"יליץ". מלשון לצנות, "יבלע" יכסה, כמו כבלע את הקדש:
