מ"ג ישעיהו מ כו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִֽי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

זְקוּפוּ לְרוּמָא עֵינֵיכוֹן וַחֲזוּ לְמִדְחַל קֳדָם מַן דִבְרָא אִלֵין דְאַפֵּיק בְמִנְיָן חֵילֵי שְׁמַיָא לְכוּלְהוֹן בְשִׁמְהָן קָרֵי מַסְגֵי גְבוּרָן וּתְקוֹף חֵיל חַד מִסִדְרֵהּ לָא מִתְעַכַּב:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"מי ברא אלה" - כל הצבא אשר תראו במרום "מרוב אונים" - שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"אונים" - ענין כח כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ)

"ואמיץ" - ענין חוזק

"איש" - ר"ל אחד מהם

"נעדר" - ענין חסרון כמו אחת מהנה לא נעדרה (לעיל לד)

מצודת דוד

"מי ברא אלה" - הכוכבים והמזלות הנראים במרום ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד

"לכלם" - לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה' עושה כל אלה

"מרוב אונים" - בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהם כל ימי עולם כי מתחלה עשאן שיהיו קיימין לעולם

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ושאו מרום עיניכם", לתת לי דמות ולצייר לי משל מאחד הגופים הנוראים הכדורים הנפלאים המעופפים שמה, "או" מן המלאכים המניעים אותם, אבל שובו נא "וראו מי ברא אלה" ואיך תקחו דמיון מן הנברא אל הבורא, הלא אלה היצורים הנפלאים כולמו, מוגבלים בכחם.

א) מצד שהם נבראים שעז"א מי ברא אלה.
ב) מצד שאין ביכלתם להוליד ולהפרות מיניהם, כי הוא "מוציא במספר צבאם", מספרם קצוב נגבל ולא יתוסף מנינם.
ג) מצד הגבלת פעולתם, כי "לכולם בשם יקרא", כ"א יש לו שם מיוחד עפ"י פעולתו למשל כוכב שבתאי משבית ומחריב, צדק פועל צדקות, מאדים לשפוך דם, וא"א שישנה פעולתו לפעולה אחרת.
ד) כי אשר נראה בם הקיום וההתמדה שהם קיימים באיש, אינו מצד כח עצמם, רק מרוב אונים של בוראם המקיימם בחפצו, רק עי"כ "איש לא נעדר", ולא יתמו אישיהם, לא מצד כח עצמם:

ביאור המילות

"מרב אונים ואמיץ כח". כח יציין הכח הפנימי השרשי. ואון יציין התגלות הכח אל הפועל, כחי וראשית אוני. הכח הפנימי יתעלף וייעף לפעמים, ועז"א (כ"ט) נותן ליעף כח, ואם יתמיד נאמר שמאמץ כחו, (נחום ב' ב', משלי כ"ד ה'), ורוב אונים, הוא הכמה המתפשט החיצוני, ורב כח, הוא הכמה המתפשט הפנימי. ואמיץ כח, היא התמדתו בזמן, ור"ל כי הנבראים הקיימים באיש, קבלו כחם מאתו, וגם התמדת כחם וקיומם מקבלים ממנו, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, וגדר פעל אמיץ בארתי למעלה (כח ב'):

<< · מ"ג ישעיהו · מ · כו · >>