"הפסל", אשר "נסך חרש" ואיך הסכלתם עשו לערוך אל הנשגב דבר שפל וגרוע כזאת, "נסך חרש", מתלוצץ עליהם לאמר הלא אלילי זהב ופסילי כסף אשר הם יקרים בעיניכם מצד המתכות שלהם, הנה הם גרועים מצד הפועל כי "נסך" אותו "חרש", שא"צ חרש חכם ואומן לנסכו ולהתיכו כי כל חרש יוכל עשוהו, "וכל צרף ירקע אותו בזהב", וכן הוא גרוע מצד הצורה, כי המתכות הוא דומם שהוא גרוע מצד צורתו מן הצומח, וכן הוא גרוע מצד החומר כי "בזהב" רק "ירקענו" מלמעלה תחתיו יעשהו מברזל או עופרת ובדיל, וא"כ הלא.
ביאור המילות
"חרש וצרף". הצורף הוא המתיך המתכות וצורפו ומזקקו מן הסיגים, והחרש הוא האומן שיעשה בו מלאכת חרש וחושב, ומלאכת הצורף קודם למלאכת החרש (ע"ל מ"א ז'). ופה אומר, כי הפסל גם החרש ינסכנו ויתיכנו (נסך מענין יציקה) אף שזה מלאכת הצורף כי אינו צריך אומן גדול, וגם הצורף ירקענו בזהב אף שזה ממלאכת החרש, וגם הרתוקות כסף יעשה צורף, כי אין מדקדקים במלאכתו:
