לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו ל כח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · ל · כח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְרוּח֞וֹ כְּנַ֤חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶחֱצֶ֔ה לַהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כנחל שוטף" - אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים

"להנפה" - להניף (אווני"ר בלע"ז)

"בנפת שוא" - לא להועיל להם והם סבורים להועיל

"ורסן" - פרומביא (פרינ"ק בלע"ז)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ורוחו" - ענין דבור הבאה בהפחת הרוח

"שוטף" - ענין מהירות ההלוך

"יחצה" - ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות השמים (דנייאל יא)

"להנפה" - להוליך ולהביא ולפזרה בתוך הנפה והוא כעין כברה ובדרז"ל ונפה שמוציאה את הקמח (אבות פ"ה)

"שוא" - ר"ל רעה

"ורסן" - הוא מה שמוליכין הבהמה ע"י כמו במתג ורסן (תהלים לב)

"מתעה" - מלשון תועה

"לחיי" - הוא המקום שאצל העין 

מצודת דוד

"ורסן מתעה" - כי הרסן ההושם על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישר לבל תתע אבל הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים הרסן הזה יתעה אותם כי ילכו לאבדון ר"ל המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים לרע להם

"להנפה גוים" - רוח ה' דבר להניף העמים אשר במחנה אשור בנפת שוא כי הנפה היפה עשויה לברר הבר מן התבן אבל הנפה הרעה שנקביה גסות אין בה תועלת כי הכל נופל דרך הנקבים וכן מחנה אשור ינפו בנפת שוא כי כולם יכלו ולא ישאר שארית

"ורוחו" - רוח פיו הוא כנחל השוטף בחזקה המגיע עד הצואר ושמה יחלקו את הגוף להיות מה ממעל למים ומה במים ור"ל כמו שיש סכנה במים הבאים ושוטפים בשעור זה כן יסתכנו מחנה אשור ויפלו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ורוחו", אבל כ"ז היה בחיצוניותו של הגוף, אבל "רוחו" הפנימי הוא דומה "כנחל שוטף" לכבות את האש הבוער, והרוח הזה "עד צואר יחצה" מציירו כגוף שעד הצואר הוא נחל שוטף ומן הצואר ולמעלה הוא אש בוער להבה ועשן, ועד מקום הצואר עצמו "יחצה" ויבדיל בין חציו אש שלמעלה וחציו מים שלמטה, והכונה שהגם שנדמה ה' כאילו היה כועס על ישראל רוחו הפנימי ומחשבתו היה אך טוב וחסד ופלג אלהים מלא גשם נדבות לכבות את האש והחמה, "להנפה גוים" עד שמה שהיה נראה שבא באש וחמה היה רק למראה עינים להטעות את הגוים שהם מחנה סנחריב שידמה להם כי רוצה להניף ולישב אותם "בנוף" ואקלים "שוא", שהיא ירושלים יפה נוף, שבאמת היה שוא להם והיה רק רסן מתעה על לחייהם אשר הוליך אותם אל תהו לא דרך:

ביאור המילות

"להנפה בנפת". מענין שלשת הנפת, יפה נוף. והנפה, הפעיל להוניפם בנוף ואקלים שוא.

"וגוים", הם אלה שהביא להושיב שם.

"ועמים", הם חיל סנחריב כנ"ל (א' ד'):
 

<< · מ"ג ישעיהו · ל · כח · >>