לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו יב ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · יב · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֤וּ לַֽיהֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְתֵימְרוּן בְּעִדָנָא הַהִיא אוֹדוּ קֳדָם יְיָ צַלוּ בִשְׁמֵיהּ חֲווּ בְּעַמְמַיָא עוֹבָדוֹהִי אִדְכַּרוּ אֲרֵי תַקִיף שְׁמֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עלילותיו" - מעלליו "הזכירו" - לשבח כי נשגב הוא

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עלילותיו" - מעשיו

"נשגב" - חזק 

מצודת דוד

"הודיעו" - לפרסם הנס

"הזכירו" - היו מזכירים זה את זה שבחי המקום כי נשגב שמו ומהראוי אם כן להזכיר שבחיו

"ואמרתם" - תאמרו זה לזה דרך זרוז

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואמרתם ביום ההוא" הנהגת ה' את עולמו עפ"י חקי הטבע נקראים בכתבי קדש בשם פעולות או מעשים, אבל הנהגתו הנסיית אשר ישדד את חקי הטבע וינהיג עפ"י חקי מופתים בחיריים נקראים עלילות בכתבי קדש. והנה העכו"ם אין מכירים רק ההנהגה הטבעיית, ואמר כי לעתיד "הודו לה'" על הטובות שיעשה עמכם בכל רגע, ועי"ז "קראו בשמו" ופרסמו גדולתו ביחוד ע"י "שתודיעו בעמים עלילותיו", שהיא הנהגתו ההשגחיית, ומצורף לזה "הזכירו" אותם ג"כ "כי נשגב שמו" שהוא מה שגם הם יודעים מכבר ששמו נשגב גם בעיניהם על ידי שהוא הסבה הראשונה:

ביאור המילות

"קראו בשמו". קריאה בשם ה' בא לרוב על הפרסום, (בראשית יב ח'. יג ד', כו כה), ובכ"מ:

"עלילתיו". כמו שעלילה אצל בני אדם נבדלה מן פעולה ומעשה במה שמורה על פעולה יוצאת מתכונה נפשיית מוסריית כמו שבאר הרש"ף, כן אצל ה' יורה על הנהגה מיוחדת, ונבדלת מן פעולה ומעשה, שמורים על פעולות טבעיות, ומן נפלאות שמורים שידוד הטבע כי עלילות מורים הנהגה השגחיית ששרשה מצד דרכיו אשר כיוצא בהם אצל בני אדם יצאו מתכונה נפשיית, כמו רחמים וענוה וחנינה וחסד וכדומה:
 

<< · מ"ג ישעיהו · יב · ד · >>