מ"ג ישעיהו ג א
מ"ג ישעיהו · ג · א · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלַ͏ִם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָאָד֜וֹן יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּ֚ל מִשְׁעַן־לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־מָֽיִם׃
רש"י
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
וכפי דעת המפרשים, הנה היתה התחלת הנבואה הזאת בזה הלשון, (ישעיהו ג א): "כי הנה", לפי שהיא מדובקת וסמוכה עם מה שלמעלה, שזכר עוונות מלכות ישראל וחורבנן על חטא העבודה זרה ועל הגאה וגאון ודרך רע שהיה ביניהם, וחתם הדברים באמרו (ישעיהו ב כב): "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", שפירשו בו, שלא ישימו בטחונם בבשר ודם, כי הם קצרי ימים ושבעי רוגז, לכן באה הנבואה הזאת, להוכיח בה גם כן את בני יהודה. וידמה שהיתה בימי עוזיהו ויותם בנו, ולכן לא הוכיחם על ענייני העבודה זרה כי אם על רוע ההנהגה ורשעת המושלים, לפי שהם היו בוטחים בשריהם והיו נסמכים הקטנים על הגדולים, ולכך אמר "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה", כלומר, בעבור שלא תשימו בטחוניכם באדוני הארץ ושריה, לכן "האדון ה' צבאות", שהוא בעצם ואמת האדון, ולא השרים אשר אתם בוטחים בהם, הוא יסיר מירושלים משען ומשענה מאותם השרים, כמו שיזכור.
והראב"ע כתב, שהפרשה הזאת היא פירוש נפילת הארזים וההרים שזכר למעלה.
והנכון אצלי, שבנבואות תבוא פעמים רבות הסיבה קודם זכרון המסובב ממנה, כאלו תאמר, סיפור רשעת העם ופשעיהם ראשונה, ואחר-כך סיפור עונשו; ופעמים תבוא בהיפך זה, שיספר ראשונה העונש, ואחר-כך יבאר סיבתו, וכמו שאמר שלמה (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם ואידכם כסופה יאתה, בבוא עליכם צרה וצוקה", ואחר שסיפר העונש ביאר הסיבה באמרו "תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו";
ובזה הדרך עשה הנביא ישעיהו כאן, שהתחיל לספר פורענותם ועונשם באמרו "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים וגו'", ואחר זה ביאר סיבתו, באמרו (ישעיהו ג יד): "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו", וביאר פשעיהם באומרו "ואתם ביערתם הכרם, גזילת העני בבתיכם", שהוא הסיבה למה שייעד שיסיר מהם כל מיני המנהיגים; והותרה בזה השאלה הראשונה.
והנה, אמר "משען ומשענה" בלשון זכר ולשון נקבה, להגיד, שיסיר מהם כל משען אמיתי חזק, ולכן כינה אותו בלשון זכר "משען", וגם יסיר מהם ה"משענה", שהוא המשען הרפה, החלוש, שתשש כוחו כנקבה.
וכן המשיל המשען החזק ללחם באמרו "כל משען לחם", שהרצון בו מאכל, כמו (דניאל ה א): "לחם רב", מפני שהמאכל כוחו גדול בהזנת האדם, והמשין המשען הרפה במים, לפי שכוחן חלוש ובטל ההזנה.
וכן תרגם יונתן: "כל סמך מיכל וכל סעיד משתי", שקרא "סמך" למאכל להיותו מזון, ולמים קרא "סעד" ועוזר, לפי שאינן מזינים, אבל עוזרים בהזנה בהיותם מדקדקים המאכל ומעבירים אותו במעברים הצרים.
והיה כל זה משל למנהיגים החזקים והרפים.
ולפי שהאנשים אשר יבטחו בהם העם במדינה הם:
- אם מפני שלימותם בטבעם, וזה:
- אם בגבורה,
- ואם בתורה והקדושה,
- ואם בשלימות השכלי וטוב הסברא,
- כי אלו כולם, מפני שלימותם הטבעי, אף על פי שלא יהיה להם מינוי ולא שררה, הם נכבדים בעיני העם;
- והמין השני מהם הוא, שכבודם ומעלתם בהנחה מפני המינוי שמינו אותם במדינה, אף על פי שלא יימצא להם שלימות ומעלה בטבע כי אם במלאכה מפאת המינוי;
לכן קרא הפן הראשון "משען לחם", שהוא משען אמיתי כפי הטבע, והפן השני קרא "משען מים", מפני חולשתו בטבעו.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"משען לחם" - על כי חיות האדם תלויים בלחם ובמים ונשען בהם אמר משען לחם וכמ"ש כל מטה לחם שבר (תהלים קה)
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"מירושלם" עיר הממלכה, "ומיהודה" מכל השבט, "משען" גדול "ומשענה" קטנה, זה דרך כלל. עתה מבאר דבריו וחושב כי הצלחת האומה תלויה בשבעה דברים, ומכל אלה לא ימצא ביניהם לא משען גדול ואף לא משענה קטנה.
- א) שימצא ביניהם עשירים נדיבי לב מחזיקים כושל. עז"א שלא ימצא "לא משען לחם" שהוא משען גדול, ואף "לא משען מים", שנמצא בזול.
- ב) שיהיה להם גבורי חיל להצילם מאויב חיצוני, עז"א שלא ימצא ביניהם:
ביאור המילות
"משען". שם תואר לזכר:
"ומשענה". שם תואר לנקבה וידוע כי בעלי הלשון בהעריכם עצמים חזקים לעומת הפחותים מהם, יעריכום בערך הזכר אל הנקבה, וכן פה משען גדול ומשענה קטנה:מ"ג ישעיהו · ג · א · >>