עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃
"ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך". ר"ל אנחנו רוצים להיות נקיים מזאת השבועה שלא תהיה לנו למכשול ולזה אנחנו צריכין לסדר הענין באופן שנוכל להשמר בו מהכשל בה והנה אנחנו נותנים לך אות אמת יוכר בו הבית הזה מזולתו והוא שתקשר בחלון את תקות וגו', והנה אין שבועתינו שנמלט ממות בית אביך אם ימצא אי זה שיהיה מהם חוץ מהבית הזה שאם נקשה בזה האופן הנה יחוייב שנמלט כל יושבי יריחו או כל יושבי הארץ אחר שלא יתברר לנו מי הם ממשפחתך וזה דבר לא נוכל להסכים עליו כי הוא סותר למה שצותה התורה עליו שלא תחיה כל נשמה מאלו הגוים מהמקומות הקרובים ולא מהרחוקים אשר לא יסכימו להיות לנו למס ולזה אנחנו מבארים שאין אנחנו נקשרים להחיות כי אם הנמצאים בזה הבית:
"נְקִיִּם" – כלומר לא נקבל זאת השבועה, כי לא נכיר אביך ואמך, אלא זהו התנאי שנעשה עמך הנה אנחנו.
"הִשְׁבַּעְתָּנוּ" – היה לו לינקד השבעתנו כמשפט הנקבה, כמו: "הורדתנו בו" (ישעיה ב, יח). ויש לומר, שגם זה שינוי התנועה הוא קמץ גדול כקמץ קטן, כמו: "נראה אליכם" (ויקרא ט, ד) – שיהיה משפטו נראה אליכם.
השאלות (יז - כ) המאמר הזה כולו היה להם לדבר עמה על הגג בצנעה ובעת השבועה, לא אחר שהורידה אותם בעד החלון שהיה חשש פן ישמעו הדברים ואזנים לכותל?
גם מה זה שאמרו נקיים אנחנו משבועתך, שמורה שאין השבועה חלה עליהם, ואיך יהיה זה והלא נשבעו תחלה בלא תנאי ואיך יכלו להטיל אח"כ תנאי בשבועתם? בשגם שאם
כפי' המפ' הול"ל אנחנו רוצים להיות נקיים, לא מאמר מוחלט שהם נקיים שמורה שהשבועה לא חלה כלל?:
"נקים אנחנו". יען ששבועתם היתה בלי שום תנאי ובזה האופן אם יתערבו משפחתה בין אנשי העיר יצילו את כל בני העיר, אמרו לה דעי כי משבועתך הקודמת אנו נקיים יען
