מ"ג ויקרא יא כו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְֽכׇל־הַבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁ֣ר הִוא֩ מַפְרֶ֨סֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁ֣סַע ׀ אֵינֶ֣נָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה֙ אֵינֶ֣נָּה מַעֲלָ֔ה טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶ֑ם כׇּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִטְמָֽא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לְכָל בְּעִירָא דְּהִיא סְדִיקָא פַרְסְתַהּ וְטִלְפִין לָיְתַהָא מַטְלְפָא וּפִשְׁרָא לָיְתַהָא מַסְּקָא מְסָאֲבִין אִנּוּן לְכוֹן כָּל דְּיִקְרַב בְּהוֹן יְהֵי מְסָאַב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְכָל בְּעִירָא דְהִיא סְדִיקָא פַרְסָתָא וְטִילְפוּן לַיְתָהּ מְטַלְפָא וּפִישְׁרָא לֵיתָהָא מַסְקָא מְסָאֲבִין הִינוּן לְכוֹן כָּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יְהֵי מְסָאָב: |
רש"י
מפרשי רש"י
[יח] כאן למדך כו'. והא דחילק אותו הכתוב לשתי פרשיות, ולא כתב סתמא 'וכי ימות מן הבהמה וכו, היינו ליתן חילוק בין בהמה לבהמה, דשחיטת בהמה טמאה אינה מטהרה מן נבילה, אבל שחיטת בהמה טהורה מטהרה מנבילה (זבחים דף סט:), ולפיכך כתיב גבי בהמה טהורה (פסוק לט) "וכי ימות", מיתה דוקא, אבל שחיטה מטהרה מן נבילה. אבל בהמה טמאה, בין מיתה, בין שחיטה, אינה מטהרה מן נבילה, ולפיכך כתיב (פסוק כה) "וכל הנושא מנבלתם", אף על גב דנעשה שחיטה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ו (עריכה)
[א] "לכל הבהמה"-- להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא.
"טמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה.
- יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר "הם".
- יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר "הם".
"כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.
- [ב] והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.
- [ג] או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.
- [ד] נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה.
- או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא.
- תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.