מ"ג ויקרא א ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְ֠הִקְרִ֠יבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִכּוֹס יָת בַּר תּוֹרֵי קֳדָם יְיָ וִיקָרְבוּן בְּנֵי אַהֲרֹן כָּהֲנַיָּא יָת דְּמָא וְיִזְרְקוּן יָת דְּמָא עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר דְּבִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִכּוֹס טַבְּחָא בְּבֵית מַטְבְּחַיָא יַת בַּר תּוֹרֵי קֳדָם יְיָ וְיִקְרְבוּן בְּנֵי אַהֲרן כַּהֲנָא יַת אַדְמָא בְּמָנַיָא וְיִדְרְקוּן יַת אַדְמָא בְּמִזְרְקַיָא עַל מַדְבְּחָא חֲזוֹר חֲזוֹר דְבִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא: |
רש"י
"לפני ה'" - בעזרה
"והקריבו" - זו קבלה שהיא הראשונה ומשמעה לשון הולכה למדנו שתיהן ס"א ששתיהן בבני אהרן
"בני אהרן" - (ת"כ) יכול חללים ת"ל הכהנים
"את הדם וזרקו את הדם" - (זבחים פר"ח) מה ת"ל דם דם ב' פעמים להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו יכול אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצוניות שאלו למעלה והיא למטה ת"ל במקום אחר את דמו
"וזרקו" - (ת"כ) עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחוט הסיקרא כנגד הזויות לכך נאמ' סביב שיהא הדם ניתן בד' רוחות המזבח או יכול יקיפנו כחוט ת"ל וזרקו ואי אפשר להקיף בזריקה אי וזרקו יכול בזריקה אחת ת"ל סביב הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ד'
"אשר פתח אהל מועד" - ולא בזמן שהוא מפורק
[לה] לפני ה' בעזרה. לא באוהל מועד, שהרי שחיטת העולה לא באהל היתה, אלא על ירך המזבח, כדכתיב בפרשה שלאחריה (פסוק יא), וזה הוא מזבח החיצון, דהא כתיב בתריה (שם) "וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח", ולא היתה זריקה על המזבח הפנימי כי אם חטאת:
[לו] והקריבו זו קבלה וכו'. הרא"ם פירש בזה, וסתר בעצמו פירושו. ונראה דהכי פירושו, דודאי האי "והקריבו" הוא קבלה, דהולכה ליכא למימר, דודאי ההולכה לא היה מהכרח העבודה, שאם היה נשחט אצל המזבח עד שלא היה צריך להולכה - לא היה צריך הולכה (זבחים דף יג.), וכן בפירוש פירש רש"י בפרק קמא דזבחים (שם) כפירוש הזה אהא מילתא גופיה, עיין שם. והכתוב שאומר "והקריבו", דמשמע שאי אפשר בלא הולכה, אם כן צריך לומר דקרא ד"והקריבו" היינו קבלה, שהיא היתה מצוה, ואי אפשר בלעדה. ואם כן למה כתב לשון "והקריבו", אלא דמשמע נמי הולכה, ולמדנו שניהם שלא יהיה אלא בכהן. ולפיכך אתי שפיר בתורת כהנים, דקאמר "והקריבו" זו קבלת הדם, וקאמר 'או אינו אלא זריקה כו, ולא מקשה 'או אינו אלא הולכה', משום דלא שייך לומר הולכה, דהולכה אינו כאן בודאי, שאם שחטו אצל מזבח עד שלא היה צריך הולכה כלל - אינה מצוה, וכאן משמע מצוה, וזה נכון:
[לז] בני אהרן יכול חללים וכו'. ואם תאמר, אם כן לכתוב "הכהנים" וולא בעי "בני אהרן", ותרצו בתורת כהנים, דאם כן הוי משמע אפילו בעלי מומין, לכך כתב "בני אהרן", מה אהרן כשר, אף בניו כשרים. ובפרשת אמור (תו"כ להלן כא, א) "בני אהרן" יכול חללים, תלמוד לומר "הכהנים", ומנין לרבות אף בעלי מומין, תלמוד לומר "בני אהרן" אף בעלי מומין במשמע, וזה הפך מה שכתב כאן, ועיין בפרשת אמור. ואם תאמר, ולמה לי קרא לפסול בעלי מום, תיפוק ליה דכתיב (ר' להלן כא, יז) "כל איש אשר מום בו וגו'", ויש לומר דהתם בעבודה במזבח, כדכתיב (ר' שם שם כא) "לא יגש להקריב אשה ה'", וכאן מרבה קבלה ושאר עבודות כולם. אי נמי, לומר שעובר בעשה ולא תעשה, דכך משמעו - "בני אהרן", מה אהרן בלא מום, אף כל כהן בלא מום מותר בהקרבה, אבל לא כהן בעל מום. ולאו הבא מכלל עשה - עשה (פסחים סוף מא ע"ב), לאשמועינן דעובר בלאו ועשה. ובפרשת אמור (להלן פכ"א אות ב) הארכנו מאוד, עיין שם:
[לח] יכול אף בפסולין. אבל לעיל (רש"י פסוק ג) כשנתערב עולה בעולה ממעטינן כשנתערב בכשירה רק שאינה מינה, והכא מרבינן אינה מינה, רק ממעטינן פסולה, דכל הניתנים שהן ארבע - אם נתנן במתנה אחת כיפר (זבחים דף לו:), ולפיכך אף על גב שנתערבו - ינתנו במתנה אחת. אבל איפכא ליכא למימר - ינתנו בשתי מתנות שהן ארבע, דגם כל הניתנין מתנה אחת - אם נתנו בשתי מתנות שהם ארבע כיפר, דאם כן היה עובר בלאו ד"לא תוסיפו" (דברים ד', ב') להוסיף במעשה, אבל אם נתן במתנה אחת, אף על גב דעבר על "לא תגרעו" (שם), לא עשה מעשה. אבל כשנתערבה עולה בשאינה מינה, ויש תקנה ברעיה, דהיינו שירעה עד שיסתאב, כיון דיש תקנה, לא אמרינן שיקרבו ויתנו במתנה אחת:
[לט] נותן שתי מתנות שהן ארבע וכו'. פירוש, במזרחית צפונית ובמערבית דרומית (תמיד דף ל:). אבל לא בדרומית מזרחית ובמערבית צפונית, אף על גב שבמזרחית דרומית פוגע ברישא כאשר היה עולה בכבש בדרום והולך לסובב פגע ברישא בדרומית מזרחית, משום דצריך דיתן הדם נגד היסוד (זבחים דף נא.), וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד (שם נג ע"ב), שלא היה יסוד אלא בג' קרנות (מדות פ"ג מ"א), הלכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל, ובקרן שכנגדו היה נותן המתנה השנית:
[מ] ולא בזמן שהוא מפורק. דאם לא כן "פתח אהל מועד" למה לי, דאין לומר שכתב לאפוקי מזבח הפנימי, דסתם "מזבח" - מזבח העולה הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לִפְנֵי ה' – בָּעֲזָרָה.
וְהִקְרִיבוּ – זוֹ קַבָּלָה, שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה. וּמַשְׁמָעָהּ לְשׁוֹן הוֹלָכָה, לָמַדְנוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁצְּרִיכָה כֹּהֵן [נ"א: שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בִּבְנֵי אַהֲרֹן] (חגיגה י"א ע"א; זבחים ד' ע"א).
בְּנֵי אַהֲרֹן – יָכוֹל חֲלָלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "הַכֹּהֲנִים" (ספרא שם,ו).
אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "דָּם... דָּם" שְׁתֵּי פְּעָמִים? לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִינוֹ, אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. יָכוֹל אַף בִּפְסוּלִים, אוֹ בַּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת אוֹ בַּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁאֵלּוּ לְמַעְלָה וְהִיא לְמַטָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּמָקוֹם אַחֵר: "דָּמוֹ" (זבחים פ"א ע"א; ספרא שם,ז-ח).
וְזָרְקוּ – עוֹמֵד לְמַטָּה וְזוֹרֵק מִן הַכְּלִי לְכֹתֶל הַמִּזְבֵּחַ, לְמַטָּה מִחוּט הַסִּקְרָא, כְּנֶגֶד הַזָּוִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר סָבִיב, שֶׁיְּהֵא הַדָּם נָתוּן בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אוֹ יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ בְּחוּט [ס"א: כְּחוּט]? תַּלְמוּד לוֹמַר וְזָרְקוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַקִּיף בִּזְרִיקָה. אִי וְזָרְקוּ, יָכוֹל בִּזְרִיקָה אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר סָבִיב. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע (ספרא שם,ט).
אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד – וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא מְפֹרָק (שם,יד).
רשב"ם
אשר פתח אהל מועד: ולא מזבח הזהב שבתוך אהל מועד:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובתורת כהנים, עגל בן שנה שנאמר (ויקרא ט) ועגל וכבש בני שנה, בן בקר שתי שנים שנאמר (שם) עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים, השוה בן בקר לאיל תמימים אף בשנים עד כאן. אבל בשעיר שהוא מקטני העזים תוך שנה או בן שנה נקרא שעיר סתם, ואחר שנה נקרא שעיר עזים.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "וסמך...ושחט"-- במקום שסומכין, שוחטין; ותיכף לסמיכה שחיטה; מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים.
[ב] "ושחט"-- שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר.
- או אינו אלא בכהן?...
- וכי מאין באת?
- מכלל שנאמר (במדבר יח, ז) " ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח", יכול אף לשחיטה...
- כשהוא אומר "...והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו"-- מכאן ואילך מצות כהונה; אבל שחיטה כשרה בכל אדם.
[ג] "בן הבקר לפני השם"-- ואין השוחט לפני ה'. שמעון התימני אומר, מנין שתהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר "ושחט את בן הבקר לפני ה' ".
[ד] "והקריבו"-- זו קבלת הדם. יכול זריקה? כשהוא אומר "וזרקו..", הרי זריקה אמורה! הא אינו אומר כאן "והקריבו"-- זו קבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת.
אמר רבי עקיבא, מנין לקבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? נאמר כאן 'כיהון' ונאמר להלן (במדבר ג, ג) 'כיהון': מה כיהון האמור להלן-- בכהן כשר ובכלי שרת, אף 'כיהון' האמור כאן-- בכהן כשר ובכלי שרת.
- [ה] אמר לו ר' טרפון, עקיבא! עד מתי אתה מגבב עלינו את הכתובים! אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש.
- אמר לו, תרשיני לומר לפניך מה שלמדתני.
- אמר לו, אמור.
- אמר לו, קבלה לא עשה בה את המחשבה כמעשה, זריקה עשה בה את המחשבה כמעשה. המקבל בחוץ פטור והזורק בחוץ חייב. קבלוהו טמאים-- אין חייבים עליו; זרקוהו טמאים-- חייבים עליו.
- אמר לו רבי טרפון, אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל. אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה! -- הא כל הפורש ממך כפורש מחיים.
[ו] "בני אהרן.."-- יכול חללים? תלמוד לומר "..הכהנים"-- יצאו חללים. אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר "בני אהרן"-- מה אהרן כשר, אף בניו כשרים-- יצאו חללים ובעלי מומין.
[ז] "והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם"-- מה תלמוד לומר (נכון לגרוס מת"ל דם דמו? וכן בהמשך -מלבי"ם) "דם...דם"? מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה, דם עולה בדם תמורה, דם עולה בדם חולין, יקרבו? תלמוד לומר "דם..דם".
- יכול נתערבו אלו באלו יקרבו -- שכן אפילו נתערבו חיים יקרבו! ומנין אפילו נתערב באשם?
- אביא את שנתערב באשם -- שאלו ואלו קדשי קדשים; ומנין אפילו נתערב בשלמים ותודה?
- אביא את שנתערב בשלמים ותודה -- שאלו ואלו מתן ארבע; ומנין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח?
תלמוד לומר "דם...דם"
[ח] יכול אפילו נתערב בפסולים? תלמוד לומר "דמו".
- אוציא את שנתערב בפסולים -- שאינם כשרים ליקרב! ומנין אפילו נתערב בחטאת הפנימיות?
- אוציא את שנתערב בחטאת הפנימיות -- שאלו מבפנים ואלו מבחוץ; ומנין אפילו נתערב בחטאת החצונות?
תלמוד לומר "דם...דם"
[ט] "וזרקו"-- יכול זריקה אחת? תלמוד לומר "סביב". אי "סביב", יכול יקיפנו כחוט? תלמוד לומר "וזרקו". הא כיצד? --שתי מתנות שהן ארבע.
[י] ר' ישמעאל אומר נאמר כאן "סביב" ונאמר להלן (ויקרא טז, יח) "סביב": מה "סביב" האמור להלן-- הפסק ארבע מתנות, אף "סביב" האמור כאן-- הפסק ארבע מתנות.
[יא] "והקריבו בני אהרן..את הדם וזרקו.."-- מה תלמוד לומר שוב "את הדם"? מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו, כשר? תלמוד לומר שוב "את הדם". יכול אפילו נשפך מצואר בהמה על הרצפה, יחזור ויאספנו ויהיה כשר? תלמוד לומר "הדם"-- הדם שנתקבל בכלי.
[יב] "..הדם על המזבח"-- [הדם על גבי המזבח] ואין הזורק על [גבי] המזבח.
דבר אחר: 'הדם על גבי המזבח'-- אף על פי שאין בשר.
- הא מה אני מקיים (דברים יב, כז) "ועשית עולותיך הבשר והדם"? הקיש הבשר לדם: מה הדם בזריקה, אף הבשר בזריקה. יכול יהיה זורק ורובג? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "וערך הכהן אותם". הא כיצד? זורק ועורך.
[יג] "המזבח סביב"-- בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח. הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו-- עבודתו פסולה.
[יד] "אשר פתח אהל מועד"-- ולא בזמן פירוקו, ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה.