מ"ג דברים כז כו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לִיט דְּלָא יְקַיֵּים יָת פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא הָדָא לְמֶעֱבַד יָתְהוֹן וְיֵימַר כָּל עַמָּא אָמֵן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תַּרְתֵּיסְרֵי שִׁבְטַיָא כָּל חַד וְחַד הֲוָה אָמַר בִּרְכָתָא בִּכְלָלָא וּלְוָוטַיָא בִּכְלָלָא מְבָרְכַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן לְכָל מִילָא וּמִילָא כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דִגְרִיזִים וְאָמְרִין בְּרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יְקִים יַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא לְמֶעֱבַדְהוֹן מְלַטְטַיָא הָפְכִין אַפֵּיהוֹן כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דְעֵיבָל וְאָמְרִין לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דְלָא יְקִים יַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא לְמֶעֱבַדְהוֹן הֲווֹן עַנְיַין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן פִּתְגָמַיָא אִלֵין אִתְאַמָרוּ בְּסִינַי וְאִתַּנְייוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִיתְלֵיתוּן בְּמֵישְׁרֵי מוֹאָב תַּרְתֵּיסְרֵי מִלִין מִן מִלְתָא לְכָל שִׁבְטַיָא וְעַל כָּל פִּיקוּדָא וּפִיקוּדָא אִתְגְזַר עֲלָהּ תְּלָתִין וְשִׁית קַיָמִין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ודרשו רז"ל אשר לא יקים — שאינו מגביה ספר תורה להראות כתיבתו לעם.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיה בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש. ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור וכו'. ובירושלמי סוטה ראיתי אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת? ר"ש בן יקים אומר זה החזן ר"ש בן חלפתא אומר זה בית דין של מעון אמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים אמר רבי אסא בשם ר' תנחום בר חייא למד ולימד שמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור. ידרשו שהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים התורה ביד המבטלין אותה ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלין אותה הרי זה ארור וזה קרוב לענין שפירשנו. וע"ד הפשט הארור הזה בא על המתפלספים האומרים שהן אמת שהתורה קיימת לעולם אבל רק פנימיות ורוחניות התורה שהם אצולים מה' אבל מעשה המצות שיסודם במעשה האדם שתכונתו שונה מזמן לזמן וממדינה למדינה היתכן שמעשה אחד לכלם. ולז"א ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה. פי' שלא יעשה אותה לדבר קיים לעד: לעשות אותם. לענין המעשה מפני שגם מעשה המצות קיימים לעולם ולא נשתנה מזמן לזמן כדכתיב כמה פעמים חקת עולם לדורותיכם וכן לא ישתנה ממדינה למדינה כדכתיב בכל מושבותיכם זולת מצות התלויות בארץ אינם נוהגים אלא בארץ: להבין ההבדל בין הברכות שבת"כ ובין הברכות כאן במשנה תורה הוא עפ"י מ"ש כי קבלת התורה בסיני היה מיראה. ואף כי בהיותם במדבר נתעלו מעת לעת ע"י התורה אבל רק עד שגמר משה את משנה התורה אז באו בתכלית שלמות האהבה. ועפ"ז יש לתת טעם למה בא הברית שבערבות מואב ולא די בהברית שבהר חורב. מפני כי עבדי המלך כל שיתעלו למדרגה יותר גבוהה יתעלה וישתנה לעמתם גם שכרם וענשן ומכ"ש שאין דומה עונש ושכר שר הצבא לעונש ושכר של איש חיל הפשוט. לכן כשעלו ישראל למדרגה הגדולה הזאת כמ"ש את ה' האמרת וה' האמירך הוכרח לפרש להם ברית חדש שכר ועונש לאנשי המעלה הגדולה שהוא לעובדים מאהבה. אכן הנמשל אינו דומה להמשל שבמשל הברית החדש מבטל ברית הראשון שאינו לפי ערכו היום. אבל בנמשל מעניני התורה שהיא לדורי דורות הלא כשם שהדור הזה עלו במדרגה יוכלו ח"ו הדורות הבאים לחזור אחורנית. והבאים אחריהם לשוב ולהתעלות במעלה עליונה לכן גם ברית הר חורב הוא בתקפו. שאם יהיה דור שהוא במדרגת דור מקבלי התורה בסיני עובדי מיראה יתנהגו מה' על פי ברית הר חורב ואם יהיה דור עובדים מאהבה יתנהגו עפ"י ברית ערבות מואב, וזה הוא שמסיים כאן אלה דברי הברית אשר כרת אתם וגו' מלבד הברית (כמו מלבד עולת הבקר) לומר ששניהם קימים רק שתשתנה לפי מעלת הדור. ועתה נבאר ברכות שבת"כ שהוא מכוון למדרגתם, אז אם בחקותי תלכו העובד רק מיראה כל המצות הם אצלו כחוק שאינו משים אל לבו להבין טעם המצות, ואת מצותי תשמרו הם המצות ל"ת שימנע מלעבור ל"ת מפני שהם צווי ה' שלא לעשות וירא לעבור על דבריו, ועשיתם אותם העובד מיראה אינו עושה בשביל המצוה רק בשביל המעשה בעצמה שמקבל עליו שכר למשל עושה עבודה לחברו, אם בשביל קבלת שכר יאמר שעשה מלאכה כזו ולא יזכור למי שעשאה ואם עשה מאהבת חברו יאמר עשיתי לחברי מלאכה זו. ונתתי גשמיכם בעתם אף תשלום שכרם יהיה כפי הטבע שיהיו הגשמים בעת הראוי ולא יעצרו, ונתנה הארץ יבולה שתתן הארץ יבול הראוי ועץ השדה יתן פריו הראוי לו, והשיג לכם דיש את בציר וגו' שיהיה לכם עסק רב בשדה ואכלתם לחמכם לשבע שלא תבא מארה במעיכם. וישבתם לבטח שלא תראו מהשכנים שסביבותיכם, ונתתי שלום בארץ בתוך הארץ. ואף שתהיה הארץ שקטה ושאננה שעי"ז עלול שיבואו חית הארץ עכ"ז והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם שלא תצטרכו ללמד את בניכם תכסיסי מלחמה. לעבור בחרב במערכה להתחנך לעמוד נגד האויב ואף שלא תלמדו תכסיסי מלחמה עכ"ז אף שיגרום החטא שיבוא עליכם אויב. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו' ואף שמעצמכם לא תתעוררו להתקרב אלי. ופניתי אליכם אני אפנה אליכם. והפריתי אתכם והרביתי אתכם למעלה מהטבע מפני מה והקימותי את בריתי אתכם לקיים ברית האבות, ואכלתם ישן נושן וגו' שתבואותיכם יתברכו שנה אחר שנה, ונתתי משכני בתוככם שאשרה שכינתי ביניכם. ואף אם תעשו דבר רע עכ"ז ולא תגעל נפשי אתכם ועוד יותר והתהלכתי בתוככם אהיה מתהלך בתוככם אנה ואנה שפי' שאשרה שכינתי על יחידי הדור. והייתי לכם לאלהים שאשגיח עליכם בהשגחה פרטית ועין בעין תראו ותכירו את השגחתי ועי"ז ואתם תהיו לי לעם ואל יפלא בעיניכם איך תתעלו למעלה כזו עז"א אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים תחלה מהיות להם עבדים ואח"כ ואשבור מוטות עלכם פי' שהטבעתי אותם בים סוף (וע"ד כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם) ואולך אתכם קוממיות כאלו לא הייתם בעול מעולם, ככה אעלה אתכם ממדרגה למדרגה כנ"ל:ועתה נבאר הברכות הנאמרים בכאן ונתחלקו לשלשה סעיפים מפני שנתקיימו בשלש עתים: