מ"ג במדבר יב א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמַלֵּילַת מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל עֵיסַק אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנְסֵיב אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנְסֵיב רַחֵיק׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִשְׁתְּעִיוּ מִרְיָם וְאַהֲרן בְּמשֶׁה פִּתְגָמִין דְלָא מְהַגְנִין עַל עֵיסַק אִתְּתָא כּוּשְׁיָיתָא דְאַסְבוֹהִי כוּשָׁאֵי לְמשֶׁה בְּמֵיעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם פַּרְעה וְרִיחְקָהּ אֲרוּם לְאִיתָא אַסְבוֹהִי יַת מַלְכְּתָא דְכוּשׁ וְרָחִיק מִינָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְאִשְׁתָּעוּ מִרְיָם וְאַהֲרן בְּמשֶׁה עַל עֵיסַק אִיתָא כּוּשְׁיָיתָא דִנְסִיב וְהָא לָא אִיתָא כּוּשְׁיָיתָא הֲוָת צִפּוֹרָה אִתַּת משֶׁה אֶלָא הֵיךְ מַה דְהַדֵין כּוּשְׁיָא מְשַׁנֵי בִּשְׂרֵיהּ מִכָּל בִּרְיָיתָא כֵּן הֲוָת צִפּוֹרָה אִתַּת משֶׁה יָאֶה בְּרֵיוָהּ וְשַׁפִּירָא בְחִזְוָהּ וּמְשַׁנְיָא בְּעוֹבָדַיָא טָבָא מִכָּל נְשַׁיָא דְדָרַיָא הַהוּא: |
רש"י
"ותדבר מרים ואהרן" - (ספרי) היא פתחה בדבור תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחלה ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנא' למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה ק"ו למספר בגנותו של חבירו
"האשה הכשית" - (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי
"כושית" - בגימ' יפת מראה
"על אדות האשה" - על אודות גירושיה
"כי אשה כשית לקח" - מה ת"ל אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביפיה אבל זאת נאה בכל
"האשה הכשית" - על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה
"כי אשה כשית לקח" - ועתה גרשה
[ב] ומניין היתה יודעת וכו'. דאם לא כן, וכי דרך הנשים הצנועות, כמו צפורה, לפרסם הדבר איך בעליהן נוהגים עמהם בתשמיש (כ"ה ברא"ם):
[ג] שהכל מודים כו'. פירוש, שנקראת "כושית" שהיתה ניכרת מתוך שאר נשים, כמו הכושי משאר בני אדם. ומפני שהוא רחוק שיאמר הכתוב 'כשם שהכל מודים כו, תירץ שגם בגימטריא "כושית" - 'יפת מראה', ולכך כתב כושית:
[ד] על שם נויה. הוא לפי פשוטו. ופירוש ראשון הוא על פי מדרש רבותינו ז"ל (סיפרי כאן), כי זה ביותר לפי פשוטו, שכך הכתוב קורא אותה "כושית" כלשון בני הבריות שקורין היפה 'כושית', שלא תשלוט באדם עין הרע. ומה שלא כתב 'ולפי פשוטו על שם נויה' (קושית הרא"ם), דאין חילוק בין פשוטו ובין מדרשו, דגם למדרשו נקראת "כושית" על שם היופי, רק שלפי מדרשו נקראת "כושית" - 'כשם שהכל מודים בשחרות כושי, כך הכל מודים ביופיה', ולפי פשוטו - 'על שם נויה', שלא תשלוט באדם עין הרע. ואין זה פירוש אחר, שהרי לפי הכל נקרא "כושית" על שם נויה, ולכך לא כתב 'לפי פשוטו':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן – הִיא פָּתְחָה בְּדִבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" (לעיל יא,כז). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה: אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם, וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי שם; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (ספרי שם; תנחומא שם).
כּוּשִׁית – בְּגִימַטְרִיָּא "יְפַת מַרְאֶה" (תנחומא שם).
עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה – עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ.
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ; בְּמַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא בְּיָפְיָהּ; אֲבָל זֹאת – נָאָה בַּכֹּל (ספרי צט; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה – "כּוּשִׁי", כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה (תנחומא שם).
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ (שם).
רשב"ם
כי אשה כושית לקח: כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו שמלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמו שכתוב שם והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה, זהו עיקר פשוטו, שאם בשביל ציפורה דיברו מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח, וכי עד עתה לא ידענו כי ציפורה מדיינית היא, ועוד תשובה כי לו היתה כושית כי כוש מבני חם הוא ומדיין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
על אודות האשה הכושית. היא צפורה שהיא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים, כדכתיב (חבקוק ג) ירגזו יריעות ארץ מדין, ואין ביניהם לבן מפני תוקף חמימות השמש. והטעם כי אשה כושית לקח הוא הדבור שדברה מרים, והיו חושבים שלא נמנע משה מהיות עם צפורה אלא בשביל שאינה יפה. ואונקלוס שתרגם אתתא שפירתא, כנוי הוא דרך כבוד, כמו שקורין לעור סגי נהור. ולכך הזכיר והאיש משה ענו מאד כי הכתוב יעיד על ענותנותו שלא ידע בה אם היתה יפה אם לאו כענין הנזכר באברהם אבינו.
ורש"י ז"ל פירש אשה כושית אשה יפה, ועל שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבתו נאה כושית שלא תשלוט בה עין הרע. ויהיה פירוש על אודות האשה הכושית על אודות גרושיה, כי אשה כושית לקח ועכשיו גרשה, וכן כושית בגימטריא יפת מראה.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' באמרו ותדבר מרים ואהרן במשה כי בהיותם שנים היה לו לומר וידברו מרים ואהרן במשה ואין לך לומר שכן דרך הכתוב כי הוא מיחס כל זה אל מרים בלבד ותדבר בלשון נקבה המיוחס אל מרים והעונש אל מרים בלבד ולא לאהרן ולמה היה זה כן:
השאלה הב' באמרו על אודות האשה הכושית אשר לקח כי למה זכרה בכנוי כושית ואם היא צפורה אשת משה כבר נזכרה פעמים בתורה ולא נקראת כושית ואם היתה הכושית בת מלך כוש כמו שנזכר בדברי הימים של משה מה ראו עתה לדבר בלקוחיה ודברי הימים זה כבר ספקו בו המפרשים ואין ראוי לסמוך עליו:
השאלה הג' באמרו שנית כי אשה כושית לקח כי אחרי שאמר על אודות האשה הכושית אשר לקח למה חזר לומ' שנית בהכפל כי אשה כושית לקח:
השאלה הד' מה היה עצם דבורם במשה האם כמו שהסכימו עליו המפרשים שהיו מגנים אותו מפני שנפרד מן האשה וכן הוא בדברי חז"ל יקשה מאד מה ראו שלא דברו בזה עד בואם אל חצרות ומי עשה למשה את אהרן ואת מרים אפוטרופסים בעריות של צפורה ואיך שני הנביאים הקדושים ההמה היו מגנים שאדון הנביאים בהתבודדתו יפרד מפרישות המשגל:
השאלה הה' מה ענין הכתוב על זה וישמע הלא ידענו שיש למעלה עין רואה ואוזן שומעת ומה ראה הכתוב עתה לשבח את משה במדת הענוה כמ"ש והאיש משה ענו מאד ומה היתה הענוה בזה עד שמפני זה היה מרז"ל שאמרו שמשה שמע דבריהם ולא השיב מפני ענותנותו והוא רחוק מאד:
השאלה הו' במאמר השם צאו שלשתכם כי הנה הדבור שם היה בלבד לאהרן ולמרים ולמשה לא דבר כלל ולמה נקרא בתוכם. ואין לומר שנקרא כדי שימצא שם להתפלל על מרים כי היא נסגרה שבעת ימים ובהם יוכל להתפלל. גם לא נקרא לראות בקנאת השם על כבודו כי נביא הוא ובנבואתו ידע הכל. והר"ן כתב שנקרא משה כדי שבאמצעותו ינבאו אחיו עם היותם בלתי מוכנים. וגם זה אינו נכון כי ברצות ה' דרכי איש ינבא מי שאינו מוכן כמו שהיה בהר סיני:
השאלה הז' באמרו וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם כי אם יתברך צוה צאו שלשתכם אל אהל מועד למה אח"כ הוציאם חוץ לאהל לדבר אתם ולא באה להם הנבואה הזאת בהיותם באהל ולא קרא ג"כ משה שיצא עמהם:
השאלה הח' באמרו אם יהיה נביאכם ה' כי אם בא אלהים להודיעם ההבדל הגדול שהיה בין נבואת משה לנבואתם איך לא ביאר להם ההבדל ההוא כי הוא אמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. הרי שיהיה להם ההודעות במראה ודבור בחלום והנה במשה ע"ה זכר שהיה כיוצא בזה עצמו שנאמר פה על פה אדבר בו והושוו א"כ כלם בענין הדבור ומראה ולא בחידות הרי שהיה משה מתנבא במראה שוה למה שזכר בהם במראה אליו אתודע:
השאלה הט' מה ענין אמרו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא כאלו שאר הנביאים ואהרן ומרים היו נביאי שקר והרי נבואת כלם נתנה מרועה אחד וכלם בדת משה ובנבואתו נאמנים ועולה לא נמצא בשפתותיהם אף כי אהרן ומרים לא זכר הכתוב שהיו בלתי נאמנים לשיקשור אמרו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא:
השאלה הי' אם אהרן ומרים גנו את משה על הפרדו מאשתו ורצה הקב"ה להראות להם שמשה עשה כהוגן שנפרד ממנה מפני נבואתו שהיה מוכן בכל עת לנבואה למה לא ביאר הקב"ה אליהם ההבדל העצמי ההוא שהיה ביניהם ר"ל שהיה משה מוכן בכל עת לנבואה ושאר הנביאים לא היו כן ושמפני זה נפרד מאשה כי זה היה עקר הענין כלו ושאר הסגולות והמעלות שזכר מנבואתו לא היו נוגעות בעצם הדרוש:
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:
ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' עד סוף הסדר הזה. קשור הפרשיות האלו מבואר שבא הכתוב לספר כמה מהרעות ימשכו בין ההמון וגם בין היחידים מפני הדבורים הבלתי צריכים או רעים בעצמם הלא תראה מה שקרה למתאוננים רע באזני ה' שבערה בם אש ה' על רוע דבריהם. ומה שקרה למתאוים מפני דבריהם אשר דברו על ה' ועל יכלתו. והגיד הכתוב שגם אהרן ומרים בהיותם נביאי השם וקדושיו לא שתו לב לזה ובאותו זמן עצמו גם המה דברו במשה אדון הנביאים ולכן הוכיחם השם והענישם עליו כמו שיזכור ואין ספק שהיה עצם הדבור לגנות על משה על אשר נפרד מאשתו ברוב התבודדתו. ואמנם מה ראו על ככה עתה ולא קודם לכן כבר זכרו חז"ל טעמו שכאשר בא הנער ויגד למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה היתה מרים יושבת עם צפורה אשת משה וצפורה כששמעה זה אמרה בפני מרים אוי לנשותיהם של אלו שיפרדו בעליהן מהנה כאשר נפרד משה בעלי ממני מפני נבואתו ואז ידעה מרים שמשה רבינו עליו השלום מנע מאשתו את עונתה. אבל הר"ן כתב בזה טעם אחר והוא שאהרן ומרים חשבו שקודם לזה היה משה טרוד מאד בהנהגת העם והעמל ההוא היה מיגעו כל כך שהיה נפרד מתשמיש המטה בחשבו שלהיותו עוסק בהנהגת העם שהוא מצוה היה פטור ממצות עונה של אשתו. והיו מפני זה דנין אותו לזכות. ואמנם אחר שנצטרפו אליו שבעים איש בהנהגת העם חשבו שכבר לא היתה טרדתו כל כך שימנע ממה שבינו לבין אשתו ועל זה ותדבר מרים ואהרן במשה כי היא התחילה באותו דבור בהיותו יותר מגונה בנשים ולכך נלקתה עליו מרים ולא אהרן כי להיותה אשה נביאה היה גדול עונה מנשוא ואמנם אמרו על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח הם לדעתי כלם דברי מרים ואהרן שהם אמרו שמשה בהפרדו מאשתו לא היה אפשר שיהיה אלא לאחת מג' סבות או לשלשתן יחד. הא' להיותם כושית כעורב כי צפורה היתה ממדין והיתה שחורה כי מדינים הם ישמעאלים שחורים מכח השמש וחומו ואולי משה נמנע ממנה לפי שאינה ישרה בעיניו. והב' מפני התבודדותו לנבואה והיותו מוכן אליה בכל עת. והג' להיות משה בטבעו ענו ומסתפק ומואס בפחיתות המשגל כי חרפה הוא לו. והם היו משיבים על כל אחת מאלה וזהו ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח. רוצה לומר העלבון שהיה עושה משה לאשתו בהפרדו ממנה. ואמרו כי אם היה עושה כן להיות צפורה שחורה ככושית הנה כשנשא אותה כבר היתה כושית היהפוך כושי עורו ועכ"ז לקחה והוליד ממנה בנים. ואם כן מה ראה עתה ומה הגיע אליו שנפרד ממנה כי הנה לא נתחדש בה עתה הכושיות ומוטב שלא לקחה להיותה כושית לא להפרד ממנה אחר שלקחה שנים רבות. וכן אמרו שאם נפרד ממנה מפני צורך הנבואה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר רוצה לומר ולא נפרדנו אנו מזה מהיותינו נביאים ולמה אם כן נפרד משה מפני נבואתו ואמרו וישמע ה' הוא ג"כ מכלל טענתם כלומר הלא גם בנו דבר השם וישמע ה' את דברינו ואם אנו מדברים אליו ושומע את קולנו מבלי ההפרדה הזאת למה זה נפרד משה מאשתו. ואם נפרד ממנה מפני ענותנותו ומואסו בפועל המגונה ההוא האם משה האיש עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה שעושה בדבר הזה מה שלא עשה אדם בעולם כי זה הוא מרוחק מהדרך הטבעי ומהצורך המדיני לישוב בני אדם. הנה התבאר שכל זה היה מדבריהם. ולמה נתיחס עקר הדבור הזה למרים שהיה לפי שהיא התחילה בדברים ההם ושהיה הדבור ההוא יותר מגונה בחקה ולכן נלכדה היא ולא אהרן. והתבאר מה היה עצם הדבור הזה שהוא על מה שנפרד משה מאשתו בענין המשגל כי צפורה להיותה ממדין אשר הוא בארץ כוש היתה שחורה ואין ספק שהיתה סבת ההפרדה הזאת באמת שמן היום שישב משה בהר מ' יום ומ' לילה נפרד שכלו מגופו הפרדה מופלגת עד שלא נשאר לו כח לתאוות המשגל ולא היה עוד רעב ללחם ולא צמא למים ומאשר לא ירדו אחיו לאמתת הדבר הזה חשבו שברצונו נפרד ממנה לסבות אחרות ולכך היו מגנים ענינו. והותרו בזה שתי השאלות הראשונות הא' והב'. והתבאר ג"כ שאמרו שנית כי אשה כושית לקח אינו הודעה חדשה אבל הוא מכלל טענות אהרן ומרים כמו שפרשתי ולמה דברו זה עתה ולא קודם לכן. ושאמרו וישמע ה' אינו הודעות התורה אבל הוא גם כן מכלל טענתם בענין הנבואה והותרו גם כן השאלות הג' והד' והה'. והנה צוה השם לאהרן ולמרים ומשה צאו שלשתכם כדי להוכיח לאהרן ומרים על דבריהם וצוה למשה שיצא שם עמהם לאותה סבה עצמה שזכרה התורה שאחרי היותם שמה קרא לאהרן ומרים שיצאו מן האהל ויצאו ונשאר שם משה לבדו. והיה הדבור לשניהם היוצאים בלבד ולא למשה כדי שיראו אהרן ומרים בעיניהם ההבדל אשר היה בין מעלת משה למעלתם ולכך צוה לשלשתם יחד שיצאו רוצה לומר מאהליהם אל אהל מועד והם הלכו שם ובהיות שלשתם שמה ירד עמוד הענן ויעמוד פתח האהל והעמוד ענן לא היה יורד מפני משה כי הוא ע"ה לא היה צריך אליו בנבואתו אלא מפני אהרן ומרים שהיה ענן וערפל סביבם ולכן עמד פתח האהל ולא ירד על האהל אשר שם משה אלא על פתח האהל ויקרא אהרן ומרים שיצאו שמה וזהו ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם כי לא רצה ית' שיהיו שלשתם במדרגה אחת בתוך האהל הקדוש כיון שלא היו שוים במעלתם ולכך צוה לאהרן ומרים שיצאו משם כי לא היה ראוי שיעמדו במקום שהיה עומד משה. וצוה יתברך שיצאו מן אהל מועד כדי שלא יבא על מרים הצרעת המטמא בתוך האהל. ואמר להם שמעו נא דברי ר"ל בהיותכם עם משה לא היה ראוי שיתיחד אליכם הדבור אבל עתה שכבר יצאתם משם עתה תשמעו דברי. הנה התבאר שיצא משה עמהם אל אהל מועד כדי שאח"כ יפרד מהם במצות השם ויכירו וידעו שפלות ערכם בנבואה אצל משה שלא יוכלו להנבא באהל מועד והותרו במה שפיר שתי השאלות הו' והז'. ובספרי ארז"ל שמעו נא דברי אין נא אלא לשון בקשה וכתב הר"ן שהיה ענין הבקשה הזאת שהנבואה ההיא תקשה הגעתה אליהם אז לפי שהם לא היו מוכנים בכל עת להנבא כמשה ושהדבור הזה בא אליהם פתאום ולא היה בזה למשה קושי כלל כי הוא היה מוכן תמיד ולא כן ענין אהרן ומרים ולכן הוקשה אליהם הגעת הנבואה ההיא כי כאשר יעתק הטבע מן ההפך אל ההפך פתאום יסתמר ויצטער כמו שיקרה לעומד באפלה זמן רב שאם יעתיקוהו אל האור החזק פתאום יברח ממנו חוש ראותו ויצטער והוצרך הקב"ה מפני זה לבא אליהם פתאום כדי שידעו מעלת הכנת משה ושמפניה יפה עשה כשנפרד מן האשה מפני שהנבואה היתה שורה עליו בכל עת ולא הצטער הוא כאשר הם מצטערים ושזה הוא אמרו שמעו נא דברי רוצה לומר שלא יקשה בעיניהם היותו נגלה עליהם פתאום כי היה זה הכרחי לפי הענין. ואם נפרש מלת נא מלשון עתה יהיה פירושו אע"פ שאינו מחקכם לקבל הדבור פתאום כי אם אחרי ההכנה הנה לעת כזאת שמעו נא דברי פתאום למען תדעו ותכירו שיפה עשה משה במה שעשה וגם הוא נכון. והיו דבריו יתברך אם יהיה נביאכם ה'. ופירושו כפי מ"ש הראב"ע אם יהיה אחד מנביאכם נביא ה' הנה יהיה במדרגה שפלה באספקלריאה שאינה מאירה. ואם ישמע הקול יהיה בחלום וזהו בחלום אדבר בו שהוא לתגבורת הכח המדמה על הכח המדבר. לא כן עבדי משה כי הוא נכנס בכל עת לפני לפנים כבן בית ועבד נאמן פה אל פה אדבר בו כאשר ידבר איש אל רעהו ולא בחלום ובמראה ולא בחידות רוצה לומר במראה אדבר בו בכח המדמה ולא בחידות של הכח הדמיוני. ותמונת ה' יביט באספקלריאה המאירה. אמנם הרב המורה פירש ותמונת ה' יביט ואמתת השם ישיג. והיותר נכון בעיני הוא שאמר ראשונה אם יהיה נביאכם ה' כפי מה שתרגמו אונקלוס אם יהון לכון נביאים אנא ה' בחזיון מתגלי להון. יאמר על המעט ימצא בכתות בני אדם איש אחד שיהיה נביא ואם יהיה נביאכם רוצה לומר אם איש אחד מכם יהיה נביא אני ה' במראה אליו אתודע רוצה לומר שאשפיע עליו רוח דעת ויראת ה'. ואם יגיע ערכו לשמוע הדבור האלהי לא יהיה זה אלא בחלום שאז הכח המדמה כ"כ גובר שיגיע לדמות כאלו קול מדבר אליו. אבל לא יגיע לנביא דבור במראה כלל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. ר"ל ששאר הנביאים להיות נבואתם במשלים וחידות היה בדבריהם בהכרח כזב הרבה. והוא המשלים שהיו רואים שלא היו כן במציאות. כאלו תאמר סיר נפוח ומנורת זהב כלה ושאר הדברים והצורות שהיו רואים הנביאים בנבואתם על צד ההמשל ולא היה במציאות לא מנורה ולא סיר נפוח וזולתם כי היה המכוון במראה ההיא הפתרון והנמשל והוא האמת הברור לא המשל הכוזב שעושה בהם הכח הדמיוני. אבל משה לפי שלא היו דבריו במשל וחידה היה נאמן בכל דבריו כי לא היה נופל מכל דבריו ארצה כשאר הנביאים במשליהם ועל זה אמר בכל ביתי נאמן הוא. וביאר מעלת נבואתו באמרו פה אל פה אדבר בו ר"ל שהיתה נבואתו מהסבה הראשונה ית' מבלי אמצעי. והיתה א"כ נבואתו שלימה מצד הפועל. ואמנם מצד המקבל היתה ג"כ שלימה לפי שלא היה משתמש בכח המדמה. והוא אמרו במראה ולא בחידות ר"ל הוא בשום צד אינו מנבא בחלום שגובר בו הכח הדמיוני אלא במראה שהיא מדרגה זכה מהנבואה אבל לא היתה המראה ההיא שלו כמראה שאר הנביאים שהיו משתמשים בה בכחם המדמה ולכך היו רואים בה משלים וחידות. אמנם המראה של משה היתה מראה מבלי חידות מפני שלא היתה על יד הכח המדמה וע"כ לא היה מנבא בביטול החושים ולא נרדם ופניו ארצה כשאר הנביאים כי הוא תמונת ה' יביט ירמוז לשמים שהם התמונות האלהיות שעשה יתברך בעולמו ולפי שבהנבאו היו עיניו פקוחות לשמים והוא על עמדו ואינו נופל לכן אמר על זה ותמונת ה' יביט לא שיהיה תמונה לשמו יתברך חלילה אבל אמר זה על התמונה אשר בשמים ממעל שהיא התמונה שעשה השם יתברך בעליונים. ובהיות הדבר כן מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה רצה לומר משתי בחינות מצד היותו עבדי ושלוחי ומצד עצמו שהוא משה בעל השלמיות כלם. והנה לא הודיע השם אותם שהיה מוכן לנבואה בכל עת וזכר להם הסגלות והמעלות שהיו בנבואתו לפי שהידיעה השלמה היא שיודע הדבר בסבותיו. וידוע שהדבר לא ישתנה מעצמו ולא מצד דומהו כי אם מצד הפכו ולכן השכלים הנבדלים להעלות ההפך מהם היו תמיד בפועל וכן הנפש אחרי הפרדה מן הגוף ממקריו כי זה מה שיחייב בה השנוי שתהיה פעם סכלה ופעם חכמה אינו מצד עצמה אלא מצד כחות הגוף המנגדים אותה. ולכן כאשר ינגדו כחות הגוף לנפש תשתנה וכאשר לא ינגדו אותה לא תשתנה מעצמה ומפני זה הודיעם ית' ששאר הנביאים לא היו מנבאים אלא בחלום או במראה אשר הענין הכולל בהם הוא בטול כחות הגוף ונבואת משה לא היתה כן כי הוא ינבא עם שלמות כחותיו וחושיו כאדם המדבר עם חברו פה אל פה. ויצא מזה שגופות שאר הנביאים היו בכחותם מתנגדים לנבואתם ולכך לא היו מוכנים בכל עת מצד נגוד הכחות אמנם משה היה מוכן בכל עת לפי שכחותיו לא היו מנגדים לנבואתו כי המה היו כ"כ חלושות ובטלות מעצמם שלא היו מטרידים השכל. הנה א"כ הודיע הש"י לאהרן ומרים הדרוש הזה בסבותיו העצמיות מצורף שהודיעם שמשה לא היה מנבא ע"י הכח המדמה ולכן לא היה שטוף בתאוות הגשמיות והותרו במה שפירשתי בזה שלש שאלות האחרונות הח' והט' והי'. וגם הלום ראיתי מי שפי' בפסוקים אלו פי' אחר והוא שאמרו במראה אליו אתודע הוא בקמ"ץ תחת האל"ף שהוא שם לכלי זכוכית אשר יתרשמו הצורות אשר כנגדו מלשון מראות הצובאות והוא רומז לאספקלריאת כל הנביאים שמפני שהיו מנביאים באספקלריאה שאינה מאירה היה ענינם כאלו רואים הענין במראה מלוטשת ועל זה אמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע רוצה לומר כאשר תבא עליכם נבואה מאת השם הנכבד אין אמתת הדבר אותו שאתם משיגים ורואים שמה בעצמו. אבל הוא כאלו אני מתודע לאותו נביא ונראה אליו במראה מלוטשת וכן בחלום אדבר בו לא שיגיע כל הדברים באזניו של הנביא ההוא אף הגעה חושיית שלמה אלא כקול הנשמע בחלום שאינו מוחש אבל מדומה. ולפי שהמסתכל איזה דבר במראה מן המראות ישיג ד' חסרונות גדולות לכן זכר כנגדן שלמיות השגת משה בנבואתו. החסרון הא' שהמסתכל במראה לא יראה מהצורה הנרשמת בה אלא שטחיותה החיצונית לא פנימיות אותה צורה. וכן הענין בנביאים שעם היות שיראו דברים בנבואתם לא ידעו ולא יבינו פנימיותם וכמו שאמר הלא ידעת מה המה אלה ואומר לא אדוני: ודניאל אמר ואני שמעתי ולא אבין. אמנם משה רבינו ע"ה לא היה כן ועל זה אמר בכל ביתי נאמן הוא רוצה לומר שהוא רואה הפנימי והחיצוני וכל סדרי הדברים העליונים והתחתונים פתוחים לפניו והוא נכנס בכל הבית חדר בחדר ולא יעלם ממנו דבר. והחסרון הב' הוא שהצורה הנראית המלוטשת לא תשיב אמרים לרואה אותה ולא תענהו כלל ואם תעשה רמזים בפנים או בידים הלא הם אשר תעשה הצורה אשר כנגדה הנרשמת שמה. ודוגמת זה בנביאים שעם היות שנבואתם על ידי מלאך לא היו הדברים מהמלאך ההוא ולא יענם אלא כפי הרמיזות שיעשה הקב"ה במלאך ההוא שהוא הצורה העצמית הנרשמת במלאך. אמנם מרע"ה לא היה כן כי אותה הצורה שהיה רואה היא עצמה המדברת אליו. ועונה אותו בכל קוראו ועל זה אמר פה אל פה אדבר בו. החסרון הג' שהרואה הדברים במראה זכוכית להיותה אמצעית בין הרואה והנראה ימצא שם ספק מהדברים שלא יוכל לראותם לדקותם בעבור האמצעי וכזה בנביאים שפעמים לא היו מבינים הדברים להיותם ע"י אמצעי אבל מרע"ה לא היה כן כי היתה צורת נבואתו כל כך זכה שהיה רואה הדברים בשלמותם מבלי ספק ועל זה נאמר ומראה ולא בחידות רוצה לומר שאינו מביט במראה בקמ"ץ שהיא אספקלירת שאר הנביאים אבל במראה שהוא בסגו"ל תחת האל"ף והרצון בו הראיה הברורה מבלי חידות. החסרון הד' והוא היותר מיוחד להסתכלות המראה הוא שהמסתכל בה אינו רואה הצורה המבוקשת אלא דמות דיוקנה והוא הבבואה שלו המחוקה וכזה הנביאים שהם מנבאים בשם ה' ואינם משיגים הדבר ממנו ולא רואים עצמו כי אם תמונת המלאך הדובר בו. אמנם מרע"ה היה משיג הדברים מאתו יתברך ועל זה אמר ותמונת ה' יביט ואמר בו יתברך תמונה על צד העברה. ואחרי שהיו ההבדלים האלה בין נבואתם לנבואת משה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה שאמרתם הלא גם בנו דבר. וגם זה הדרך מהפירוש נכון הוא. ואמר ויחר אף ה' בם וילך להגיד שכאשר כלה השם לדבר אתם לא נתן להם מקום להתנצל ולהשיב על תוכחתם כי מיד חרה אפו בהם ונסתלק מהם השפע וגם עמוד הענן שירד על האהל בבחינתם נסתלק משם והוא המוכיח שבעבורם ירד ולא בעבור משה כמו שביארתי והנה מרים מצורעת כשלג שנכר בה פתאום ליחה לבנה מופלגת עד שנעשתה מצורעת ולבנה כלה כשלג ומזה ארז"ל שהחושד בכשרים לוקה בגופו והיתה צרעת מרים כל כך פתאומית עד שהיא לא הרגישה בחלוף מזגה אלא שכאשר פנה אליה אהרן לדבר עמה על הענין ראה אותה מצורעת ושלא היתה ראויה שתלך לדבר אל משה ולהתנצל לפניו ולבקש ממנו מחילה ולכך הוצרך אהרן לדבר הוא בלבד אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. רוצה לומר בי אדוני העון והאשם לא במרים כי היא אשה דברנית ודעתן של נשים קלה אבל בי תלוי העון. ולכן אל נא תשת עלינו חטאת ואשם עם היות ששנינו נואלנו בסכלות וחסרון ידיעה. ונואלנו הוא מלשון נואלו שרי צוען והוא הפוך מן אולת. ואמרו אל נא תהי כמת אפשר לפרשו על מרים רוצה לומר אל נא תהי אחותינו כמת ונפל אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו כן המצורע כמת כאלו לא נולדו לו חיים. ויש מפרשים שאמר זה על האח שהאחים מפני צאתם מרחם אמם הם כבשר אחד על דרך כי אחינו בשרנו ונמצא כשימות אחד מן האחים יאכל חצי בשרו לאחיו ומפני זה ראוי לך לחמול על אחותך כי בשרך היא ומרחם אמך יצאה. והיותר נכון שמרע"ה להיותו במקום המקודש ההוא היה עומד בהתבודדותו ולכך לא השיב לאהרן על מה שאמר לו בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו ולכך הוכיחו אהרן על שלא היה משיבו דבר מפני התבודדותו באמרו אל נא תהי כמת רוצה לומר אדוני משה אין השעה הזאת ראויה להתבודדות כל כך אל נא תהיה בחוזק התבודדותך כמת שנולד מת שלא היה בין החיים וזה שאמר אשר בצאתו מרחם אמו וכבר נאכל חצי בשרו שמת בבטן ושם נאכל בשרו כן עתה אתה כמת הבלתי מרגיש באותו האופן אל נא תהי כן בשעה הזאת התפלל בעדה כי צריכים אנחנו אל תפלתך. ואין להקשות מאשר אמר על זכר מלת תהי כי כן מצינו שיאמר מלת את פעמים על הזכרים כמו ואת תדבר אלינו את כרוב ממשח וכאשר שמע משה דברי אהרן וראה צרתה של מרים התפלל אל השם ואמר אל נא רפא נא לה. ונא הראשון הוא מלשון תחנה ונא השני הוא מלשון עתה כלומר אלה בבקשה ממך שתרפא אותה עתה ולא תאחר. ואי אפשר תפלה יותר קצרה מזו שהם אחד עשר אותיות וגם זה להורות להם שהיה משה בן בית ועבד נאמן לפני אדוניו שבראשי דברים היה שואל ממנו שאלה כזאת. והשם השיבו שמעתי תפלתך ואני ארפא אותה אך לא עתה כמו ששאלת כי אם אביה ירוק ירק בפניה דרך כעס או תוכחה הלא תכלם שבעת ימים עד שוב אף אביה ממנה כי ימי האבל והסגר המצורע וימי החג כלם יתמידו שבעת ימים קל וחומר לשכינה שראוי שתשב י"ד יום בענשה אבל מפני תפלתך תסגר שבעת ימים כנזופה כדין כל מצורע מוסגר לכל הפחות ואחר תאסף מצרעתה אל המחנה. ואמר ואחר נסע העם מחצרות ויחנו במדבר פארן להגיד שבכל מסע ומסע באה אליהם צרה וצוקה על חטא לשון הרע כי בתבערה היו המתאוננים ותבער בם אש ה'. ובקברות התאוה התאוו תאוה וידברו באלהים ושם קברו המתאוים. ובחצרות הי' הענין אהרן ומרים וצרעתה. ובפארן שלחו המרגלים ומרדו באלהים ונגזרה עליהם גזרה. וגם שם היה ענין קרח וכל עדתו הרי לך כי בכל מסע ומסע השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ותדבר מרים ואהרן במשה - מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר. שלא היתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה. כיוצא בו אתה אומר ירמיה לו ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך.
ותדבר מרים ואהרן במשה. מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו.
והרי דברים ק"ו: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה - כך נענשה; המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו - על אחת כמה וכמה.
ודברים ק"ו: עוזיה המלך, שלא נתכוון ליטול לו גדולה, ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו - כך נענש; והמתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו, ולא בשביל קונו - עאכ"ו:
על אודות האשה הכושית. מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה - היה מודה בנויה. וכן הוא אומר בראשית יא אבי מלכה ואבי יסכה, אלא שהכל סוכים ביופיה, שנאמר בראשית יב ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה.
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה צפו וראו מה נאה האשה:
הכושית. וכי היתה? אלא מדיינית היתה, שנאמר שמות ב ולכהן מדין שבע בנות, ומה ת"ל כושית? - מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.
כיוצא בו אתה אומר תהלים ז שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במראיו, שנאמר שמואל א ט משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
כיוצא בו אתה אומר עמוס ט הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל. וכי כושים היו? אלא כושי משונה בעורו - אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם.
כיוצא בו אתה אומר ירמיה לח וישמע עבד מלך הכושי איש סריס. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטרין של מלך:
כי אשה כושית לקח. למה נאמר? לפי שהוא אומר על אודות הכושית, אלא מה ת"ל כושית לקח? יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמו שנאמר משלי יא נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זאת - נאה, נוחה בנויה - ונוחה במעשיה. לכך נאמר אשה כושית לקח: