רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/יב

(א) וַתְּדַבֵּר – אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מב,ל). וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית יט,ז); "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (להלן פסוק ו), כָּל "נָא" – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי צט; תנחומא צו יג).
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן – הִיא פָּתְחָה בְּדִבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" (לעיל יא,כז). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה: אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם, וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי שם; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (ספרי שם; תנחומא שם).
כּוּשִׁית – בְּגִימַטְרִיָּא "יְפַת מַרְאֶה" (תנחומא שם).
עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה – עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ.
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ; בְּמַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא בְּיָפְיָהּ; אֲבָל זֹאת – נָאָה בַּכֹּל (ספרי צט; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה – "כּוּשִׁי", כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה (תנחומא שם).
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ (שם).

(ב) הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה – עִמּוֹ לְבַדּוֹ דִּבֶּר ה' (תנחומא צו יג).
הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר – וְלֹא פֵּרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ (ספרי ק; תנחומא שם).

(ג) עָנָו – שָׁפָל וְסַבְלָן (תנחומא צו יג).

(ד) פִּתְאֹם – נִגְלָה עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, וְהֵם טְמֵאִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהָיוּ צוֹעֲקִים: 'מַיִם', 'מַיִם'; לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר, וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר (תנחומא צו יג).
צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם – מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ (ספרי קב).

(ה) בְּעַמּוּד עָנָן – יָצָא יְחִידִי, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵא לְמִלְחָמָה – יוֹצֵא בְּאוּכְלוּסִין, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לְשָׁלוֹם – יוֹצֵא בְּמֻעָטִים. וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא לְמִלְחָמָה יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו,ג); וְיוֹצֵא לְשָׁלוֹם בְּאוּכְלוּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח,יח; ספרי שם).
וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם – שֶׁיִּהְיוּ נִמְשָׁכִין וְיוֹצְאִין מִן הֶחָצֵר לִקְרַאת הַדִּבּוּר (ספרי שם).
וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם – וּמִפְּנֵי מָה מְשָׁכָן וְהִפְרִידָן מִמֹּשֶׁה? לְפִי שֶׁאוֹמְרִים מִקְּצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֹחַ, שֶׁלֹא בְּפָנָיו נֶאֱמַר: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו,ט); וּבְפָנָיו נֶאֱמַר: "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי" (שם ז,א). דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי שם).

(ו) שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי – אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי קג).
אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם – אִם יִהְיוּ לָכֶם נְבִיאִים (תרגום אונקלוס).
ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע – שְׁכִינַת שְׁמִי אֵין נִגְלֵית עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן (ספרי קג; ויק"ר א:יד).

(ח) פֶּה אֶל פֶּה – אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה. וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי, "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (ה,כז-כח; ספרי קג; תנחומא צו יג).
וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת – וּמַרְאֶה זֶה – מַרְאֵה דִּבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְּחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל: "חוּד חִידָה" וְגוֹמֵר (יחזקאל יז,ב). יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שמות לג,כ; ספרי שם; תנחומא שם).
וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט – זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג,כג; ספרי שם; תנחומא שם).
בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה – אֵינוֹ אוֹמֵר 'בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה' אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: בְּעַבְדִּי – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה – אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירֹא מִפָּנָיו. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר: אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם. וְאִם תֹּאמְרוּ: אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (ספרי שם; תנחומא שם).

(ט) וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ – מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעָם סִרְחוֹנָם, גָּזַר עֲלֵיהֶם נִדּוּי. קַל וָחֹמֶר לְבָשָׂר וָדָם, שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ (ספרי קד; תנחומא צו יג).

(י) וְהֶעָנָן סָר – וְאַחַר כָּךְ, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְפֶדָגוֹג: רְדֵה אֶת בְּנִי, אֲבָל לֹא תִּרְדֶּנּוּ עַד שֶׁאֵלֵךְ מֵאֶצְלְךָ, שֶׁרַחֲמַי עָלָיו (ספרי קה; תנחומא צו יג).

(יא) נוֹאַלְנוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ ["דְּאִטְּפַשְׁנָא", אֲשֶׁר הִטַּפַּשְׁנוּ, הָיִינוּ טִפְּשִׁים], לְשׁוֹן אֱוִיל.

(יב) אַל נָא תְהִי – אֲחוֹתֵנוּ זוֹ.
כַּמֵּת – שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת: מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (ספרי קה; תנחומא צו יג).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ – 'אִמֵּנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְכֵן 'חֲצִי בְשָׂרֵנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית לז,כז). וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵּן: אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת (ספרי שם; תנחומא שם).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ – מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר, וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ, הֲרֵי נֶאֱכָל חֲצִי בְּשָׂרוֹ; שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא. דָּבָר אַחֵר: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת – אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ וּמִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים; וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ (ספרי קה; תנחומא שם).

(יג) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ – בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ – צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו (ספרי; תנחומא).
לֵאמֹר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ אִם לָאו; עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק וְגוֹמֵר (שם ושם). רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲשִׁיבוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁאֵלוֹתָיו אִם לָאו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר" וְגוֹמֵר (שמות ו,יב); מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"? הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה אִם לָאו, עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ: "עַתָּה תִרְאֶה" וְגוֹמֵר (שם א). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" (במדבר כז,טו-טז); הֱשִׁיבוֹ: "קַח לְךָ" (שם יח). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג,כג), הֱשִׁיבוֹ: "רַב לָךְ" (שם כו; ספרי שם).
רְפָא נָא לָהּ – מִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: אֲחוֹתוֹ עוֹמֶדֶת בְּצָרָה, וְהוּא עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה!? (ספרי שם; תנחומא שם). [דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: בִּשְׁבִיל אֲחוֹתוֹ הוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אֲבָל בִּשְׁבִילֵנוּ אֵינוֹ מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה].

(יד) וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ – וְאִם אָבִיהָ הֶרְאָה לָהּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, "הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים". קַל וָחֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם! אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן; לְפִיכָךְ אַף בִּנְזִיפָתִי, "תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים" (ספרי קו; ב"ק כ"ה ע"א).
וְאַחַר תֵּאָסֵף – אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצוֹרָעִים, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא – נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה.

(טו) וְהָעָם לֹא נָסַע – זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹמֵר (שמות ב,ד; ספרי קו; סוטה ט' ע"ב).