מ"ג במדבר י לד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן המחנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנׇסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַעֲנַן יְקָרָא דַּייָ מַטַּל עִלָּוֵיהוֹן בִּימָמָא בְּמִטַּלְהוֹן מִן מַשְׁרִיתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַעֲנַן אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ מְטַלֵיל עִילַוֵיהוֹן בִּימָמָא בְּמֵטַלְהוֹן מִן מַשְׁרִיתָא: |
רש"י
"מן המחנה" - ממקום חנייתן
והקשה הרא"ם, לא ידעתי למה בחר באלו, שהרי הרבה עננים כתובים; "כל ימי אשר ישכן הענן" (לעיל ט, יח), "ויש אשר יהיה הענן" (שם שם כ), ועוד "ויש אשר יהיה הענן ונעלה הענן" (שם שם כא). ויש לפרש, שלא היו רק שבעה, כי כל הכתובים בפרשה הזאת אינם לדרשה, שלא באו לדרשה רק אותם שלמדנו ממנו חדוש, אבל אותם שלא למדנו ממנו דבר, לא באו לדרשה כלל. ולפיכך לא בא לדרשה רק "ובהאריך הענן וגו'" (ר' לעיל ט, יט), כי מה שכתוב (לעיל ט, יז) "ולפי העלות הענן וגו'", הוא עצמו מה שכתוב בפרשת פקודי (שמות מ', ל"ו) "ובהעלות וגו'", כי שתיהן רצה לומר כאשר נסתלק הענן נסעו. ומה שכתוב (לעיל ט, יח) "כל ימי אשר ישכן הענן וגו'", הוא בעצמו מה שכתוב "ואם לא יעלה הענן" (שמות מ', ל"ז), כי בשתיהן רצה לומר כל זמן אשר היה הענן היו חונים. רק "ובהאריך הענן יומם" (לעיל ט, יט) הוא ענין בפני עצמו, לומר כשהיה מאריך הענן - שלא נסעו, שלא תאמר דווקא כשלא היה מאריך כל כך, אבל אם היה מאריך הרבה - היו נוסעים, ולכך כתב "ובהאריך וגו'". וכן "ויש אשר יהיה הענן" (לעיל ט, כ), וכל הנך דכתיבי בתר הכי, לא הוי לדרשה, כי לא בא להגיד רק כי לפעמים היה כך שהיה הענן חודש, ולפעמים היה כך, כמו שמפרש, ואין זה שום ענין חדש, והכל הוא ענין אחד. דאם כן יקשה, מה שכתוב (לעיל ט, יז) "במקום אשר ישכון שם הענן וגו'", דזה לא נכתב בפרשת פקודי, והוי לו למדרש אותו, ויהיו שמונה עננים:
לפיכך נראה לפרש, כי 'שבעה עננים כתובים' פירוש כי שבעה עננים בא להגיד שהענן היה במסעיהם, כי מה שכתוב "וענן ה' עליהם", וכן "בעמוד ענן" (להלן יד, יד), וכל הנך דמייתי (בתורת כהנים) [בסיפרי], הכתוב בא להגיד שהענן היה עמהם, ולכך באו לדרשה. אבל הכתובים בפרשת בהעלותך, אין הכתוב מדבר רק איך היו נוסעים על פי הענן, ולא בא הכתוב להגיד שהיה הענן עמהם, ולא בא הכתוב לדבר מן הענן, לכך לא באו לדרשה כולם. ואף שהכתוב שאמר (לעיל ט, יט) "ובהאריך הענן וגו'" מדבר הכתוב גם כן בנסיעתן, מכל מקום כיון דלמדנו מזה שהיה ענן ה' עמהם, יש למנות מהם אחד. אף על גב דעיקר הפרשה לא אתא רק לספר איך היה מסעיהם, מכל מקום סוף סוף למדנו מזה שהיה ענן ה' במסעיהם, ויש למנות אחד מהם. ומביא "ובהאריך הענן יומם על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" (שם), מפני שהכתוב אין מדבר כל כך בנסיעתם ולא בחנייתם, כמו שאר הכתובים, שכתוב (שם שם יח) "כל ימי אשר ישכון הענן יחנו", "ויש שיהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן ונסעו" (שם שם כא), וכן כולם, נזכר החניה שהיו חונים על ידי הענן, וכל אלו הפסוקים בכלל הזה, שהכתוב מספר נסיעתן וחנייתן. אבל הכתוב הזה (שם שם יט) "ובהאריך הענן על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", שהכתוב לא בא רק לספר שהיה אסור להם ליסע כל זמן אשר ישכון הענן, ואם כן מקרא זה אינו בכלל סדר נסיעתן וסדר חנייתן, ולכך מייתי הכתוב הזה. ושאר הכתובים שנזכר שם הענן, אין זה רק לספר איך היה החניה והנסיעה:
ועוד, דבהך קרא (שם) העיקר נזכר, שהיו אסורים ליסע, כדכתיב בקרא "ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", וזהו איסור, שלא תאמר שמקום שהיה שם עמוד הענן היה רשות להם לחנות, ומכל מקום אם היה רוצים ליסע - רשאים, לכך מייתי מקרא הזה, דבו נזכר עיקר מה שהיה על ידי הענן, שאסר להם ליסע. ושאר הכתובים אינם רק לספר יש שהיה הענן יומם, ויש יומים, ויש עשרה ימים, ואין זה דבר חדש. ומכל מקום העיקר נזכר בזה שאמר "ובהאריך הענן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" (שם), שאסורים ליסע. אבל הנזכרים בפרשת פקודי (שמות מ', ל"ו-ל"ח), ובפרשת שלח (להלן יד, יד), כיון שכולם באו לומר שהיה הענן עמהם, יש למנות כל אחד ואחד בפני עצמו. ופירושו פשוט ואמת וברור הוא:
הקשה הרא"ם, אחר כי שבעה עננים היו, וסוכות שציוה הקב"ה הוא בשביל שהושיבם בסוכות (ויקרא כ"ג, מ"ג), והם היו ענני כבוד (רש"י שם), אם כן היה לעשות מצות סוכה בענין זה, אחד למעלה ולמטה ואחד לפניהם. וקושיא זאת אינה קושיא למבין, כי הענן שהיה מן השמים, בין שהיה למעלה בין שהיה מן הצד, הכל הוא נחשב למעלה, כמו השמים אשר הם על האדם. ואף על גב שהשמים הם תחת האדם, הם על האדם, שאין האדם על השמים. וכן בענן עצמו, שהוא בא מלמעלה מששה פאות העולם, נחשב הכל עליהם. תדע, דהא כתיב (להלן יד, יד) "ועננך עומד עליהם", הרי כי כולם "עליהם" נקרא, מפני כי הדברים אשר הם למעלה אין ראוי שיקראו תחת האדם, רק על האדם. לכך אין מצות סוכה רק למעלה, ולא למטה. כי אם היה עושה למטה או מן הצד, לא היה זה דומה לעננים, שהיו למעלה ולא למטה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִן הַמַּחֲנֶה – מִמְּקוֹם חֲנִיָּתָן.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ורבי יהודה אומר: י"ג היו. ב' מכל רוח ורוח, ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם.
ר' יאשיה אומר: ד'. רבי אומר: ב'. וענן ה' עליהם יומם - על החיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים.
וענן ה' עליהם יומם. מנין אתה אומר שאם היה א' מישראל נמשך מתחת כנפי הענן - נמשך עמו לאחוריו עד שעה שחוזר? ת"ל וענן ה' עליהם. או, כשם שמגין עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה? ת"ל יומם: ביום מגין ואין מגין בלילה. אמור מעתה: עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה. יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום? ת"ל ואש תהיה לילה בו. בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או, כשם שמאיר לישראל כך מאיר לאומות העולם? ת"ל ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל. על ישראל הוא מאיר ואינו מאיר לא"ה.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין אתה אומר, כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפי' נכנס אדם חדר לפנים מן החדר כמו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר? ת"ל (שם) לעיני כל ישראל בכל מסעיהם. הא, אפי' אדם נכנס חדר לפנים מן החדר - עמוד האש מאיר לפניו!בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
עשה נוני"ן הפוכין שרצה להעביר שבטים שאותיותיהם נ' את הירדן שהוא רחב חמשים אלא שחטאם גרם. טעם אחר לנוני"ן הפוכין כדאיתא בשבת פרק כל כתבי שאין זה מקומה וכתבה כאן להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה, ועשה נוני"ן הפוכין לו' שמקומה לפני נ' פרשיות לפניה, ואלו לא היו נוני"ן הפוכין לא הייתי יודע אם לאחר נ' פרשיות אם לפני נ' פרשיות לכך עשאם הפוכין לומר לפני נ' לפניה, והוא אחר ונסע אהל מועד מחנה הלוים בפ' במדבר שמשם עד הכא נ' פרשיות: