קטגוריה:במדבר י לד

והקשה הרא"ם, לא ידעתי למה בחר באלו, שהרי הרבה עננים כתובים; "כל ימי אשר ישכן הענן" (לעיל ט, יח), "ויש אשר יהיה הענן" (שם שם כ), ועוד "ויש אשר יהיה הענן ונעלה הענן" (שם שם כא). ויש לפרש, שלא היו רק שבעה, כי כל הכתובים בפרשה הזאת אינם לדרשה, שלא באו לדרשה רק אותם שלמדנו ממנו חדוש, אבל אותם שלא למדנו ממנו דבר, לא באו לדרשה כלל. ולפיכך לא בא לדרשה רק "ובהאריך הענן וגו'" (ר' לעיל ט, יט), כי מה שכתוב (לעיל ט, יז) "ולפי העלות הענן וגו'", הוא עצמו מה שכתוב בפרשת פקודי (שמות מ', ל"ו) "ובהעלות וגו'", כי שתיהן רצה לומר כאשר נסתלק הענן נסעו. ומה שכתוב (לעיל ט, יח) "כל ימי אשר ישכן הענן וגו'", הוא בעצמו מה שכתוב "ואם לא יעלה הענן" (שמות מ', ל"ז), כי בשתיהן רצה לומר כל זמן אשר היה הענן היו חונים. רק "ובהאריך הענן יומם" (לעיל ט, יט) הוא ענין בפני עצמו, לומר כשהיה מאריך הענן - שלא נסעו, שלא תאמר דווקא כשלא היה מאריך כל כך, אבל אם היה מאריך הרבה - היו נוסעים, ולכך כתב "ובהאריך וגו'". וכן "ויש אשר יהיה הענן" (לעיל ט, כ), וכל הנך דכתיבי בתר הכי, לא הוי לדרשה, כי לא בא להגיד רק כי לפעמים היה כך שהיה הענן חודש, ולפעמים היה כך, כמו שמפרש, ואין זה שום ענין חדש, והכל הוא ענין אחד. דאם כן יקשה, מה שכתוב (לעיל ט, יז) "במקום אשר ישכון שם הענן וגו'", דזה לא נכתב בפרשת פקודי, והוי לו למדרש אותו, ויהיו שמונה עננים:

לפיכך נראה לפרש, כי 'שבעה עננים כתובים' פירוש כי שבעה עננים בא להגיד שהענן היה במסעיהם, כי מה שכתוב "וענן ה' עליהם", וכן "בעמוד ענן" (להלן יד, יד), וכל הנך דמייתי (בתורת כהנים) [בסיפרי], הכתוב בא להגיד שהענן היה עמהם, ולכך באו לדרשה. אבל הכתובים בפרשת בהעלותך, אין הכתוב מדבר רק איך היו נוסעים על פי הענן, ולא בא הכתוב להגיד שהיה הענן עמהם, ולא בא הכתוב לדבר מן הענן, לכך לא באו לדרשה כולם. ואף שהכתוב שאמר (לעיל ט, יט) "ובהאריך הענן וגו'" מדבר הכתוב גם כן בנסיעתן, מכל מקום כיון דלמדנו מזה שהיה ענן ה' עמהם, יש למנות מהם אחד. אף על גב דעיקר הפרשה לא אתא רק לספר איך היה מסעיהם, מכל מקום סוף סוף למדנו מזה שהיה ענן ה' במסעיהם, ויש למנות אחד מהם. ומביא "ובהאריך הענן יומם על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" (שם), מפני שהכתוב אין מדבר כל כך בנסיעתם ולא בחנייתם, כמו שאר הכתובים, שכתוב (שם שם יח) "כל ימי אשר ישכון הענן יחנו", "ויש שיהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן ונסעו" (שם שם כא), וכן כולם, נזכר החניה שהיו חונים על ידי הענן, וכל אלו הפסוקים בכלל הזה, שהכתוב מספר נסיעתן וחנייתן. אבל הכתוב הזה (שם שם יט) "ובהאריך הענן על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", שהכתוב לא בא רק לספר שהיה אסור להם ליסע כל זמן אשר ישכון הענן, ואם כן מקרא זה אינו בכלל סדר נסיעתן וסדר חנייתן, ולכך מייתי הכתוב הזה. ושאר הכתובים שנזכר שם הענן, אין זה רק לספר איך היה החניה והנסיעה:

ועוד, דבהך קרא (שם) העיקר נזכר, שהיו אסורים ליסע, כדכתיב בקרא "ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", וזהו איסור, שלא תאמר שמקום שהיה שם עמוד הענן היה רשות להם לחנות, ומכל מקום אם היה רוצים ליסע - רשאים, לכך מייתי מקרא הזה, דבו נזכר עיקר מה שהיה על ידי הענן, שאסר להם ליסע. ושאר הכתובים אינם רק לספר יש שהיה הענן יומם, ויש יומים, ויש עשרה ימים, ואין זה דבר חדש. ומכל מקום העיקר נזכר בזה שאמר "ובהאריך הענן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" (שם), שאסורים ליסע. אבל הנזכרים בפרשת פקודי (שמות מ', ל"ו-ל"ח), ובפרשת שלח (להלן יד, יד), כיון שכולם באו לומר שהיה הענן עמהם, יש למנות כל אחד ואחד בפני עצמו. ופירושו פשוט ואמת וברור הוא:

הקשה הרא"ם, אחר כי שבעה עננים היו, וסוכות שציוה הקב"ה הוא בשביל שהושיבם בסוכות (ויקרא כ"ג, מ"ג), והם היו ענני כבוד (רש"י שם), אם כן היה לעשות מצות סוכה בענין זה, אחד למעלה ולמטה ואחד לפניהם. וקושיא זאת אינה קושיא למבין, כי הענן שהיה מן השמים, בין שהיה למעלה בין שהיה מן הצד, הכל הוא נחשב למעלה, כמו השמים אשר הם על האדם. ואף על גב שהשמים הם תחת האדם, הם על האדם, שאין האדם על השמים. וכן בענן עצמו, שהוא בא מלמעלה מששה פאות העולם, נחשב הכל עליהם. תדע, דהא כתיב (להלן יד, יד) "ועננך עומד עליהם", הרי כי כולם "עליהם" נקרא, מפני כי הדברים אשר הם למעלה אין ראוי שיקראו תחת האדם, רק על האדם. לכך אין מצות סוכה רק למעלה, ולא למטה. כי אם היה עושה למטה או מן הצד, לא היה זה דומה לעננים, שהיו למעלה ולא למטה: