מ"ג במדבר טו ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועשיתם אשה ליהוה עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן הבקר או מן הצאן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעְבְּדוּן קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ עֲלָתָא אוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא לְפָרָשָׁא נִדְרָא אוֹ בִנְדַבְתָּא אוֹ בְמוֹעֲדֵיכוֹן לְמֶעֱבַד לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ מִן תּוֹרֵי אוֹ מִן עָנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַעַבְּדוּן עַל מַדְבְּחָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ עֲלָתָא אוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא לְפַרְשָׁא נִדְרָא אוֹ בִּנְדִיבוּתָא אוֹ בִּזְמַן מוֹעֲדֵיכוֹן לְמֶעֱבַּד רַעֲוָותָא דְמָרֵי עַלְמָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ מִן תּוֹרֵי אוֹ מִן עָנָא: |
רש"י
"ריח ניחח" - שיהיה נחת רוח לפני
"לפלא נדר או בנדבה וגו'" - או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד
[ב] או שתעשו האשה חובה במועדיכם. פירוש, אין רצה לומר "ועשיתם אשה עולה או זבח", והעולה או זבח תעשו בנדר או בנדבה, או במועדיכם תעשו עולה או זבח, דלא מצאנו זבח במועדיכם חובת היום, דאי שלמי שמחה או חגיגה, אין זה נקרא "במועדיכם", דמשמע חובת היום, שלא היו שלמים של ציבור - רק שתי כבשי עצרת היו שלמי צבור (ויקרא כ"ג, י"ט), ולא שייך בזה "במועדיכם" לשון רבים. גם לא היה להם המנחה והנסכים הכתובים כאן. אלא על כרחך "במועדיכם" מחובר אל "ועשיתם אשה", כאילו אמר או תעשו אשה במועדיכם, והוא קרבן עולה. ומה שאמר 'חובה במועדיכם', ליתן הפרש בין "מועדיכם" ובין "נדר ונדבה". ומפני שהוקשה לו, והיכן משמע בלשון "או במועדיכם" שרצה לומר קרבן חובה, על זה אמר 'שחייבתי אתכם וכו, רצה לומר שחייב הכתוב במקום אחר (להלן פרקים כח, כט):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רֵיחַ נִיחֹחַ – נַחַת רוּחַ לְפָנַי (ספרי קז).
לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה – אוֹ שֶׁתַּעֲשׂוּ הָאִשֶּׁה בִּשְׁבִיל חוֹבַת מוֹעֲדֵיכֶם שֶׁחִיַּבְתִּי אֶתְכֶם לַעֲשֹוֹת בַּמּוֹעֵד (שם).
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ג. לעשות אשה ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה (או זבח) שומע אני אף עולת העוף תטעון נסכים, ת”ל מן הבקר או מן הצאן. יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א”צ שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה אף עולה מין בהמה. ומה ת"ל לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן, לפי שהוא אומר (ועשיתם אשה לה' עולה או זבח) [אדם כי יקריב וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו] ואם אמר הרי עלי עולה ושלמים שומע אני יביא משניהם כאחת , ת”ל מן הבקר או מן הצאן. מגיד שמביא מזה בפ"ע ומזה בפ”ע. [נאמר בפסח מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפ”ע ומזה בפ”ע]. או יביא משניהם כאחת, ת”ל ואם מן הצאן קרבנו. והרי דברים ק”ו, ומה עולת חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל [אינו] דין (הוא) שיכשר לבא מין אחד. הא מה ת”ל מן הכבשים ומן העזים תקחו, מזה בפ”ע ומוה בפ”ע. איסי בן עקביא אומר לעשות אשה ריח ניחוח לה' [וגומר] מזה בפ”ע ומזה בפ”ע. אתה אומר מזה בפ”ע ומזה בפ”ע, או יביא משניהם כאחת, אמרת ק”ו, ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא ב' כשרו לבא מין א', עולה שאינה זקוקה לבא שנים אין דין שתכשר לבא מין אחד. [לא, אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבא מין אחד] תאמר בעולה שריבה הכתוב (על) [את] הבאתה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. והרי שעירי יוהכ"פ יוכיחו, שריבה הכתוב [בהבאתם וכשרו לבא מין אחד והם יוכיחו לעולה שאע”פ שריבה הכתוב] בהבאתה תכשר לבוא מין אחד. לא, אם אמרת בשעירי יוהכ"פ (שומע אני) שמיעט הכתוב בהבאתם ואינם באים כל השנה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה [לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. הרי חטאת יוכיח שריבה הכתוב בהבאתה] ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד והיא תוכיח לעולה שאע”פ שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד. לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב בהבאתה ואינה באה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. (הא מה) תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' [וגו'] מזה בפ”ע ומזה בפ”ע.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ב. ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וכו', אם יאמר רק ועשיתם אשה כולל כל הקרבן לאשים אף המנחה לכן אמר עולה או זבח. וזבח הוא שלמים, אולם שם זבח כולל גם חטאת ואשם (כמ"ש בספרא ויקרא קנו צו קטו צו קמו ובכ"מ). לכן אמר לפלא נדר שרק דברים הבאים בנו"ו ומיעט חטאת ואשם. וה"ה בכור ומעשר ופסח.
והנה בקרבנות ר"ח ורגלים הגם שהם חובה מבואר בגופייהו שעולה ושלמים שלהם טעונים נסכים. רק נסתפק בעולת ראיה ושלמי חגיגה שהם חובה. לכן הוסיף או במועדיכם. ועדין י"ל שבמה שנאמר או במועדיכם כולל גם שעירי חטאת של מועדות, לכן אמר שנית וכי תעשה בן בקר עולה או זבח לפלא נדר או שלמים. שמ"ש שנית לפלא נדר מיותר, שכבר אמר ועשיתם אשה לפלא נדר, רק שכפל זאת בבן בקר ללמד על הכלל כאלו נכפל גם בבן צאן. וכל דבר הנכפל בא לדייק שרק נדר לא שעירי רגלים שאין באים בנדר. שאם היו צריכים נסכים הי”ל לומר ושעיר חטאת אחד ונסכו. וב' דברים אלה מובאים במנחות (דף צ' ע"ב).
ג. לעשות אשה וכו' בבקר או בצאן מ"ש בבקר או בצאן מיותר ופי' ר' יאשיה שבא למעט עולת העוף שהיא בכלל מ”ש לעשות עולה. ור' יונתן ס"ל שא”צ למעט זה שכמו שזבח שהוא שלמים אינו בעוף כן עולה היא עולת בהמה. ומפ' שאמר זה להוציא שלא נטעה כמ"ש מן הבקר ומן הצאן תקריבו היינו שהנודר עולה יביא משניהם יחדיו. ובגמ' (מנחות צ"א) פי' שאע"ג שר' יונת ס”ל עד שיפרוט לך הכתוב יחדו, סד"א הואיל וכתיב מן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי. ופרשתי זה בהתו"ה ( קדושים קא) משום שלא פליג ר' יונתן רק במאמר תנאי אבל בצווי פשוט ס"ל דצריך או לחלק. והיל"ל מן הבקר או מן הצאן, וא"כ יש לטעות שצריך להביא בקר וצאן יחדו, לכן אמר פה מן הבקר או מן מצאן לחלק.
והנה גם בפסח כתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו ושם הוא צווי פשוט והי”ל או מן העזים. ויש לטעות שצריך שניהם, ומשיב שיש ק"ו מעולה. ודבר זה מובא במכלתא ( בא כו ) עיי”ש.
ואיסי בן עקביא הראה שא”א ללמוד בדרכי הלמודים, לא מכבשי עצרת שלא נמצא שלמי צבור זולתם, ולא משעירי יום הכפורים שהגם שנמצא זולתם שעירי ר”ח ושל מועדות, אינם נוהגים בכל ימות השנה, ולא מסתם חטאת שאינה באה כנדר ונדבה. ולכן צריך קרא מן הבקר או מלת הצאן לחלק.