לבוש אורח חיים תקנב

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקנב | >>

סימן תקנב בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין ערב תשעה באב

ובו שנים עשר סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב

סעיף א

ערב ט' באב, בסעודה שמפסיק בה – דהיינו אחר חצות, ואין רצונו לאכול עוד – אסור אפילו מדין המשנה תענית פ"ד מ"ז, ולא משום מנהג בלבד אלא מגזירת חכמים, לאכול בשר ולשתות יין. ונפקא מינה אפילו במקום שלא נהגו איסור מראש חודש, בסעודה המפסקת אסורים מגזירת חכמים.

סעיף ב

ולא יאכל שני תבשילין משני קדירות בסעודה המפסקת, מפני שהוא דרך שררה וכבוד. ואפילו הם ממין אחד של קטנית או של ירק, אסור, וכל שכן אם הם מב' מינים בב' קדירות. ויש להחמיר אפילו בב' מינים בקדירה אחת, אלא אם כן הוא דבר שדרכו בכך כל השנה, כגון אפונים שנותנים עליהם בצלים וביצים. אפילו דבר הנאכל כמות שהוא חי, כגון חלב וגבינה ודג מליח, מיקרי תבשיל לענין זה*). ואין חילוק בין צלי ומבושל לעניין זה, דבכל ריבוי תבשילין יש כבוד ותענוג ואסור.

הג"ה: דלא אסרו ב' תבשילין אלא משום דבריבוי תבשילין יש כבוד ותענוג; ואם כן, מה לי שנאכל כמות שהוא חי או לא. ועיין בעטרת זהב סימן קי"ג סעיף א-ב.

סעיף ג

אבל ירקות ופירות חיין, אפילו כמה מינים מותר ללפת בהן את הפת, שאין זה לא דרך שררה ולא כבוד ולא תענוג.

סעיף ד

וימעט במשתיו; ואפילו שאר משקין שאינו יין, ימעט בשתייתו ממה שרגיל לשתות. וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר ימות השנה, כדי להתנהג בפרישות ואבילות.

סעיף ה

ונוהגין לאכול עדשים או ביצים, מפני שהם סימן לאבל (ועיין בעטרת זהב סימן שפ"ה סעיף א' ובסימן שע"ח סעיף ט', וסימן תע"ו סעיף ב'): מה ביצים ועדשים גלגל, אף אבילות גלגל הוא שחוזר בעולם, ומה ביצים ועדשים אין להם פה, אף אבל אין לו פה, שאין לו להרבות בדיבור. ואין אוכלין תבשיל אחר.

סעיף ו

וכל זה למי שאי אפשר לו שלא יאכל תבשיל, מפני שהוא חלוש בטבעו; אבל מי שאפשר לו, יחמיר לעצמו ויעשה כמו שעשו חסידים הראשונים, שהיו מביאין להם פת חריבה במלח ושורהו במים, ויושב בין תנור לכיריים על גבי קרקע ואוכלה, ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשממון ובכיה, כמו שמתו מוטל לפניו. ויש שהיו נוהגין עוד לטבל אחר אכילה פת באפר ולאוכלו, על שם "ויגרס בחצץ שיני" וגומר (איכה ג, טז).

סעיף ז

ונוהגין לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת. ואין צריך לחלוץ מנעליו באותה סעודה, דלא מטעם אבל יושבין על גבי קרקע, אלא כדי שיהא נראה סעודה עניה ושפלה*.

* הג"ה: ובהכי חשיבא ענייה ושפלה, כדאמרינן בכמה דוכתי, דחשיבת סעודה מיסב ואוכל, ולדידן דלא נהגינן לעולם בהיסיבה אין שפלות הסעודה ניכר אלא בישיבה על גבי קרקע. ועיין בסמוך סעיף ג', ובסימן תע"ב סעיף ב', ובסימן קס"ז סעיף י"א, ובסימן רי"ג סעיף א', ובסימן תקנ"ט סעיף ג'. ועיין גם כן בעטרת זהב סימן שפ"ז סעיף א' ובסימן שפ"ב סעיף א'.‏

סעיף ח

יש ליזהר שלא ישבו שלושה לאכול יחד בסעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון (דהא אפילו אבל חייב בזימון. ועיין בעטרת זהב סימן שע"ט סעיף ג' ד' ה'), אלא כל אחד ישב לבדו וידום ויברך לעצמו, לקיים מה שנאמר (איכה ג, כח): "ישב בדד וידום כי נטל עליו".‏

סעיף ט

וכל זה אינו מדבר אלא בסעודה שמפסיק בה, דהיינו שהוא אחר חצות ושהסכים בדעתו שלא לאכול היום אחר סעודה זו סעודת קבע, אף על פי שדעתו לאכול אחר כך אכילת עראי. לא כמנהג רוב העם עכשיו, וגם תלמידי חכמים ופרושים לא נזהרו בזה, שאוכלין אחר חצות סמוך למנחה מאכלי חלב כמה מינים אפוי ומבושל, דברים שעולים על שולחן מלכים, ושותים כל צרכם, כאילו הוא יום מועד, ואחר כך מתפללין מנחה, וחוזרין ואוכלין אחר כך אכילת עראי על השובע אכילה גסה, וקורין לה סעודה המפסקת, ועושין אותה בביצים צלויים כדי להפסיק בסעודתם. אבל לא יפה הם עושים, אף על פי שאין אוכלין בשר ויין, מכל מקום אין להרבות בתבשילין סמוך לערב כל כך שוודאי לא יוכל לאכול אחר כך סעודת קבע כי אם אכילה גסה, דדווקא קודם חצות אמרו בגמרא שאין צריך ליזהר בכל הדברים הללו אף על פי שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע, או אחר חצות – והוא באופן שיכול לאכול אחריה סעודת קבע ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע. אבל אלו האוכלים סמוך לערב כמה מיני תבשילין כל צרכם, ואומרים שדעתם לאכול אחריה קבע לסעודה המפסקת, וידוע שלא ירעבו ולא יצמאו – לא מצאו ידיהם ורגליהם, דאם כן אין כאן לא אבילות ולא צער ולא זכר לחורבן אלא דרך תענוג ויום טוב, וקרוב הוא לקרות עליהם: "ותהי עונותם על עצמותם" (יחזקאל לב, כז). אלא אם ירצה לאכול כדי שלא יזיק לו התענית, יאכל כל שבעו בתבשיל אחד המשביעו, ולא מאכלים המתענגים. ואם יכול לסגף עצמו ויחמיר על עצמו, שיודע שלא יזיק לו התענית, קדוש יאמר לו.‏

סעיף י

ואם חל ט' באב באחד בשבת או בשבת ונדחה לאחד בשבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו כדי שלא לזלזל בכבוד שבת. אמנם צריך להפסיק מבעוד יום, כמו כשאירע בחול.

סעיף יא

מי שקיבל עליו תענית ב' וה' כל ימות השנה, ואירע ערב ט' באב להיות בשני, ישאל על נדרו או ילוה תעניתו ויפרענו. ויש אומרים שמתענה עד אחר תפילת מנחה ואוכל סעודה אחת, והיא סעודה המפסקת וקודם ביאת השמש, וכן נוהגין. והוא הדין מי שמתענה תענית חלום יעשה כן.

סעיף יב

אין אומרים תחנון ערב ט' באב במנחה, משום דאקרי מועד. ואם הוא שבת אין אומרים צדקתך צדק מהאי טעמא, דצדקתך צדק הוא צידוק הדין של משה רבינו ע"ה, והוא כמו תחינה.