לבוש אורח חיים תקנט
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקנט | >>
סימן תקנט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י
סעיף א
[עריכה]סדר היום. ערב תשעה באב מתפללין מנחה אחר אכילת קבע, ואין נופלין בו, מפני שהוא סמוך לתשעה באב שהוא נקרא מועד. ואוכלין סעודה המפסקת אחר תפילת המנחה. ליל תשעה באב חולצין מנעליהם והולכים לבית הכנסת, ומסירים הפרוכת מלפני הארון, על שם "בצע אמרתו" (איכה ב, יז), ויושבין לארץ כאבלים. ואם הוא מוצאי שבת, אין חולצין עד אחר ברכו; רק הש"ץ יחלוץ קודם ברכו, מפני הטירוף. ויאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שיחלוץ. ואין מדליקין נרות בבית הכנסת, לומר שכבה נר ישראל, וכתיב (יואל ב, י): "שמש וירח קדרו" וגו', וכתיב (איכה ג, ו): "במחשכים הושיבני". מכל מקום מדליקין נר אחד, לומר לאורו איכה וקינות; ונוהגין להדליק עוד נר אחד, משום שמא יכבה נרו של החזן, שידליקו מזה.
ועומד ש"ץ ומתפלל ערבית, והקהל מתפללין ברכת ערבית על הקרקע בנחת ודרך בכי, כאבלים. ואין צריכים לשנות מקומם כאבלים, כי ישיבת הקרקע היא עצמה השינוי.*
ואומר קדיש שלם עם תתקבל. וקורא איכה, ומברך עליה בלחש: "ברוך אתה ה' כו' על מקרא מגילה" וקורא איכה. ונוהגין החזנים להגביה קולם בכל איכה יותר מן הראשון, כי כן דרך הבוכים להגביה קולם כשמרבים בבכיה. וכשמגיע החזן לפסוק "השיבנו" אומרים אותו הקהל בקול רם דרך תפילה, ואחר כך מסיים החזן פסוק "כי אם מאוס מאסתנו" וגו', וחוזרים הקהל ואומרים "השיבנו" בקול רם וכן החזן.
וכל ימי תמהתי, כיון שנוהגים לקרות איכה בציבור ולברך עליו על מקרא מגילה, מדוע לא נהגו באיכה כמו במגילה לכתוב אותה על קלף וספר בפני עצמו, כדין כל הספרים שצריכים לצאת בהם ידי חובתם בציבור? ולא דמי לשיר השירים ורות וקהלת, דשאני הם שאין רגילין לקרותם בש"ץ, אלא כל יחיד ויחיד קוראה בפני עצמו, מה שאין כן באיכה שצריכים לקרות על ידי הש"ץ להוציא הקהל, ולמה קורין אותה מתוך החומשין הנדפסין ולא נכתבה כהלכות ספרים? וצריך עיון. ואפשר שנהגו כן מפני שלא היה מצוי להם, מפני שהסופרים לא נהגו לכותבם, משום שאנו מחכים ומצפים בכל יום שיהפך לנו יום זה לששון ולשמחה ולמועד, ואם היו כותבין מגילת איכה היה נראה כמייאשין מן הגאולה חס ושלום. מה שאין כן במגילת פורים, כי ימי הפורים לא יהיו בטלים. ולפיכך על ידי הדחק נהגו לקרות איכה מתוך החומשין.
ואחר כך אומרים הקינות. סדר הקינות, אחר שגמר החזן איכה, אומר החרוז "זכור ה' מה היה לנו אוי" וכו', עד "ואתה ה' לעולם תשב", וקורא עד סוף וכופל "השיבנו ה'" כו', ואומר "בליל זה יבכיון" כו', "שומרון" כו', "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תרחם ציון" כו':
הערה *: הג"ה: דאמרינן בגמרא, כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב. לכן יושבין לארץ דומם, כאבל שיושב על גבי קרקע כל ז' ימי אבילות. ועיין לעיל סימן תקנ"ב סעיף ז, ובעטרת זהב סימן שפ"ז סעיף א.
סעיף ב
[עריכה]ואחר כך אומר סדר קדושה. ויתחיל "ואתה קדוש" ולא יאמר "ובא לציון גואל", שאין גאולה בלילה, ולא "ואני זאת בריתי" וגו', שנראה כמקיים ברית על הקינות. ועוד, דלא שייך לומר "ואני זאת בריתי" וגו', שהכל בטלין בו מדברי תורה, ואיך יאמרו "לא ימושו מפיך" וגו'?
ואומר קדיש בלא תתקבל, שאין אומרים תתקבל אלא אחר שאמרו תפילת י"ח. ועוד, כיון שאמרו כבר באיכה "סתם תפילתי", איך יאמרו "תתקבל", והיא נסתמה? ומהאי טעמא אין אומרים אותו גם למחר אחר תפילת י"ח, עד למנחה שאומרים אותו, כיון שאמרו נחמה, "נחם" בבונה ירושלים. ויש אומרים אותו גם בשחרית אחר סדר קדושה, שכבר סיימו קינות ואמרו קצת פסוקי נחמות.
עלינו, קדיש יתום, והולכין לבתיהם, ואין נותנין שלום זה לזה, אלא כאבלים ונזופים.
ואם חל תשעה באב במוצאי שבת, אין אומרים צדקתך צדק במנחה, משום דאיקרי מועד. ואין אומרים פרקים, דלאו זמן דרשה הוא, שהרי אין לומדים באותה זמן. ואוכלים סעודה המפסקת אחר המנחה, ומותר להביא על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו. ערבית אין אומרים "משכיל" ו"אלהים יחננו", שאין חנינה היום. ואין אומרים ויהי נועם, לפי שהוסד על הקמת המשכן, ועתה יום שנחרב הוא ואין לאומרו. אבל אומרים ואתה קדוש וכו'. ומתפללין אתה חוננתנו, ואין אומרים "ויתן לך", דלאו זמן ברכה ושמחה הוא. ואין מבדילין על הכוס אפילו בביתו, אלא כשרואה נר יברך בורא מאורי האש קודם איכה. ואין מברכים על הבשמים, שאסור משום תענוג, ובמוצאי ט' באב מבדיל על הכוס בביתו בורא פרי הגפן והמבדיל בין קודש לחול, ולא נר ולא בשמים. ואומרים "איך מפי בן ובת" קודם "בליל זה יבכיון" כו'.