כף החיים (פאלאג'י)/כד

<< · כף החיים (פאלאג'י) · כד · >>

סימן כד

דברים הבאים מחמת הסעודה להגיד כי ישר,

ומכל האוכל אשר יאכל איזה יכשר

א. לפי דברי הרב עמודי שמים דף ער"ה ע"ב, מוכח דגם בימי החול טוב שיהיה השולחן על גבי ארבעה רגלים שהם נגד רגלי המרכבה הנרמזים בארבע ברכות שבברכת המזון, כאשר יעויין שם. ועיין בספר נגיד ומצוה בסעודת שבת עי"ש

ב. בענין מאכל, האיש קודם לאשה לאכול מהמובחר, אך בענין המלבושים האשה קודמת לבעלה שיעשה לה מלבושים נאים כמו שהבאתי בספרי הקטן רוח חיים סימן זק"ן, פוק חזי שם באותו פרק ובאותו סימן מה שכתבתי בענין להכין מיום לחבירו, דבאיזה סוג הוא דליכא משום מקטני אמנה, עי"ש בס"ד

ג. אזהרה שמענו, דבהיותו בשולחן לא יגע במקומות המכוסים וכיוצא בדברים דבעי נטילת ידים, וישער בדעתו להיות על שולחנו כמו שהוא לומד ומתפלל. ועיין משבצות זהב בפריו, והרב האלף דף ק' ע"א ודף ק"ה ע"א.

ד. ראוי שיזהר דלא יתחוב דבר מאכל שבא לאכול על ידי סכין ויברך עליו, וכן לא יקח במזלג של ברזל ויברך עליו, אלא או בידו או בשל כסף או בשל עץ וכיוצא בהם, ודבר זה הווה ורגיל בברכת שהחיינו במאכלות המתחדשות משנה לשנה, וצריך ליתן דעתו בזה, כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן ר"ו בעזר משדי, וכן יזהר שלא יאכל בעודו ידו אוחזת בסכין, אלא ישמיטנו מידו כשנותן לתוך פיו, אי משום שלא יארע תקלה ואי משום דלא מסמנא מילתא

ה. כתב בספר חסד לאלפים דף ק"ה ע"ב, בעודו בשולחן לא ישתה מעלה עשן, כן מצאתי בספר כתב יד, יעויין שם, ולא ראה דהגאון הרב יעב"ץ ז"ל אסר הטוטו"ן (סיגריות) בשולחן בספרו מור וקציעה, וגם בספרו עמודי שמים דף רצ"ג ע"א כאשר יע"ש, ומי שאינו יכול לסבול, טוב שיברכו ברכת המזון תכף אחר אכילה ויסלק עצמו מהשלחן לישב מן הצד וישתה טוטון, ואפילו בלא סיבה זו ראוי לנהוג כן בשביל ברכת הפירות שלאחר הסעודה דיש מבוכה גדולה בזה. כמו שתראה בברכי יוסף סימן קע"ז, וכסא אליהו, ויד אבישלום, וזכור לאברהם בהלכות ברכות אות ד', ואליהו זוטא, ורש"י בפרד"ס דף ל"ז, וחסד לאלפים יעויין שם, וכך דרכו דרך הקדושה של מוה"ר החסיד הפרד"ס לצאת מכל הספיקות, ועיין לעיל בסימן כ"ב אות כ"ג, ועוד מצאתי שני גדולי הדור דהם מנגדים זה את זה על הרוב ואילו בהאי מילתא השוו דעתם ואלו הם, משנת חכמים סימן תל"ה, וחמדת ימים פ"ב מיו"ט אות נ"ב

ו. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דעכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, היינו שיכוין באכילתו להיות בריא לעבודתו יתברך שמו, ויאמר בפה מלא אין אני אוכל להנאת גופי אלא להיות בריא וחזק לעבודת השם יתברך, ובזה הדבור שמדבר, בורא מלאך חדש ומסלק הסטרא אחרא, דרך ישרה, וספר עבודה ומורה דרך, ועיין מדרש תלפיות בענף חכמה טועמיה חיי"ם

ז. עוד זאת צריך לכוין מאד באכילתו שהוא בא לברר הניצוצות מדומם צומח חי, ובספר יערות דבש תמצא מה שכתב בזה מה מתוק מדבש, ומטעם זה אין להוציא עצמות וקליפין מהשלחן כי אם אחר ברכת המזון משום דניצוצות הקדושה הדבקים בהם אינן יוצאים כי אם על ידי ברכת המזון, כמו שכתב חסד לאלפים דף קי"א ע"א, ועיין לעיל בסימן כ"ג אות ט"ו, ועיניך תראה עד היכן מגיע גודל הבירור של האכילה, דגילה הרב בעש"ט זיע"א, דאפילו גוי שאכל מין מאכל שמלובש בו ניצוץ קדוש, ובכח האכילה ההיא עשה שירות לישראל ועל ידי זה יהיה עלוי בצד מה להניצוץ ההוא, אף שאינו כל כך כמו אם היה ישראל אוכלו שהיה עולה ביותר מצד היותו ישראל, ומה גם אם היה מכוין שהיה מברר אוכל לגמרי, כן כתב בספר עבודה ומורה דרך דף קט"ז סוף ע"ב

ח. יזכור חורבן בית המקדש על שולחנו, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת תרומה, וכמו שכתב בנגיד ומצוה, וספר עבודה ומורה דרך, גם יתודה קודם שבא לאכול. כמו שכתב בדרך ישרה, ועבודה ומורה דרך, ועיין נמי בברכי יוסף סימן קנ"ז, ומחזיק ברכה

ט. כל האוכל אכילה מרובה עובר בשלשה לאוין, השמר לך, פן תשכח, בל תשקצו, כן כתב הקדוש של"ה, והרב משבצות זהב בפריו, ובספר שמחת הרגל חלק א', הביא מעשה רב מזמן הרב הגדול מוהר"י קוב"ו, דהמבחן לאדם אם הוא מצד הסטרא אחרא ניכר כשאוכל הרבה כאשר יעויין שם, ובספר חסד לאלפים דף צ"ד ע"א, הזהיר מאד על אכילה מרובה דעובר על בל תשחית דגופא, וגם דאם אוכל בחול יתר על בריאותו הכל הולך לסטרא אחרא, יע"ש

יוד איתא בתנא דבי אליהו והביאו התוספות בכתובות, דעד שיתפלל האדם שיכנסו מעדנים לתוך גופו, יתפלל שיכנסו דברי תורה, ועיין שם בחי' לכתובות מה שהשבתי על דברי הרב פתח עינים שם בס"ד, תו איתא בתנא דבי אליהו, לא נתקבצו בני אדם למיתה, ואין כל בריה יורדת לצער רק מתוך אכילה ושתיה, עיין שם בסדר אליהו זוטא פ"ב, ובמחזיק ברכה סימן קנ"ז, ובספרו צפורן שמיר סימן ה' אות ס"ו, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף דף כ"ט ע"ב אות ד' מוסר השכל יעויין שם, ואיככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא, דיש כמה בני אדם דיחד אוספו בלילי מוצאי שבת קודש אסופות אסורות, ועושין סעודת מריעות חוזר חלילה בית איש לילו, ולפעמים תפארתם הוא לגנוב מאחרים אווזים ותרנגולים כדי לאכול בחבורתם, אוי להם ואוי לנפשם, וה' ברחמיו יחזירם בתשובה שלימה ויתנו לב לשוב ולהשיב

יא. הא דאמרו רז"ל דיפנה קודם שיאכל, אין הדברים כפשוטן משום בריאות הגוף בלבד אלא איכא נמי דברים בגו, דכתבו המקובלים דהוא פוגם מאד דמערב קודש בחול, וביותר צריך ליזהר בשבתות וימים טובים ושאר סעודת מצוה שלא לפגל את הקדשים, כמו שכתב הרב החסיד בספר חסד לאלפים סימן קנ"ז אות ג', ועיין משבצות זהב, ועבודה ומורה דרך, ואיתא בברכות דילך עשר פעמים ארבע אמות, או עשר אמות ארבע פעמים, שההילוך מוריד לנקב כפירוש רש"י שם ועיין מחצית השקל סימן קנ"ז

יב. עוד כתב הרב חסד לאלפים בסימן קע"ג אות ז', דלא יהיה קפדן בסעודה אם הקדיחה לו תבשילו, או אכלו עכבר או חתול או כלב ועוף את מאכלו, כי ה' חפץ ליסרו לטובתו לכפרת עונותיו, ואם הוא כועס ועושה קטטה בעבור זה, הנה מאבד טובה הרבה ומוסיף על חטאתו פשע, ובמידה שאדם מודד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו כך מודדין לו מן השמים, ומה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבהו, יעויין שם, ומעין כיוצא בזה כתב הרב בן אורי ז"ל בפירוש המאמר כל בית שנשפך לו יינו סימן טוב הוא לו יעויין שם, ועיין מדרש תלפיות ענף חכמה טעם י"ב, ולא אלו בלבד אלא גם אם עשו שינוי בתבשילים מסעודה לסעודה, דאין דרך להכין באותה סעודה תבשיל כזה, או ששינו באופן עשייתו שאינו מטוגן בשמן, או שהוא יבש ורוצה רך, ומרך לקשה, באופן שאינו ערב לחיכו, עם כל זה לא יקפיד ולא יעשה שום קטטה כי חרפה היא לו למי שחננו ה' בדעת

יג. עוד הוסיף לומר הרב חסד לאלפים שם, דחרפה היא לו לאדם לדקדק על המאכלים ואפילו לומר מה נאכל, כי אם דוקא בסעודת מצוה דהותר לו לברור מנה יפה ואיזה אוכל אשר יאכל, עיין שם דברים ערבים לכל שומעיהם. וכזאת וכזאת דיבר האיש אדוני האר"ש ה"ה חיד"א בספרו הנחמד צפורן שמיר סימן ג' אות מ"ה יע"ש

יד. רק השמר לך ושמור נפשך מאד כי תשב ללחו'ם, להתרחק מלישב בשולחן עם אדם דסורו רע, דמעותד דאחר שאכל ושבע ודשן ונעשה מבוסם, זה דרכו הרע דפתח אוי'ב את פיהו ויקלל את חבירו, או למנהיגי העדה או לחכם הקהל בטענות של משאות שוא ומדוחים דבדבר פלוני לא עשו כהוגן, וחייבו את הזכאי ופטרו את החייב וכדומה, ובמקום לומר דברי תורה על השולחן, פה דובר נבלה לדבר לשון הרע וליצנות ושקרים וכזב ומרמה, ובודה מליבו דברים אשר לא כן וביותר על תופסי התורה, כי עתה בעונותינו הרבים גבר אויב היצר הרע של עבירה הזאת לדבר תועה על רבנן ותלמידהון, ומריש הוה אמינא דרבותינו הקדושים שאמרו בלשונם הצח, גזל ועריות דנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתם, דחס ושלום שכחו מלומר גם כן לדבר לשון הרע על התלמידי חכמים, כי בזמן הזה זהו תאוה גדולה והוו תלתא דפורענותא, אך הדרי בי, דהאמת אתם דהשמיטו מידה זאת משום דשנים מהם ימצאון ברובא דעלמא לפי הטבע של בני אדם, לא כן זאת המידה הוא במיעוטא דמיעוטא דעלמא, וגם דלגבי דידהו יצא מכלל אדם ולית דין בר נש כשמדבר על התלמידי חכמים, ומאחר שכן, יזהר אדם שלא לישב בשולחן אחד עם אנשים כאלה כשהכירם מקודם, כי על אלו נאמר סורו נא מעל אהלי האנשים האלה, בכל מקום שהם אפילו שלא בשעת סעודה. ועיין לעיל סימן ו' בס"ד מה שכתבתי שם, ועיין מדרש תלפיות ענף חכמה בטעם י"א וכ"ד

טו. יש מין עופות הנקרא יא"קרי בלשון אשכנז, יזהר שלא יאכל ממנו כדי שלא ימות הוא ובנו באותה השנה, וגם השוחט שלא ימות, הרב בספר עבודה ומורה דרך, ומפאת זה נמי נאה לומר חיים טובים להאוכל, דתהיה אכילתו ואכל וחי לעולם, ולא באכילת העוף ההוא דהוא כאילן שאכל אדם הראשון

טז שני וחמישי ולילותיהם, נהגו רוב חסידי אשכנז שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, ומה טוב אם יוכל להתענות בהם, ואשרי למי שאפשר לו לפרוש מבשר ויין כל ימות השבוע לבד ימים שאין אומרים בהם תחנונים, ולא יאכל בחול יותר מפרי אחד, ובשבת מצוה להוסיף על הפירות, הרב בספר עבודה ומורה דרך, ושוב כתב שם וזה לשונו: ראיתי שאין לאכול דג בחול, באומרו דאין כח בימי החול להעלות הניצוצין רק הכל בזכות שבת, עכ"ל. והגם דאפשר לקיים שתיהם בשר ודגים, מכל מקום לפעמים יהיה קשה לו למצוא מה יאכל בהיותו מושך ידו משתים אלה, ופשיטא ודאי דאיש כזה ראוי שיקבל עליו מתחילה דאם יזדמן עליו בשר ודגים ואין עוד זולתם, דיבחר בדגים לאכול ממנו מתרי טעמי, חדא דהעיכול חיש מהרה ואותה הוא מבקש, זאת שנית מצד הכשרות, דנודע דלדעת רש"י, רחוק שימצא בשר בלי פקפוק מלבד שאר חששות המעותדים לבא על הבשר, ועוד אני אומר דאיש כזה שבא לגדר זה שאינו אוכל בשר כלל, ואפילו דגים מה שאוכל הוא בעת מן העתים, הנה האי גברא אלים כחו לברר אוכל אפילו בחול, ולגבי דידיה הוה ליה סעודות חול כמו שבתות ועיין לקמן אות כ"א

טוב. יצוה לבני ביתו דהקדרה דמחממים בה מים ללוש בהם, שתהא מיוחדת דוקא לדבר זה שלא ישתמשו בה לא לבשר ולא לגבינה, כמו שכתב הרב בית דוד, והרב דבר משה, וכיוצא בזה הזהירו גם כן על הביסקוג'וס שלא ילושו במי חלב כנודע

חי. יזהר לרחוץ ידיו ולהדיח פיו מגבינה לדגים. ועיין בכנסת הגדולה משם שארית יהודה, ובית לחם יהודה, ודב"ש, ולקט הקמח, וקמח סולת, ואליהו זוטא, ועיין זכור לאברהם מערכה מ' ד"ה מים, ותימה גדולה בזה על הרב בית מנוחה דף ס"ז ע"א כמו שיראה הרואה, ועיין לקמן מזה אות מ"ז

יט. גם מים האמצעים יהיו על גבי כלי כמו שכתב בברכי יוסף סימן קפ"א, ועיין זכור לאברהם מערכה מ'

ך. גם יזהר ליקח סכין אחר לחתוך הפת וכיוצא מגבינה לדגים ומחלב לבשר, וישים עיניו על שיורי הפת שלא יאכל מגבינה לדגים ומדגים לגבינה ומכל שכן בבשר, ועיין בספר אדני פז בתשובה סימן מ"ב, וצר לי מאד על שיורי הלחמים מסעודה לסעודה דנותנים לאכול לעניים ומשרתי הבית ולפעמים לעצמם, ואינן עושין הפרש מפת דגים לגבינה ובשר, וצריך זהירות הרבה בזה ועיין ביורה דעה סימן פ"ט

אך. יש לעשות שלשה חריצים בסכין של גבינה כדי שיהא ניכר, ואינו מספיק במה שלוקח משני קתות של סכינים, מפני אחרים שאינם רגילים בסכינין אלו, דכיון שרואה האחד ואין בו חריצים חושב שהוא של בשר, וסמך לג' חריצים הוא מדאמר קרא חריצי החלב, ודוקא שלש לרמוז דיום שני וחמישי וערב שבת לא יאכל בשר, וגם רמז לתלתא קראי דלא תבשל גדי דהוא לאכילה והנאה ובישול, הרב אדני פז בהשמטות דף מ"ג ע"ב, ועיין להלבוש ביורה דעה סימן פ"ט יעויין שם, ומנהג העולם דבסכין של גבינה כורך עליו גמי סביב הקתא סמוך לחיתוך, ומזה ניכר לכל שהוא של גבינה בהאי קשר של קיימא, והרב מדרש תלפיות דף פ"ג ע"א כתב וזה לשונו, אני נזהר בשני סכינים, חד לנקר הבשר וחד לחתוך בו המאכל, ותמה אני על גדולים ושלמים שראיתי שאין נוהגים כך, אולי משגה הוא, עכ"ל. ועיין בספר ים של שלמה פרק כל הבשר סימן ח', ודמשק אליעזר שם, ובכנסת הגדולה, ופרי חדש יורה דעה סימן פ"ט, ועיין לקמן אות כ"ח

בך. יש בני אדם דנחפזים וממהרים שחותכין הבשר בסכין המיוחד ללחם בלבד ואינן מצפין להמתין עד שיביאו הסכין דהוא ממוכן ומזומן לחתוך בשר ולא טוב עושים, ופרי המהירות חרטה דה"ן למו מכשול. ועיין בב"ח, וש"ך שם ביורה דעה סימן פ"ט

כג. יזהר דהמפה שמניחים על השולחן בליל שבת ואוכלים עליה דגים, לא יניחו אותה ביום שבת בבוקר לאכול עליה מאכלות ממיני גבינה אם לא ינקו היטב שלא יהיה דבר דבוק, וגם שיהפכו המפה לצד אחר, ומי שידו משגת יעשה שתי מפות, ואין צריך לומר מגבינה לבשר שצריך שיהיה לו שתים חד לגבינה וחד לבשר כמו שכתב בספר יש נוחלין, והביא דבריו במדרש תלפיות דף פ"ג ע"א, ועיין להרב שלחן גבוה ביורה דעה סימן פ"ט

כד. וכן צריך ליזהר שיהיה לו שני כוסות ממלח, אחד המיוחד לכל סעודת בשר, ואחר בשינוי מראה או הכמות לכשאוכל גבינה ובכל סעודה דיש בה מאכל גבינה וינצל ממכשול, ועיין בספר בית הרואה משם הכנסת הגדולה יע"ש, ואם אין לו אלא אחד טוב לסלק המלח בשעה שאוכל גבינה, ויזהר על כל פנים שלא יטביל הבשר או הגבינה במלח אלא יקח בידו, כמו שכתב כל זה בכנסת הגדולה שם אלא דיש נזהרים מליקח מלח בידים משום חשש סכנה אפילו שהוא בתוך הסעודה, או משום שידיו מלוכלכות מאותו מאכל, ומה הועילו חכמים בתקנתם, ולאנשים כאלו התיקון הוא דינער מלח בשולחן מעט כלאחר יד, או על ידי צד הסכין או הכף או המזלג ועיין חסד לאלפים סוף סימן ע"ט

כה. החרדים אל דבר ה' אינן אוכלים ביום אחד גבינה ובשר, ולפחות יזהר להמתין מגבינה לבשר כשיעור מבשר לגבינה שהוא שש שעות, ולפחות יזהר בסעודה אחת שלא יאכל גבינה ואחריו בשר ואפילו שיעשה הדחה ורחיצה היטב, ושבח לאל יתברך בעירנו איזמיר יע"א, נתייסד המנהג בזמנינו דבשום משתה ושמחה, בין סעודת מצוה בין סעודת רשות, אינן משימין חלב וגבינה קודם הבשר ואכשורי דרי ופוק חזי מה שכתב מחמד עינינו חסין קדוש מר שארינו מורינו הרב הפרד"ס זצ"ל בספר אות היא לעולם במערכת הה' דף קט"ז ע"ב יעויין שם, ועיין בספר חמדת ימים פ"א מעשרת ימי תשובה אות נ', ובמדרש תלפיות דף פ"ג ע"א, ובספר עבודה ומורה דרך דף ק"ג ע"ב בעונש האוכל בשעתא חדא, ועיין בסולת בלולה, ובספר בן יוחאי דף קל"ט ע"ב

כו. תא חזי להרב הגדול מופת הדור והדרו בספר ככר לאדן סימן ח' דף קנ"ז ע"ד, דהביא מנהגו הטוב של רבינו האר"י הקדוש, דביום שהיה אוכל גבינה לא היה אוכל בשר וכן להפך, אך בתבשיל לא היה מחמיר, ועיין בספר בית מנוחה דף ס"ה ודף ס"ו ובספר עבודה ומורה דרך הביא, דמנהג רבינו האר"י היה אפילו מתחילת הלילה עד לסוף אותו היום, יעויין שם ובספר נוהג כצאן יוסף הנדפס מחדש דף כ"ט ע"א וע"ב האריך בזה ככל הצורך

זך. הכחל הרי הוא כבשר לענין שלא לאכול גבינה אחריו כמ"ש בספר ערך השלחן ביורה דעה, ובית מנוחה דף ס"ט ע"א

כח. ראוי להזהיר לכל בעלי חנויות המוכרים פת וגבינה ומליח שיהיה להם שלשה סכינים, דלפעמים הלוקח את הפת לוקחו ואוכלו עם בשר או עם מליח, וכן בשבוע פסח, שלא ישכח ויחתוך גבינה לחג המצות בסכין של שאר ימות השנה, וכמו כן צריך ליזהר שלא יקח פת לחם מגוי, מחותך מסכין של גוי, וכל כי הני מילי האיש הירא יהיו עיניו פקוחות

כט. מי שנגע יראת אלהים בקרבו, לא יאכל בשר ירך ומכל בשר דצריך ניקור, וכמה בעלי בתים אינן מכניסים בבתיהם לא זה ולא אותו, ואפילו מי שאינו נזהר יתן דעתו דכשיזמין אורחים שלא ליתן לפניהם כי שמא הם נזהרים שלא לאכול, ועיין בספרי הקטן נשמת כל חי ח"א יורה דעה סימן ל"ג מה שכתבתי שם בס"ד ואיתא בילקוט ראובני דף נ"ח ע"ב, דהאוכל גיד הנשה בא בגלגול זונה, שפחה, קדשה, ונתלה בגהינם מהברית, יע"ש. ועיין מה שכתבתי בקונטרס תוכחת חיים סדר וישלח דרחב פי בענין המנקרים ומוכרי הבשר, עי"ש ואין להאריך כאן

ל. עוד איתא בילקוט ראובני דף צ"ט ע"ב, דהמאכיל נבילות וטריפות מתגלגל בעלין של אילן וכשנופל העלה מת, יעויין שם, ומזה יחרד האיש שהוא קצב ומוכר בשר, שלא יהיה לו שום מכשול במה שמוכר לאחרים, וגם הקונה יזהר יותר לדקדק היטב כשקונה בשר, ובפרט כשיש לו אורחים, שלא יהא מאכיל לאחרים מסרך טרפות, ולא יהיה חוטא ומחטיא חבר לירבעם רח"ל ועיין בתקנות חיים וחסד אות י"ד

לא. כתב הרב ראשית חכמה שער הקדושה פרק ט"ו שער ג' בשם הרמב"ן ז"ל, דמה שהבדילנו השם יתברך מכמה מאכלות אסורות, מפני דקצתן מטמטמים את הלב כחלב ודם, וקצתן שמעזים את הפנים כחיות ועופות ובהמות הדורסין, וקצתן שסוגרין דלתי התבונה והחכמה כארנבת ושפן וחזיר ודומיהן, וקצתן שמולידין כמה מיני חולאים קשים ורעים כשרצי הארץ והמים, עכ"ל. ועיין לרש"י בחומש, ועיין מה שכתב רבינו בחיי סדר שמיני ושאר הראשונים מפרשים על התורה שם

לב. צריך שיזהר שלא יבא בפיו כרוב וקולופיד"יא (כרובית) אפילו כבוש ומבושל, ושומר נפשו ירחק מהם, גם יש מין אורז דיש בו תולעת ואין בו תיקון לבודקו. כמו שכתב הרב שאלת יעב"ץ ח"ב סימן קכ"ד, והביא דבריו במחזיק ברכה יורה דעה סימן פ"ד אות מ"א

לג. וזאת אגיד דשם כתב הרב שאלת יעב"ץ והביא דבריו הרב הנזכר, דלא יש בעולם פרי מאכל שלא ימצא בו תולעת כי אם פול המצרי לבד כאשר יעויין שם, ובברכי יוסף סימן תקפ"ד כתב, דפול המצרי הוא פ'אצולייא (שעועית), עיין שם, ואנן בדידן בדקנו ומצאנו תולעת דקה מן הדקה בלח, ואולי כונתו הוא ליבש דוקא, או במקומו לא נמצא אפילו בלח כדרך שכתב השולחן גבוה לכרוב, עיין שם, ולפי זה בליל ראש השנה ימשוך ידו מלאכול פאצולייא, דאין זה סימנא טבא, אדרבא סימן רע כיון דאיכא למיחש לתולעת, ועיין במורה באצבע סימן ט' אות רנ"ב יעויין שם), ואני נזהר שלא לאכול כלל לא פ'אצולייא (שעועית ירוקה) ולא רוביא (שעועית ירוקה), ולא אינג'ינארה, וכל זה אפילו מבושלין ואין צריך לומר כשהן חיים, ואפילו שאר ירקות כמו פרישי'ל (פטרוזיליה) ואניט"ו (שמיר) וכיוצא בהם שדרכן בסלאט"אס (סלט) שומר נפשו ירחק מהם, ובגודגודיות ופולין שהיו מעיקרא לחים ויבשו אותם, ועיין בספר אהל יצחק חלק יו"ד סימן ה', גם יזהר שלא יאכל פיטאג'רה ולא אגסים יבשים מחותכות דקורין פיר'ה סיק'ה, וגם תמרים מרוסקים דהם חומרים חומרים, וכבר הכרזנו בצבור עליהן כמה פעמים, ואשרי אדם שומע, וגם אני הפעוט נזהר שלא לאכול מרור כי אם מן הקלחים בלבד אפילו בלילי פסח, גם מן הזיתים השחורים דאי אפשר לבודקם יפה, ומן הסירי"זא (דובדבנים מתוקים), והב'יז'נה (דובדבנים) ויאפרא"ק (עלי גפן) בתבשיל דקשה בדיקתן, זולת הסיריזא בתחילת יציאתם כדי לומר ברכת שהחיינו בלבד, ובתותין ועלי גפנים לחים כמו שהוא חי, כבר פשט איסורו דאין מי שיאכל מהם, ועיין בסו"ס דגול מרבבה, ובסו"ס חיים וחסד למוה"ר הגדול מוהרח"א זיע"א מדף קמ"ג ע"ב ואילך, ומה טוב שיזהרו שלא ליתן בתוכן מליח וכיוצא לתשמיש כליין להביא לביתם שמא יפרח מהם לתוך המאכל שמביא, אך בעדשים רבו מספר הפעמים שאנו מכריזין בציבור שלא ימכרו ולא יקנו, ועדיין קשה להם לפרוש מהם קצת מדלת העם, והיטב חרה לי על הנזהר שלא לאכול בשר בליל הששי ואוכל עדשים, דודאי יצא שכרו בהפסדו ומוטב לאכול בשר שמן, ועל זה וכיוצא בזה הוא דאמרו ולא עם הארץ חסיד, ויצר תאות המאכל יגש"ג עדיין הוא בתוקפו, האל ברחמיו יבטלהו ויטע בלבם לשמוע דברי חכמים. ועיין דברים אחדים דף ק"פ ע"א, ובספרו שער יוסף דף ק"ה ע"ד

לד. מצוה להודיע לבני אדם דיזהרו שלא לאכול תאנים לחים דקשה בדיקתן ואי אפשר לבדוק יפה, ויתקן עון אדם הראשון להמתין עד שיצאו מן היבשים, וראיתי להרב מדרש תלפיות דף קכ"ד ע"ב, דהביא דיש מין תולעת בתוך התאנה דנקרא פה והורג את האוכלו, עיין שם, ומי פתי יש'ור הנה ואוכל תאנים לחים דהורגים שנים גוף ונפש רחמנא ליצלן, ומרובה מדה טובה תמצא באכילת התאנה כדכתב בספר אילת אהבים למוהר"ש אלקבץ, והביא דבריו בקמח סולת דף ל"ו ע"ב

לה. התולעים של גבינה, האוכל מהם צריך לנדותו כמו שכתב במחזיק ברכה סימן פ"ד אות ל"ה, ושם באות ל"ט כתב, דבאכילת תולעת הוא חמש מלקיות, וביתושין וזבובין שש הנה. ועיין בספר כסא דוד דף מ' ע"ג מה שהביא מהרב עיר וקדיש גדליה חיון זיע"א

לו. עוד זאת אדרש לבית ישראל על מוכרי בורי"קאס ובוגאג'ה וכדומה להם, דעל ממוני המזונות מוטל לפקח ולהשגיח עליהם שלא יהיו מכשילין את הרבים בקמח בלתי ריקוד, ובגבינה שהיא וירם תולעים, והביצים מדם, וממים מגולין, ובנגיעה מבלי נטילת ידים שחרית כראוי מתוך שנחפזין לעשות מלאכתן, ורבים נמנעים מלאכול מן השוק על סיבות אלו, וגם על העושין דגים מלוחים קטנים שלא יהיה בתוכן דג טמא, ועל הצולין בשר בחנות שלא יהא מדבר דצריך ניקור יותר, ועל מוכרי טריפות שלא יקחו מהם בשר כשר על פיהם שאינם נאמנים, ומה גם אם איתרע חזקתייהו, ועל הממונים חל החיוב לסובב ולחטט אחריהם בכל שבוע ושבוע כפעם בפעם, ותהא אימתן מוטלת עליהם שלא יכשלו וזכות הרבים תלוי בהם. ועיין בספר קמח סולת דף קנ"ו ע"ד

לז. יזהר הרבה בחומץ דאחר שירתיחנו באש להעבירו במסננת, ואם אדם שנזהר בזה אירע שסעד על שולחנו והאכיל לו חומץ כמו שהוא בלתי תיקונו במושלם, יש לו איסור מוסיף דמכשילו למי שנזהר בו, ואין לו מקום פטור דאדעתא דנפשיה קעביד, דהרי כשם דעבד לחם רב הכנה דרב"ה מפני האורחים לעשות להם מטעמ"ים, כמו כן כה יעשה להרתיח החומץ ולסננו במסננת, ועדי בשמים וסהדי במרומים, דבימי חרפי מקדמוני זה למעלה מחמשים שנה, נתארחתי בבית אחד מקרובי והביאו לפנינו בשולחן דגים בתבשיל חומץ כנהוג, וכשישנתי באותה הלילה בא בחלומי איש אחד לאמר אלי למה לא שאלת על החומץ אם רותח באש והעבירוהו אחרי כן במסננת, והשבתי בית זה בחזקת בדוק, ויהי בבוקר חקרתי בדבר, והגידו לי דהמבשלת חשבה בדעתה דבעלת הבית כבר עשתה התיקון, ובעלת הבית תשיב אמריה דסמכה על המשרתת המבשלת, ובין כך ובין כך בשלוהו כמו שהיה, וכשאירע לי כדבר הזה קבלתי עלי מאותו היום שלא לטעום עוד חומץ כלל בשום אופן אפילו בביתי, ואפילו שעושים התיקון בפני ועיני ראו ולא זר, עם כל זה לא בא בפי, האל ברחמיו יזכנו שלא נכשל לעולם ועד בשום מכשול ועון כלל, אמן כן יהי רצון

לח. הירא את דבר ה' ישים עין השגחתו בצלוחיות של יין ושאר משקין שיהיה מחסום לפיהם, ולא יסמוך על בני ביתו דנותנים מכסה, ויהדק היטב הכיסוי שלא יהיה קצת מגולה מקום ריוח ליכנס זבוב או יתוש, וכשלוקח הכוס לשתות יבדקנו מקודם כי יתן בכוס עינו קודם שיתן לתוך פיו, ואם אין לו טביעות עינא יתן לאחרים שיש להם עינא פקיחא דרואים בטוב, ואפילו כשמשקין בשולחן מהצלוחית, בין השקאה להשקאה לא יתעצל מלכסותו, וכמו נעלם מן העין יזהר מהיתושין הדקין

טל. ראיתי בספר לקט הקמח חלק אורח חיים סוף דף נ"א דכתב וזה לשונו, הנהגתי עצמי להזהר מלהדליק הפייפ של טוטון (סיגריות) מנר של חלב, מפני שראיתי להגאון רבי דוד גרשון שהיה נזהר בזה מחמת כי ראה בחלומו שהיו מנדין אותו, ושאל על מה ועל מה, וענו אותו כי אכל חלב, והוא חזר לומר שיודיעו לו כיצד אכל חלב, ואמרו לו לפי שהיה מדליק העשב הזה משלהבת הנר של חלב, היה נחשב לו כאילו אכל חלב, עכ"ל. ועיין יעקב לחק לימוד י"ד, ועיין מה שכתב הגאון הגדול מורי זקני הרב בספר חקרי לב או"ח סימן ס"ד

וכתב הרב הגדול חיד"א ז"ל בספר שם הגדולים ח"ב מערכה ד' אות כ"ז וזה לשונו, ובעל נפש תסמר שערת בשרו, כי בדבר שהרב הנזכר נראה לו על פי הדין היתר גמור עם כל זה היו מנדין אותו כאוכל חלב, ובודאי שהטעם הוא כמו שאמרו ששגגת תלמוד עולה זדון, ואמרו שגגות נעשות להם כזדונות, ולכן התלמידי חכמים צריכין להזהר ביותר ולפרוש מספק איסור שההמון העם לומדים מהם ומקילים יותר, ולא סגי בגופן שלהם, אלא אפילו אם ההמון רואים אחד הבן ואחת הבת של התלמידי חכמים דיעשה כמו שעושים ההמון, מתחזקים יותר להקל באיסורן, ואשמם בראשיהם, וידענו שכאשר היה חוטא אחד היתה מצטערת נפשו מאד, ובשמים היו מחרפין אותו ומכריזין עליו על כל חטא קל רחמנא ליצלן, וכבר העד העיד בנו הרב הקדוש בעל ראשית חכמה, שבאה אליו נפש מאותו עולם, ומכלל אשר סיפרה לו אמרה כי בשמים מדקדקין מאד יותר מאשר יחשוב האדם בדעתו, עיין שם, על כן הן בעודנו חי יחשוב מחשבות כי התחבולות והעורמות הם מטבע מזוייף לגבי העולם הבא כי הוא עולם האמת, ויכיר בחטאתיו ובהתרשלותו בתורה ובתפילה ובמצוות, וימהר לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, עכ"ל, ואין ספק כי כל תיבה ותיבה מדבריו הקדושים האלה נוקב ויורד לתווני דלבא, יהי רצון שלא נשכחם בכל ויהיו תמיד לזכרון בין עינינו בכל עת ובכל רגע, ועיין עוד לו בספר דבש לפי בהשמטות דף א' ע"א בענין החלום הזה בשתית פיפא מנר של חלב ולשתותו ביום טוב, ועוד לו בספר מחזיק ברכה סימן ר"י שהביא מהרב כנסת הגדולה יורה דעה סימן ק"ה והרב בני חיי דאסרו דבר זה, והביא גם כן החלום במי ששותה ביום טוב ראשון ובתשעה באב ותחת חופות חתנים, משם מר זקנו הרב חסד לאברהם ז"ל, ועיין עוד לו בשיורי ברכה ביורה דעה סימן צ"ב, ובספרו מורה באצבע סימן ז' אות רי"ב לענין יום טוב ראשון ותשעה באב וכילת חתנים בחלום ידבר בו, ועיין מה שכתב הרב משחת משה אורח חיים סימן ד', והרב עיקרי הד"ט סימן י"ח אות ס"ה, ומכל זה ישא האדם קל וחומר לאוכל בשר דצריך ניקור, דאיכא למיחש שמא יכשל באיזה פעם, ובודאי כי בנפשו דיבר ושומר נפשו ירחק מהם

מ. כתב הרב ספר הברית בח"א בכתב יושר מאמר ח' מקור המים פ"ז דף ע"א ע"ב וז"ל, ואף בכלי לא ישתה אדם מים עד שיתן עיניו בכוס ויסתכל לבל יהיה איזה זבוב או רמה ותולעה דקה וקטנה, כי כל בריה וכל חי דיבלע הוא איסור גדול ועבירה היא בידו משום שרץ כידוע, וגם אחרי כן לא ישתה המים אשר שאב עד שישפוך ממנו מעט מים על הארץ שלש פעמים כמו שאמרו חכמי האמת, דלפעמים שד או רוח רעה שורה על המים ויכול להזיקו כי בורח הוא על ידי השפיכה של שלש פעמים, והשפיכה יהיה קודם הברכה דוקא לא בהפך, ואחר כך יברך וישתה וטוב לו, עכ"ל, ואני אומר דישפוך מעט מן המעט, ובפרט כשהוא בבית חבירו, שלא יקוצו בו ששופך מים על הרצפה ועל גבי קרקע ויתלכלך, וגם יהיה כלאחר יד שלא יהא נראה לעין כל. ועיין בספר עבודה ומורה דרך

מא איתא במדרש רבה סדר נשא פרשה י', רבי חייא בר אבא אמר, בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית, על ידי שהוא מגבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל ואומר להם אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הדא הוא דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם, מהו אני ה', נאמן אני לשלם מתן שכר על כך, אתמהא, הוי וכולו מחמדים, עד כאן.

מב ראיתי להפר"ח ביורה דעה סימן פ"ד דכתב, דמצוה לדרוש ברבים באיסור התולעים כדי שיזהרו ההמון העם כאשר יע"ש, ואנכי עבדו המתאבק בעפרות רגליו הקדושים מוסיף על דבריו, דחיובא רמיא על מרביץ תורה בקהל עדתו לדרוש להם בחומר איסור זה, דמלבד דבר שהיה בכלל דכל שיש בידו למחות כנודע, הן בפרט גם כן, והוא דמצאתי בילקוט ראובני סדר ויקרא וזה לשונו, איני יודע איזה חביב מכולם אלא למי שהקדוש ברוך הוא קורא, כיון שקרא למשה ומדבר עמו, אנו יודעין שהוא החביב מכולם לכך נאמר ויקרא אל משה, משל למלך שנכנס למדינה, עם מי מדבר בתחילה לא עם אגרטמון של מדינה, למה שהוא עוסק במחיה של מדינה, כך משה עסוק בטהרתן של ישראל, אמר זה תאכלו וזה לא תאכלו, את זה תאכלו מכל אשר במים כו', וזה לכם הטמא לכך נאמר ויקרא אל משה, עכ"ל, הבט ימין וראה כי לא זכה משה לכל הכבוד הזה כי אם בעבור דמשה מזהיר את ישראל שלא יאכלו שקצים ורמשים וכל דבר טמא, דון מינה לכל מורה צדק בקהל עדתו שיזהר להוכיח אותן בחמש מאכלות אסורות, [ויחשוב בדעתו כי לא לחינם שמים ל'ו זכו, ומשמיא מוקמי ליה להיות מורה צדק ומרביץ תורה, כי אם לזכות את ישראל במתק ורצ'ן בתוכחות מוסר ולהשיב רבים מעון, ויהיה כמדתו של משה רבינו עליו השלום דזכה וזיכה את ישראל ומשה תקן להם לישראל, כמו כן יהיה כל מגמתו לזכות את הרבים וזכות הרבים תלוי בו].

גם. מה טוב דיצוה האדם לבני ביתו שלא יפצעו האגוזים והלוזין וכיוצא בהם בפיהם ויניחום בשולחן, דמלבד דגרמא בנזיקין לשינים, עוד הן בה דלפעמים האשה היא בימי טומאתה, או חוששין דיש לה איזה חולי בפיה ויתדבק מרוקה לפרי ומשום מאיסותא, ובלאו הכי טוב וישר שלא ירגיל באגוזים דקשה לשכחה, כמו שכתב בספר ק"מ, ובזיתים נמצא תיקון כשמכוין א"ל אלהי"ם מצפ"ץ גימטריא זי"ת, בסוד כיחש מעשה זי"ת, כמו שכתב בספר נגיד ומצוה, ודרך ישרה, ולפי סברת הגאון הרב מור וקציעה הוא, דיש הפרש בין זית היוצא ממנו שמן לזית אחר. ועיין בספר עבודה ומורה דרך, ואור חדש דף כ"ז ע"א, ובספר פתח הדביר נר"ו סימן קנ"ז ודף רי"ח ע"ב

מד. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה, דלא יאכל ממקום שאכל עכבר וחתול דקשה לשכחה, וכן לא ישתה משיורי רחיצה דקשה לשכחה משום הברכה. עיין סולת בלולה

מה. הזהיר מאד רבינו האר"י זיע"א, שלא לאכול שום לב מבהמה חיה ועוף דגורם לו רעה רבה, מלבד דמוסיף טפשות ושכחה, כמו שכתב בנגיד ומצוה, ואורחות צדיקים, ובספר עבודה ומורה דרך, ועיניך תראינה להרב המזכה את הרבים כמוהרי"ץ פרחי נר"ו בספרו מ"ל, דהביא מעשה נורא שאירע בפניו על זה, באשה אחת שאכלה לב מבהמה, וחזר ושנה המעשה הזה בספר אמרי בינה ללועזים בלעז, יע"ש

מו. מי שהוא דחיל חטאים, יצוה את אשתו ובני ביתו דכשמביא מהעוף למינהו לביתו, שלא יערבו עם תבשילים אחרים כלל, אפילו מהמרק לעשות ממנו אורז או ליתן בתבשיל אחר, כי שמא באוכלם ימצאו איזה דבר מחשש טריפה ויתקלקלו שאר המאכלים, לכן הוא לבדו יעשה לכם כמעט כמו הכחל, ויותר יזהר בערב שבת כי שמא יתבטל ממנו עונג שבת ויהיה דואג ביום הקדוש, ולפעמים גוררת לו קטטה בתוך ביתו, ובעירנו זאת אזמיר יע"א, נעשה הסכמה דבחופות ובברית מילה לא ישימו תרנגולים ושאר עופות בעבור זה כי אם זוג גוזלות דוקא לסעודה ראשונה לחתן וכלה בלבד כי ההכרח לא יגונה דנהגו לסימנא טבא ובספרי הקטן משא חיים כתבתי בזה בכלל ההסכמות עיין שם

מז ראיתי למוה"ר אישי כהן גדול בספר מדרש תלפיות מערכת ה', בהיינו דאמרי אינשי כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא, פירוש, אחר הדג והחלב תשתה מים ולא יין, עד כאן, ובקיצור של"ה דף מ"ד ריש ע"ד כתב וזה לשונו, נוהגים העולם ליטול ידיהם בין אכילת דגים לבשר דחמירא סכנתא מאיסורא, וגם טוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו ביחד באיצטומכא שהוא כמבשל, עכ"ל, וכן כתב בדרך ישרה דף נ"ו ע"ב יעויין שם, ואף אם תמצא לומר דמים בכלל משקה, נקוט מיהא דלא מהדרינן אמיא אלא כל משקה יהיה מה שיהיה, וזה שלא כדברי מוה"ר דפירש בהיינו דאמרי אינשי, אלא דאנכי הרואה דזה שהביא בהיינו דאמרי אינשי הוא ש"ס ערוך בסוף פרק קמא דמועד קטן דף י"א סוף ע"א, דאמר מיא ולא שיכרא, שיכרא ולא חמרא, והשתא אם באנו לסברת היש מפרשים של התוספות, אינו משתעי בדגים דבעלמא, ואם באנו לפסקי תוספות, הרי אמרו דלשתות מים באכילת דגים נמנעים מפני אנינות הלב אך לגוף מרפא כאשר יעויין שם, ואם באנו להגהת אור זרוע בהרא"ש שם, הוא דמים שניצוד בהם וגדל בהם הדג יפים ובריאים לגוף לשתותן אחר אכילת הדג אבל שאר מים לא כאשר יעויין שם, ואם באנו למה שכתב מרן כסף משנה בפ"ד מהלכות דעות דין י"ח וזה לשונו, רפואות והנהגת מלכות בבל שבה היו חכמי הגמרא, משונה משאר ארצות כדאשכחן במועד קטן דף י"א שברפואת הדג לשתות עליו מים, ובשאר ארצות דרך הרפואה שלא לשתות עליו מים, עכ"ל, וכיון שכן מי הכניסנו בספק זה לשתות מים, ויותר טוב לשתות שאר משקין, דהרי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, הצד השוה שבהן לכל הדברות הוא דלא ישתה מים אחר אכילת דגים, ושמעינן דשכר עדיף מיין לפי ההדרגה, אלא דמצינו לבעל הערוך בדיבור המתחיל כוור דהביא מהרש"ג דגריס מיא ולא חמרא, חמרא ולא שיכרא, וסיים וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו, עד כאן, וראה בעיניך מאי דאיתא בזוהר הקדוש בסוף חלק ב' בתוספת דף רע"ו ע"א לענין השרטוטין למאן דאכל נונא ושתא מיא, יעויין שם, ועיין בשולחן ערוך יורה דעה סימן פ"ט לענין גבינה ובשר, ולהרב שלחן גבוה ז"ל, ובא"ח סוף סימן קע"ג, ובספר בית מנוחה דף ס"ד סוף ע"ב ודף ס"ז ע"ב, ובזוהר חדש סדר יתרו דף נ"ט ע"ב

מח. אזהרה שמענו שלא לזלזל בפרורי לחם, גדולה עד מאד דגורמת לו להיות נע ונד, וטלטולא דגברא קשה ומביאו לידי עניות, ואינו יוצא מן העולם עד שיצטרך לבריות, כדאיתא בזוהר הקדוש סדר פנחס, ועיין בספר עבודה ומורה דרך דף ק"ו ע"ד, ואשה יראת ה' היא תזהיר למשרתיה ובניה הקטנים על דנא פתגם, ושלא תניח לאכול פת לחם אם לא תפרוש מפה תחילה בשביל הפרורין, ועוד ליתן דעתה שלא יבא החתול ויקח הככר בפיו וידרסנו ויעשנו פרורין בזויות במקומות שאדם דש בעקביו שעובר בהם, גם האיש כשחותך הלחם בשולחן ישים דעתו שלא יחתוך חוץ מהשולחן, דנופלין הפרורים לחוץ, והנזהר בכל זה יזכה דהון ועושר בביתו

מט. אם מוכרח לקום מהשולחן, יזהר שיניח שם אדם אפילו זקן או חולה עד שיחזור על שולחנו ועיין בספר עמודי שמים מה שכתב בדין זה, ובספר עולת תמיד, ופרי מגדים

ן. כתוב בליקוטי מוהרי"ל והביא דבריו בספר נוהג כצאן יוסף בהלכות סעודה דף כ"ט ריש ע"ג, דאף על גב דכל הרפואות ולחשים שבכל התלמוד אין לעשות אותן דאין אדם יכול לעמוד על עיקרן, ואם לא יעלו ילעיגו על דברי חכמים חס ושלום, עם כל זה אחד מהנה התירו ולא שום אחד יותר דזו בדוקה ומנוסית, והלא היא מאי דאיתא בשבת דף ס"ז, דמי שיש לו עצם בגרונו יביא מאותו המין ויניח על קדקדו ויאמר לחש זה:

חד חד נחית בלע

נחית בלע חד חד

כלשון הזה שלש פעמים, והבאתיו פה ובאותיות גדולות כדי שיהא מצוי בנקל ביד כל אדם, וה' שומר ישראל שלא תאונה שום רעה, ולא יארע דבר תקלה וצער בסעודת ישראל בכל עת ובכל זמן אכי"ר

נא. באמצע הסעודה בעוד שהם אוכלים, אפילו דעתה אינן נוהגין הסיבה בשאר ימות השנה, עם כל זה השתיקה יפה לעת האוכל, ואפילו לדבר בדברי תורה הזהירו שלא יאמר שום דבר, ועיין ברכי יוסף בקונטרס אחרון בשיורי ברכה, וחסד לאלפים דף ק"ה ריש ע"א, ובספר עמודי שמים, ובמדבר קדמות מערכה ח' יעויין שם, כי על כן צריך ליזהר שלא יברכו זה את זה בעוד אוכלם בפיהם, ושלא בשעת הסעודה טוב לגבר דכשאומרים לו מים החיים, שלא ישיב אם לא יברך תחילה ברכה אחרונה, וכן בעיטוש קודם שיאמר לישועתך קויתי ה', ויש מקומות דנוהגים גם כן זה כשאוכלים מיני מתיקה, אך במקומותינו מברכין תחילה לבעל הבית, ודישרן סמיכין עלוהי, והיינו טעמא דלאו אדעתייהו למיכל מיניה, ורובא דרובא אינן אוכלין, ואפילו כשאוכלין הוא אחר שמסרבין בהן, וכיון דעל הרוב הוא כן, אף דלפעמים הוא אדעתא למיכל ואינו דבר יבש ונגוב שמניחו בחיקו, עם כל זה אין משנין, ועוד מטעם אחר, דאדרבא טוב שלא יברך לרעהו בעוד לועס המתיקה, מתוך שנחפז וניצול מחדא ופוגע באידך. ועיין בשיירי כנסת הגדולה סימן קע"ד, ובאליהו זוטא שם, ובספר אגורה באהלך דף י"ח ע"א, ובספר עיקרי הד"ט סימן ט' אות ל"ז, ובחמדת ימים פ"ו מר"ה אות פ', פ"א, ביהי רצון של ליל ר"ה קודם ברכת הפרי, ובזכור לאברהם בברכות אות כ', ובחסד לאלפים סימן קע"ב אות ב' יע"ש

בן. איתא בתיקונים דף י"ג ע"ב ודף י"ד ע"ב וזה לשונו, פתורא דא לבא ואתמר בה שולחן בצפון ודא שכינתא תתאה, איהי מנרתא כד נטלא מימינא ושריא עלה חכמה ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים, וכד נטלא משמאלא דאיהי גבורה אתקריאת פתורא ואתמר בה הרוצה להעשיר יצפין ושריא עלה בינה דאתמר בה ברכת ה' היא תעשיר, עכ"ל, וכיון דהשולחן רמז ללב, ממנו ניקח דיש להזהר הרבה שלא לכעוס כלל בהיותו על השולחן והסר כעס מלבך, ועיין מדרש תלפיות מערכה ח' ט' י"ב, וגם שלא לאכול בשולחן דברים המותרים דאחרים נהגו בהן איסור, ומכל שכן דברים האסורים דפוגם בשכינה והוא מסטרא דגבורה, דבקל יענש וממנו משפטו יצא

נג. הט אזניך ושמע מ"ש בזוה"ק סדר תרומה דף קכ"ג ע"ב, דצריך להיות על שולחנו שני דברים תורה וצדקה, דהא לאו הכי אסור לברך ברכת המזון על ההוא פתורא, יעויין שם, ובספר צפורן שמיר ריש סימן ה' אות נ"ט כתב, דמזון הנפש שהוא הלימוד צריך להקדימו למזון הגוף שהוא האכילה גשמית, יעויין שם, אלא דאם אוכל פירות ומושך במשתה היין ילמוד גם כן אחר האכילה וה"ן מוקדם ומאוחר בתורה, ועיין אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ואור צדיקים, ומחזיק ברכה סימן קנ"ז דכתבו כן, ולפי מה שכתב בספר עמודי שמים דף רפ"ב ע"א, הוא דצריך שיהא הלימוד אחר האכילה, יע"ש

דן. הנה אמת נכון הדבר דלענין לימוד התורה בשלחן, ביד כל אדם לקיימו כל אחד כפי השגתו, ונקל זאת, וכבר מתוקן לסעודה בספר שערי ציון, ועמודי שמים, ואור הישר ושאר ספרים כמוהם, דהביאו מאמרי הזוהר הקדוש והתפילה על הפרנסה, גם בספר נחלת אבות ק"ק הזהיר לבניו אחריו שילמדו בכל סעודה בספר שלחן ערוך על הסדר מעט בכל סעודה, וכך נמצא כתוב בצואות מרן מלכא מורינו הרב המופלא המתנהג בחסידות בעל תהלה לדוד זצוק"ל, דציוה לבניו ה' ישמרם דבכל סעודה ילמדו בשלחן ערוך חוזר חלילה, גם בקיצור של"ה, ובספר שבט מוסר פרק ל"א הביאו, דלפחות יקרא שלש פסוקין מתורה נביאים כתובים מכל אחד ואחד, וביארו סדר הפסוקים, ובודאי דהאי תקנתא שייכא ליום, ובלילה טוב יותר שלא יאמר תשעה פסוקים אלא איזה משנה לפי מה שיודע, ובדלי דלות כמו עשירית האיפה, הוא שיאמר שלשה שאכלו ונדמו נאות, דהשולחן הוא מזבח, גם הזהירו לומר בחול על נהרות בבל דהוא סמוך לנותן לחם לכל בשר, ואגב חדא תרתי זכר לחורבן, ובשבת בשוב ה' שיבת ציון, כן כתבו בספר עבודה ומורה דרך, ודרך ישרה, ובספר וזאת ליהודה, ואור הישר, אכן בספר עמודי שמים דף רצ"ב ע"ב כתב, דיאמר שמחתי באומרים לי בשבת, יעויין שם, וראה זה חדש ממש, שמצאתי כתוב להרב הגדול כמהר"ם בעל ספר מאמר מרדכי, מר אביו של הרב הגדול חשק שלמה על הטור העומד היום על מזבח הדפוס, מטהרת ידו יד הקודש וזה לשונו, בליל א' ג' לחודש סיון שנת התק"ך, ואראה בחלומי ספר אחד כתוב לאמור, שכל האומר הושיענו כו' קודם ברכת המזון אינו רואה פני גהינם, ואמרתי בחלומי דהיינו הושיענו שאנו אומרים בכל יום אחר המזמור, ומאז והלאה נהגתי לומר המזמור שבכל יום עם הושיענו כו', קודם ברכת המזון, עכ"ל אות באות תיבה בתיבה

הן. אך בזאת בענין הצדקה רחוק הדבר דימצאון שם עניים בכל סעודה, ואפס כי לא יהיה בך אביון, מה יעשה ישראל הרחוקים מצדקה בעת ההיא ומאי תקנתיה, ועל כן נראה לי ההדיוט, דהירא את דבר ה', בראותו כי ל"ו יחדל אביון, כה יעשה להיות מפריש פרוטות לצדקה בעת האוכל ולקבצם בכיס מיוחדת לזה, וכשיזדמנו לו עניים אז יחלקם, ואם הוא עשיר יפריש כפי עושרו, העשיר ל'ו ירבה והדל ל'ו ימעיט לתת, ויהיה גבאי לקבץ גם מכל בני ביתו בניו ובנותיו וכלותיו ובני בניו מכל הסמוכים על שולחנו, להיות מזכה להם שיפרישו מכיסם בפרטות הגם כי הכל שלו, וה' יזכרהו לטובה לאהובי וידידי הגביר החכם המרומם כמוה"ר יהודה אריה נר"ו תושב עיר סאמאקוף יע"א, בר ברתיה של הרב המאסף בעל זכור לאברהם וחסד לאלפים זצוק"ל, דזה דרכו דרך הקודש להיות מפריש בכל סעודה סך מה לצדקה בעדו ובעד כל נפשות ביתו, והיינו טעמא כי במכון שבתו סאמאקוף יע"א, היא עיר קטנה ואנשים בה מעט ולא שכיחי עניים לסובב בשעת הסעודה, לכן ראה והתקין לעשות כסדר הזה, ומה שעלה בקב'ץ בכל שנה ושנה, מחלקו לארבעה חלקים ומקיים מצות שילוח לארבע ארצות קדושות, ירושלים, טבריא, צפת, חברון, תובב"א, אשריו ואשרי חלקו דנקיט בידיה תרתי מצוות, צדקה בתוך השולחן, וגם אם לא אזכרכי זכר לחורבן, וכתבתי זה פה כדי שממנו יראו וכן יעשו דיאחז צדיק דרכו אחד המרבה ואחד הממעיט, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, ודי לו בפרוטה, כי בפרוטה אחת הרי הוא מקיים המצות עשה של נתינת הצדקה בלי פקפוק אליבא דכולי עלמא

ואני אמרתי דרך צחות בפסוק והיה מעשה הצדקה שלום, והוא דבכל מעשה המצוות לא יבצר מחלוקת הפוסקים ופקפוקים וספקות באופן וסדר עשייתה ובשיעורה ובזמנה, וגברא בר חיובא וכדומה להם לכמה סוגים רבו מלמנות, אך בפרוטה לצדקה דמקיים המצוה כתקונה לא ימצא שום מחלוקת, וזהו אומרו והיה מעשה הצדקה שלום דהוא ודאי בלי ספק לאיזה סברא, ושלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מחלוקת כלל לומר דיש ספק דלא יצא ידי חובה, והחיד"א בצפורן שמיר סימן ה' אות ס"ג כתב, דהמעולה שבצדקות הוא לתת לעני מידי דמיזן מגוף הסעודה עצמה כאשר יעויין שם, ודבר זה נלמד מקל וחומר מאשת אבא חלקיה כנודע, ואשרי אדם דמארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, כי אין קץ לשכרו הטוב וזכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי

נו. הן בעון לא פחית עלמא דהמצא תמצא ארבע כתות דאינן מקבלות דברי רבותינו הקדושים בענין האכילה בבוקר בפת שחרית, יצאת כת ראשונה דאינן טועמין בבוקר כלל, והם רעבים גם צמאים לפעמים עד חצות ויש מהם עד הערב, והם לא ידעו כמה מעלות טובות איכא למאן דכריך בצפרא כנודע מחכמינו זכרונם לברכה, יצאת כת שניה גם זה לעומת זה והוא, דיוצאים מבית הכנסת ותיכף ומיד אוכלים בורי"קאס ובוגאג'ה או סימי"ט וכיוצא משכימי בבוקר שכר ירדופו, ומניח לאשתו ובניו לחם צר ומים לחץ לכל היום, ושיעור שמוציא בעדו לכל בוקר מאכילה ושתיה, יספיק לתת להם את אוכלם בעתו שלש סעודות אכול והותר, והבאתי את השלישית קמצ"א ובר קמצ"א קמ"ץ רח"ב, והוא דהולכים תיכף לביתם ואוכלים מאשר נמצא אתם בבית ולא תשאר פרוסה לאשתו ובניו, והולכים לדרכם וישובו לערב יהמו מה נאכל, וכולי יומא אפילו בקיץ נפשם בהם תתעטף נודדים ללחם איה, ולא די דלא שת לבו להביא טרף לביתו, אלא דאוכל מה שיש להם לאכול אותו היום, ועל ארבעה ל"ו אשיבנו, דחוטפים ואוכלים בהיותם הולכים לדרכם ואיש כמעשהו, ולא אמרו איה נטילת ידים, וברכת המוציא, וברכת המזון, ומים אחרונים, וקביעות מקום, או כשהוא בורא מיני מזונות ועל המחיה, וברוך היודע דאלו הן המעכבין את הגאולה, וגם בפרטות עושין רעה לעצמן, דסופן דאינן רואין סימן ברכה במעשה ידיהם, האל כרוב רחמיו יתן בלבם לשוב מדרכם הרעה אכי"ר

זן. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, סעודה שהנאתך טובה משוך ידיך ממנה, הוא אפילו בשבת וליכא בזה משום איסור עינוי בשבת, כי הרי כבר הוא אוכל ושותה ואינו עינוי לגמרי כי אם בצד מה להרגיל עצמו לבטל תאותו, וכן נראה מדברי הרב ראשית חכמה שער הקדושה פרק ט"ו דף רכ"ב ע"ב, וכן ראיתי להרב אבודרהם בשבת דף ס"ז ע"א דכתב וזה לשונו, כתב רבינו משה הכהן שזה שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת, מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שלאחריה, וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כי אם כשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שלאחריה, נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה, ונמצא כובש יצרו בסלקו אוכל מלפניו בעודו תאב לו, וכשיעשה זה ביום המנוחה, כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו, עכ"ל, ואני אומר דמלבד דצריך להתקדש עצמו במותר לו, עוד הן בה דריבוי מאכילה מעותד שיחלה ויתבטל מהתורה והמצוות, ולכן ראוי שלא ימלא כריסו ממאכלים גסים ובפרט כשאינן מתוקנים, ואפילו לדברים טובים ודקים וקלים לא ישלים תאותו ואפילו בשבת, כי אכילה רבה גורם שינה, וכדאיתא פרק קמא דיומא גבי כהן גדול, דלא היו מאכילין אותו הרבה שהמאכל מביא את השינה, והגם דשינה בשבת תענוג, לא הכל באכילה ושינה, אלא רובו בתורה ושליש באכילה ושינה, וכתב בספר מורה באצבע סימן ג' אות קי"ב וזה לשונו, אם מאכל אחד מתוק לחיכו וערב עליו והן בעודנו נהנה ממנו מושך ידו לסגף עצמו, נחשב לו כקרבן ומזבח כפרה, עד כאן, ויוסף עוד דוד בצפורן שמיר סימן ה' אות ס"ה וזה לשונו, אם מאכל אחד ערב לו ומסלק ידו מלאכול לסגף עצמו על חטאותיו, הוא חשוב לפניו יתברך ועביד ומהני להיות לו כפרה, ואם יתמיד בזה הוא פקח שאוכל ומתענה בבת אחת, כי מעט סיגוף זה שמסלק ידו מאכילת דבר הערב לחיכו נרצה לו כעין תענית, עכ"ל, ולפי האמור אין ספק שיטעה האדם דבשבת אסור לעשותו, דלפום קושטא דמילתא לא יקרא זה תענית גמור ועיין חסד לאלפים דף צ"ה ע"א, ודף ק"ה ע"ב, ובעבודה ומורה דרך דף ק"ו ע"ד, ועוד בדף ק"ג ע"ד מה שהביא מאזהרות המגיד וזה שייך לבני קושטא יע"א, ועיין בדרך ישרה

חן. כתוב בספר החסידים סימן תתכ"ט, אל יניח אדם לילד לקחת בידיו מן הקערה שאוכלים כולם בה, כי הילדים אינם יודעים לרחוץ ידים בטוב, ושמא יאכל בקערה עם הגדולים וימאסו ויקוצו לאכול, ואם יש לאדם שכיר ישראל או מלמד לבנו, או אורח או אורחים, יעיין שלא יהיו בניו מלוכלכים סביב חוטמיהן או בשאר לכלוך כי שמא יהיה להם מיאוס והן בושים לומר לו, עכ"ל.

טן. כתב הרש"ך על התורה סדר עקב, דבכלל הקללות הוא כי תאכלנו התולעת, ולכן הנזהר שלא לאכול ולשתות דבר בלתי ברכה זוכה דכשמת אין התולעת שולט בגופו, דהברכה היא היפך הקללה, וזהו להניח ברכה אל ביתך דביתך היינו המיוחדת לך בקבר, וברכה גימטריא כר"ז דכבר מכריזין עליו שלא יגיע לו שום נזק, ועוד שם רמזים אחרים על האוכל ומברך. ועיין בספר וזאת ליאודה

ס יין מביא יללה לעולם, וכשמחבר עם מים אין בו יללה, כן כתב בספר נתיבות עולם, והביא דבריו באליהו רבה, ואשל מפרי, ולפי זה בכל פעם אשר ישתה האדם, ראוי כי יתן בכוס מעט מים כדי שיהא זיווגן עולה יפה, והיותר טוב ליתן בצלוחית מעט מים מתחילה ולא יטריח או לא יכביד ליתן בכל כו"ס וכו"ס

סא. לא יאכל מידי דנפל מפתורא לארעא, ספר הנהגת האדם, הביא דבריו הרב מדרש תלפיות דף ל"ח

סב תקנת הר"ש אלקבץ זכרונו לברכה עם רוב רבני עיר הקודש צפת תובב"א, שלא יאכל תלמיד חכם בסעודת הרשות, וקנסו חצי כסף לצדקה להעובר על התקנה הזאת, שלחן הטהור, ועבודה ומורה דרך, ואורחות יושר פרק י"ב יעויין שם, ובספר בנאות דשא הוא היה מונה כמה טעמי לאס"ור איסר לסעוד בשבת על שולחן אחרים, יעויין שם, ובספרי הקטן תוכחת חיים הארכתי על התלמיד חכם דמרבה סעודתו אצל אחרים, וביארתי שם כמה מיני נזיקין וחבלות יוצאים מסיבה זו, עי"ש בס"ד

סג. בכל עת ובכל זמן דרך ארץ קדמה לתורה, וביותר בדברים הנוגעים לסעודה דצריך להזהר ביותר, דאם אינו נוהג כשורה הוא נבזה ונמאס בעיני אלהים ואדם, ועליו יאמרו רע לשמים ורע לבריות, ואפרש קצת מן הקצת מהם היותר רגילות ורעות מאד, והוא דתחילה וראש יזהר האדם שיאכל וישתה בנחת ולא כמו גרגרן ורעבתן כמידתו של עשו הלעיטני נא, וכל שכן כשסועד אצל אחרים דיקוצו בו היושבים בצידו, ועיין למוה"ר במדרש תלפיות מערכה ח' בטעם ס"ה, ואפילו שאוכל יחידי ואין זרים אתו, יחשוב כאילו אוכל בפני המלך כמו שכתוב בזוהר חדש, ובעבודה ומורה דרך, דהשכינה עומדת בשלחן, וגם ידוע הרמז של הקדוש של"ה בפסוק ז"ה אל"י ואנוהו, ועיין שם בעבודה ומורה דרך, ובעמודי שמים, ואם כן אימתא דשכינתא יהיה עליו, ועיין לעיל מזה באות נ"ב, וזכור נא מה שאמר המגיד למרן הקדוש, דיפה כיונו המסתירים עצמן בשעת אכילה כבשעת צורכיהן, ועיין באספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ולפי זה הנכנס בבית חבירו וראה מנגד שהוא אוכל, יהיה נסוג אחור או ישב באיזה צד שלא יראנו עד שיגמור מלאכול ולא יהיה לפניו, והכל לפי האדם שאוכל ולפי הבא אליו, גם יזהר שלא יושיט ידו לאכול כי אם ממה שלפניו, ועיין מדרש תלפיות ענף חכמה בטעם ס"ד, ואם הבשר קשה לא יהא נושך בשיניו ומושך בידו אלא יסלק ידו הימנה, ולא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה, ולא ימלא פיו שיעור שאינו יכול לדבר בשפה ברורה, ויתן דעתו דאם המסובין סילקו ידיהם גם הוא יסלק ידו אף אם הוא תאב לאכול עדיין, דלאו אורח ארעא להיות אוכל והולך יחידי, ולאידך גיסא יעשה חסד עם חבירו אם עשה כן לסייעו, ומכל שכן כשהוא הבעל הבית דצריך דימשוך ידו באחרונה, ואחרון אחרון חביב כשהוא בעל הסעודה, גם יזהר שלא יאכל שום דבר בחנות ובשוק אפילו שאינו בן תורה, ולא יאכל ולא ישתה מעומד, ולא ילקק באצבעותיו, ולא יקנח הקערה, ולא יאכל כל התבשיל אלא ישאיר בה מעט, ועיין בנגיד ומצוה, ובית מנוחה דף ס' רע"א, ולא ישב בסעודה למעלה ממי שהוא גדול ממנו בתורה או בשנים, ואפילו שיאמר לו הבעל הבית לא ישמע לו במקום שחב לאחרים, ואדרבה יותר צריך לחוש משום מטיל קנאה בסעודה, ועיין בברכי יוסף סימן ק"ע אות ו', ובספרו ככר לאדן במסכת דרך ארץ פ"ו, ובספר שמחת יהודה נאג'אר ז"ל שם, ובספר פתח הדביר דף קע"ז ע"ג, ובספר חסד לאלפים דף ק"ו ע"א ודוק, ואפילו אומר לו בפירוש הגדול ממנו שב ואני איני מקפיד, אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף דמשום כיסופא הוא דעבד הכי, גם יזהר דלא ישוך הפרוסה ויתן לחבירו, ולא ישתה מהכוס ויתן לחבירו השיור, ואם ברור לו דלא קפיד ואין בו צד מיאוס, על כל פנים יקנח הכלי בצד ששתה, וידוע המעשה שהביאו רבותינו זכרונם לברכה, באדם אחד שראה חבירו ששתה והניח רוק מפיו על הכוס ונמאס לו ועל ידי זה מת, ומצינו שני פירושים על סיבת מיתתו, ועיין בלבוש, ולחם חמודות, גם יזהר שלא ישתה כוסו בבת אחת כנודע מחכמינו זכרונם לברכה, גם מה שהזהירו דלא יסמוך הקערה בפת, ולא ישב על דבר מאכל, ואין זה עושה אדם צרכיו בפת, ולא יפשוט ידו לקערה כל זמן שלא פשט ידו הגדול שבשלחן, וירגיל לבניו הקטנים שלא יפשטו ידיהם לקערה לאכול אם לא יפשוט הוא ואשתו תחילה, ועיין מדרש תלפיות ענף חכמה בטעם כ"ג ונ"ב, גם יזהר שלא יאכל דבר דיוצא ריח רע מפיו, ולא יהא מאוס אצל בני אדם, ולפחות ביום יזהר שהוא אצל בני אדם, גם יזהר דאם כל המסובין אוכלין במזלג לא יאכל הוא בידו כשסומך אצל אחרים, אפילו דקשה לו שלא הורגל, זולת דגים אם מתיירא דלא יוכל לברר אוכל, וכמו כן לא יחתוך המאכל בין דג בין בשר בידיו אצל אחרים ולפני האורחים, אלא בסכין ומזלג, ואם יש לו רטיה בידיו לא יהא הוא הנותח נתחים בשלחן, גם יזהר דבשלחן דיושבים גדולי המעלה, לא ישב אם ניכר שהוא פחות הערך או צעיר לימים אם לא יקראוהו לישב, ודבר זה נלמד מהירושלמי פרק קמא דכתובות, דאיתא התם דאין קטן רשאי לישב בפני גדול ממנו עד שיאמר לו שב דכתיב שבו פה וישבו, יעויין שם, ועיין בספר כסא אליהו ריש סימן ק"ע, על הדברים האלה וכיוצא מאלה, צריך שיהיו עיניו של אדם פקוחות לדקדק על עצמו להתנהג בכל דבר במידה ובמשקל ובמשורה כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד ובקיצור של"ה, ובספר נוהג כצאן יוסף, ודרך ישרה, ובסוף ספר ראשית חכמה, תמצא ידיך כהנה וכהנה ויותר מהמה בחון וחקור בהם ואל ילוזו מעיניך

סד. יש מתחכמין דכדי להראות נקיות יותר, אינן מניחין פרוסת לחם במזלג לבוללו בתוך הקערה וליקח עמו מהתבשיל, כיון דהפרוסה לפעמים מניחה בפיו לאכול קצת ממנה וממעכה בידו, אך ורק יש קצת בני אדם העושים כן דכל מגמתם אינו אלא כדי ליקח הרבה מהמאכל מהתבשיל והבשר וכדי לברור מנה יפה, וחבירו רץ אחריו ואינו מגיעו, או דהם שבעים בלחם ואינן תאבים לאכול כי אם התבשיל והבשר, ולא זו הדרך לצנועים, ואפילו אם רוצה לעשות כן צריך לאכול במיתון לאט לאט שיעור שגם חבירו ישיג לאכול כמוהו, וכבר נתנו חכמים שיעור דיניח הכף או המזלג בשלחן ויגמור מללעוס ואז יחזור ליקח פעם אחרת, והעושה כן עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו

סה קי"ל דקודם שיטעום צריך שיתן לפני בהמתו, וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן זק"ן בענין אכילה ושתיה למי מקדימין, עי"ש בס"ד, וידוע מעשה רב שהובא בספר שבחי האר"י ז"ל והביאו גם כן בספר החרדים דף כ"ה ע"א, באחד שלא נתן לעופות בבוקר לאכול ונראה לו במצחו עונו לפני רבינו האר"י, וכשתיקן חטאתו אז נמחק וסר מעליו, ועיין ג"כ בברכי יוסף סימן קנ"ז משם הרמ"ז ז"ל יעויין שם, [כאן מופיעה צורת יד מצביעה] עוד תשוב ותראה בספר קב הישר, שהביא מעשה רב מאותה אשה שנעשית עקרה בעבור שלא היו יכולים האפרוחים קטנים לעלות בסולם שהניחו, והיו מצערין הרבה האפרוחים שלא היו יכולים לעלות דרך הסולם, ולא נפקדה האשה עד שתקן הדבר, יעויין שם, וה' משמים יזכנו לצאת ידי חובת שמים ובני אדם ובעלי חיים אפילו מהעוף למינהו, אכי"ר

סו. [כאן מופיעה צורת יד מצביעה] אני טרם אכלה לדבר עוד בסדר האכילה אתיא זכירה, והוא דכבר ידוע דהגדר המופלא ליראת ה' הוא להסתפק במועט, וצדיק אוכל לשובע נפשו, ולא ימלא בטנו אפילו ממאכלים הטובים והקלים, וכמו שהאריכו למעניתם חכמי המוסר הלא בספרתם, ובפרט הרב החסיד בספרו הקדוש ראשית חכמה בשער הקדושה פרק ט"ו, האריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו, ואשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיו, בודאי כי יערה עליו רוח ממרום מקדושה וטהרה, ונחה עליו רוח חכמה ויראת ה' וימצא מרגוע לנפשו, ובפרט צריך להזהר בלילות שלא ימשך אחר אכילה מרובה רק פחות ממאכלו פן ואולי חס ושלום יבא לידי קרי, וענוש יענש על זה כי הוא היה גרמא בנזיקין שלא נזהר בענין האכילה, ושומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, והחכם עיניו בראשו להסתפק בהכרחי דוקא ובזה לא יאונה אליו כל רע, וראה בעיניך מה שפירש הרב ספר הברית ח"ב מאמר י"א פ"ו כונת הכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, דהכונה הוא שהצדיק בסעודת הערב אינו אוכל רק מעט לשובע נפשו בלבד לא יותר, מפחד בלילות שלא יבא לידי קרי, ועל ידי כן בטן רשעים נוקביה דקליפה תחסר, כי לא יאונה לו עון זה, עכ"ד פי חכם חן, והא ודאי מי שהורגל במדה טובה כזאת למעט בתענוגים ולהסתפק במעט, הוא טוב לגוף ולנפש שלא יהיה טרוד למלאת תאותו, ויהיה לו פנאי לעבוד עבודת ה' כל ימי חייו לרבות הלילות, ודי בהערה זו, האל ברחמיו יזכנו לעשות רצונו כרצונו ולעבוד עבודת הקודש בקדושה ובטהרה אמן כן יהי רצון