כף החיים (פאלאג'י)/כה
סימן כה[עריכה]
אשימה עיני לדבר מילי קטני
בברכת המזון ומאי דביני ביני.
א. מים אחרונים צריכים על גבי כלי, או תחת הקרקע במקום שאינו דורס, וטוב שיהיו במים צוננים, רש"ל, ומגן אברהם, ועיין קמח סולת, ובית מנוחה, ואשל מפרי, וחסד לאלפים, ורש"י בפרד"ס דף ל"ח ע"ב, ועיין שבט מוסר פרק ל"א
ב. כשיטול ידיו למים אחרונים יאמר זה ח'לק א'דם ר'שע מאלהים ונחלת אמרו מאל, ויכוין בראשי תיבות אח"ר דהוא הסטרא אחרא, כן כתבו גורי האר"י, וחסד לאלפים, ועבודה ומורה דרך, ועמודי שמים, ובקיצור של"ה, ובשבט מוסר שם, ובעבור זה אפילו על פת נקי צריך מים אחרונים ואפילו שלא נגע במלח כלל, כי זה הוא לתת חלק לסטרא אחרא, כמו שכתב בצפורן שמיר אות ס"ז, ואמטו להכי צריך שיזהר שיתן מעט מים על ידיו, ולא יתן הרבה לסטרא אחרא, וכפי זה נראה דלא טוב עושין הרוחצים גם שפתותיהם ממים אחרונים, דדוקא לראשי אצבעותיו הוא שניתן רשות לתת חלק לסטרא אחרא ולא בפיו ובשפתיו, ואם חפץ לרחוץ ידיו ופיו היטב, ובמים רבים, יעשה כן קודם או אחרי כן, ומדברי רש"י ביומא דף פ"ג ע"ב אין הוכחה להיפך, ודוק
ג. אם אין לו כלי מיוחד למים אחרונים, או שמתעצל לקום ואין לו מי שישמשנו, יכול לעשות בתוך הקערה של אוכל נפש הרק"ה בך, כמו שכתב בעיקרי הד"ט סימן ט' אות טו"ב, אך טוב שיסירנה מעל פניו בעת הברכה ויניחנה מן הצד חוץ מהשלחן
ד. איתא בילקוט ראובני סדר ויקרא, דאיוב לא עשה כסדר מים אחרונים והא גרמא ליה היסורין כאשר יעויין שם, ומזה ילמוד האדם שלא להתרשל במים אחרונים ולעשותו כתיקונו כדי שלא ימצא הסטרא אחרא מקום לקטרג עליו
ה. צריך לחבר ארבע אצבעות בלבד והגודל בלבד, ולהשפיל האצבעות כלפי מטה, כן כתב באורחות צדיקים לגורי האר"י ז"ל
ו. האוכל פירות לטובלן במלח כגון מרור וקישואין וכדומה וגם ביצים, לא החמירו בזה לעשות נטילת ידים כענין מים אחרונים, דלפי סודן של דברים זהו דוקא בקביעות סעודה דמברך ברכת המזון כמבואר בגורי האר"י, וכענין שכתב הרב הגדול חיד"א ז"ל בברכת לישב בסוכה, וכמו שכתבתי לקמן באות ט' בחג הסוכות ועיין לקמן, ועיין מה שכתב בספר אספקלריא המאירה דף ק"ו ע"ג, ועיין להרב פתח הדביר נר"ו ריש סימן קפ"ו יע"ש, ומה שכתב מורינו הרב כנסת הגדולה משם ריא"ז, ובחסד לאלפים, דהמודד מלח חייב ליטול ידיו בלא סעודה כאשר יעויין שם, צריך לומר דזהו לפי הפשט לטעמים אחרים שיש במים אחרונים, והיינו דאיכא למיחש שמא יש קורט ממלח סדומית, ועיין עוד בעולת תמיד
ז. צריך שיזהר כשיטול ידיו למים אחרונים משום תכף לנטילת ידים ברכה, ורבינו האר"י גילה לחסיד אחד שהיה קורא משנה בין מים אחרונים לברכת המזון, ובעבור זה בא לו כאב בכת"ף דהם אותיות תכף כמו שכתבו באורחות צדיקים, ואליהו רבה, ובספר אשל מפרי פירש דזהו מה שאמר הכתוב, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהיינו כמעשהו ממש. ועיין בספר וזאת ליאודה
ח. יחרד האיש הקורא בספר החרדים, דהשיבו בחלום מן השמים, דהמיקל במים אחרונים מקילים לו ימיו ושנותיו בר מינן. וכן הביא הברכי יוסף משם מז"ה, ובזכור לאברהם מערכת המ', ובחסד לאלפים דף קי"א ע"ב, ובספר פתח הדביר דף רי"ח ע"ג
ט. בספרי זוטא רוח חיים סימן קפ"א, הנה הבאתי מה שהראה אותי ידיד נפשי הרב ועצום נזר ישראל החזרן במצוות,כמוה"ר בנימין המ' בכור מלמד נר"ו, מה שכתב הרב אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א וזה לשונו, וכשיש זימון אין צריך ליטול מים אחרונים, כי בזה שאמר נברך לאלהינו רבותי הולך הסטרא אחרא, עכ"ל, דמי שמע כזאת ומי ראה כאלה דכשיש זימון אין צריך מים אחרונים, וגם בעיני יפלא יותר, דשם שם לו בדף ק"ו ע"ג כתב וזה לשונו, והנה גם במים אחרונים יותר צריך האדם לנהוג בהם בהיותו לבדו כדי שלא יקטרג עליו הסטרא אחרא, עד כאן, ולשון זה יורה דהא מיהא אפילו כי ברבים עמדו צריכים ליטול מים אחרונים, וכהאי לישנא דהכא תפסו גורי האר"י באורחות צדיקים, ודרך ישרה, וחסד לאלפים, ועיין שם משבצות זהב, ועיין מחצית השקל, ובני הגדול אברהם רחימא נר"ו יישב לזה, והוא דכונת הרב אספקלריא המאירה, היינו דכדי לסלק הסטרא אחרא אינו צריך למים אחרונים, כי בזה שאומר נברך חלף הלך, והיינו הב לן ונבריך דכתבו הפוסקים דהוא קודם מים אחרונים, דלא יתכן דהוא הזימון עצמו, דמלבד דאין לומר לאלהינו בלמ"ד תחילה כנודע, עוד בה רבותי לבסוף מאן דכר שמייהו, ועל כרחך צריך לומר, דאין כונתו דאינו צריך לעשות כלל מים אחרונים, דהא לטעם מלח סדומית ושהרגו את הנפש, צריך אפילו הכי ליטול כי אם בזאת, דכדי שילך הסטרא אחרא אין אנו צריכים מים אחרונים לדחותה, ועל כל פנים תקנה לא זזה ממקומה, ואף אם לא היה טעם אחר למים אחרונים, עם כל זה לא בעבור דבטל הסיבה יתבטל המצוה כענין ברכת מעין שבע וכיוצא, זה תוכן דבריו הי"ו, ועיין בספר מור וקציעה, ובספר פתח הדביר שם בסימן קפ"א אות ג' ודו"ק, ובכונת מים אחרונים להבאים בסוד ה' תראה שם להרב אספקלריא המאירה דף ק"ו ע"ג
יוד. בהדחת הכוס אם הוא קודם מים אחרונים או לאחר מים אחרונים, עיין מה שכתב רב רחומאי עמיתנו בתורה הרב כמוהר"ח בן ארולייא נר"ו בספר הנחמד מים החיים סימן ד', ולהרב מחצית השקל סימן קנ"ח וסימן קפ"ה, ולהרב חסד לאלפים דף קי"ג סוף ע"ב
יא. אם לא אוכל פת הבאה בכסנין כשיעור וחבירו אכל כשיעור, מוציא בברכתו זה שאכל כשיעור למי שלא אכל, והחידוש הוא אפילו שכולל בברכתו על הפירות וזה לא אכל פירות, הרב ירך אברהם באו"ח סימן י"ג, ובברכי יוסף סימן רי"ג, ועיין במחזיק ברכה שלו סימן קפ"ד, וזכור לאברהם ד"ה מוציא, ובקיצור של"ה דף מ"ג ע"ב, וע"ע בברכי יוסף סימן קצ"ז, ובספר פתח הדביר סימן קפ"ח אות ה' ודו"ק, ולענין ספק אם אכל כשיעור אם יכול להוציא אחרים, עיין בספר הלק"ט. ח"א סימן רע"ז, ובספר סמא דחיי סימן ו', ובחסד לאלפים, וזכור לאברהם מערכת מ', ובברכי יוסף יע"ש
יב. שלשה שאכלו, אחד אכל כזית פת והשני מעשה קדרה והשלישי לביבות, פשיטא דמצרפי לזימון, אך להוציא איכא ספק ספיקא, משפט כתוב סימן קס"ח, ובאורז מבושל שלא נתמעך דמברך בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש, כמו שכתב הלק"ט, וברכי יוסף, וקמח סולת, ועיין מים ראשונים סימן ט"ז, ודאי דליכא ספק ספיקא
יג. שלשה בעלי בתים האוכלים במקום אחד כל אחד בפני עצמו אם מצטרף לזימון, עמד על זה עטרת ראשנו מורינו הרב המופלא חסין קדוש עולם מר שניי זצוק"ל בספרו הנחמד אות היא לעולם ריש מערכה ז' דף קכ"ו ע"א והעלה דמצטרפי, עיין שם. ועיין מחצית השקל מן הקצ"ה
יד. ידוע הוא מה שכתב הרב מורה באצבע סימן ג' אות צ"ה, דהעיקר הוא דאם אכל חמשים וארבע דרהם מפת הבאה בכסנין הוא מברך על המחיה, ואם אכל שבעים ושתים דרהם צריך שיברך ברכת המזון, והזהיר שם שלא יכנסו בספק מחמשים וארבע עד שבעים ושתים, יעויין שם, ובספרו ברכי יוסף סימן קס"ח, ועיין בספר מטה יוסף ח"ב סימן י"ח, וחזון למועד סימן כ"א, ויד אהרן מ"ב, ובית מנוחה דף ל"ט ע"א יע"ש, ומה יענו האוכלים בשחרית של שבת אחר התפילה תכף מיני פת הבאה בכסנין, וממלאין בטנן יותר משבעים ושתים דרהם, ובן מאה כאלו עבר, ואין איש שם על לב דצריכים לברך ברכת המזון, כי על כן מצוה להודיעם דמי שהוא חכם הרואה את הנולד דיאכל וישבע יותר מן השיעור, דיעשה נטילת ידים והמוציא בפת ויברך לבסוף ברכת המזון, ועיין להרב המופלא זה הים גדול ז"ל בספרו הנחמד באר המים בחלק אורח חיים סימן ט', לענין הליטריאה (אטריות) ומאקארונים וכיוצא כשקבע סעודתו עליהם, עיין שם, ועיין להרב יד אהרן, ובספר משפט כתוב סימן קס"ח, ובספר עיקרי הד"ט אות ג' יעויין שם, ועיין מה שכתב בספר שמן המאור סימן קנ"ח, וראה תראה דהרב החסיד חסד לאלפים ז"ל ומר בריה הרב המגיה נר"ו דיברו בזה ככל הצורך, עיין שם בסימן קס"ח אות ה', ועיין אהל יצחק בחידושיו על הרמב"ם דף א' ע"ב
טו. חם לבי בקרבי בהגיגי, דרובא דעלמא אינן אומרים ברכת על המחיה ועל הגפן ועל הפירות כתיקונן, ומדלגין כמה תיבות מעיקר הברכה ומהפכין הדברים אחת למעלה ושבע למטה, וראוי לכל מלמד דטרם כל ישים דעתו ללמד לנערי בני ישראל ברכות אלו כהוייתן, ועל פקידי תלמודי תורה חל החיוב, דעיניהם ישיתו אם הרגילו לברך הברכה כהוגן תיבה בתיבה בלי תוספת ומגרעת כלל, ובספר עמודי שמים דף ש"ט ע"ב, ובחסד לאלפים דף ק"ג ע"א העתיקו הנוסח כראוי, ועיין נמי בספר בית דוד סימן פ"ט, ובאר היטב סימן ר"ח ס"ק י"ג, והוא מן התימה להרב בית מנוחה שלא כיון יפה בנוסחתו שהביא, יעויין שם, גם ראיתי בספר בן פורת יוסף דף כ"א ע"ב, דצדיק עת"ק נוסח על המחיה, ויש להרגיש עליו דבדף כ"ב ריש ע"ג הביא דבר סת"ר בחתימה ועל הכלכלה, יעויין שם, ובזה עמד בספר שם חדש חלק א' דף י"ט סוף ע"ג וריש ע"ד, גם צריך לחתום ועל הכלכלה, עיין שם, ומלבד הנוגע לעיקר הנוסחא, יש עוד טעות אחר בפי המון העם, והוא דאומרים על המחיה כמו לישנא דמחית עמלק, ומצוה להודיע להם דהוא בנקודת ציר"י, שב"א, קמ"ץ, ועיין שם בספר חסד לאלפים, ועיין מה שכתב הרב מעשה אברהם סימן מ"א
טז. מי יתן והיה דבכל מרתף יין יהיה שם נייר אחד כתוב בו נוסח ברכת על הגפן באותיות מרובע, ומונח בעמוד אצל הכותל כדי לזכות את הרבים, וכמו כן חיובא רמיא להמוכרים בבוקר מיני מאכל, להזכיר להקונים שיברכו ברכה תחילה וסוף, ולמי שיש ספק שלא יברך, וישראל קדושים הם ושומעים לקול המוכיחים אותם ומטים אוזן לשמוע, ואשרי אנוש יעשה זאת להזהיר לבאים לקנות ולאכול שם שיברכו הברכה מיושב במקום אחד ויברכו הברכה כתקונה, בודאי כי הנה שכרו אתו ומתברכת מלאכתו, ונקרא מזכה את הרבים ואין חטא בא על ידו
טוב. אפילו ברכת הפירות ועל הגפן צריך לברך במקום שאכל ושתה, כמו שפסק בשולחן ערוך סימן קפ"ג, וצריך שיהיה מיושב, כמו שפסק שם סעיף י', ועיין להרב מגן אברהם שם
חי. כתב בספר החסידים סימן תתקמ"ח וזה לשונו, מעשה באדם אחד שנכנס בבית חבירו ומצא שלשה שהיו אוכלים על שולחן אחד, אמרו לו אכול עמנו ותשמע ברכת המזון בזימון, אמר להם, אתם מאריכים על השולחן ומדברים דברים בטלים, ואני אוכל במהירות ומיד אני עוסק בתורה, ומי שלומד ילך ארבע אמות אחר אכילתו מיד אפילו אם היה לומד, שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם, עכ"ל, ובאליהו זוטא סימן ר' נכתב הסימן בטעות, ועיין מדרש תלפיות בענף חכמה טעם ס"ט עיין שם, ראה בעיניך עד היכן הגיע האזהרה שלא לדבר דברים בטלים, שמותר לאבד ברכת זימון בשביל תלמוד תורה, אף על פי שהותר לו להתבטל מלימודו כדי לילך ארבע אמות, וההפרש ברור וניכר דהוא שעה מועטת ומכוין להיות גופו בריא וחזק לעבודת ה', לא כן בדברים בטלים יבא לימשך, ואלו דברים שאין להם שיעור והם ללא תועלת כלל
יט. לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש, שולחן ערוך סו"ס ר"ח, והוא מהרב תרומת הדשן סימן ל', ובתפילה לדוד נסתפק היכא דפחית משיעורא. ועיין מה שכתב עליו בזכור לאברהם אות ך'
ך. ספק אם בירך ברכת המזון או לא, חוזר ומברך, אבל להוציא אחרים לא, פרי חדש, ועיין ברכי יוסף, וערך השלחן יעויין שם, ובמשבצות זהב בפריו עמד לענין להצטרף לזימון, ולענין ספק אכל כשיעור, ועיין טל אורות דף י"ג ע"ב, וזכור לאברהם ד"ה מזון, ובית מנוחה דף פ"ב, ובברכה מעין שלש אם נסתפק לא יברך, פרי חדש, ויד אהרן, ועיין משאת משה, ועיין גן המלך הובאו דבריו בספר בית הרואה שכתב, דיהרהר בלבו כשנסתפק אם בירך על מה שרוצה לאכול, יע"ש, ועיין בספר אגורה באהלך דף י' ע"ב, על ענין אם בירך על המחיה במקום ברכת המזון דצריך לחזור ולברך, יעויין שם, ולענין נשים היכא דנפל להן ספק, עיין בברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן קפ"ו, ובספר קול אליהו ח"א סימן ו', ועל ארע"א אות נ', ובספר ראשון לציון בחידושיו לברכות ד"ה ע"ב, ובספר זרע אמת ח"א סימן א', וערך השלחן סימן א' אות י"א, וזכור לאברהם מערכה מ', ובספר פתח הדביר יע"ש, ועיניך תראינה בספר חסד לאלפים דף קט"ו ע"א, מוסר השכל לנשים דאינן יודעות ברכת המזון, וכל אדם חייב ללמד את ביתו ובני ביתו שתברך כראוי ועיין לעיל אות י"א
אך כשאדם בא לברך איזה ברכה שיהיה או להתפלל, ישתוק מעט מקודם אם היה מדבר, וינוח קצת ליתן את לבו מה שהוא בדעתו לברך או להתפלל, קיצור של"ה דף ע"ד ריש ע"ד, ובספר מדרש תלפיות מערכה ב' יע"ש, ובר מן דין צריך ליזהר בזה משום דלפעמים היתה דברו מאז מקדם באיזה לשון מגונה, ולא יאותה לו להתחיל תכף ומיד בדברים שבקדושה, וריוח תשימו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החול לקודש, ובמאי דקמן העיקר הוא לומר לשם יחוד כו' על ידי ההוא טמיר ונעלם כו', וכאשר הוא הנוסח בקיצור של"ה, דיתחיל לומר הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של ברכת המזון כדכתיב ואכלת כו'
בך. באמצע ברכת המזון אם יכול לענות לקדיש וקדושה, הלא כתבתי לך בספרי הקטן נשמת כל חי חלק א' סימן ב' בסייעתא דשמיא, ועיין בזכור לאברהם ח"ג מערכה ב', ושם תראה דהרב המגיה בשפלנו זכ'ר לנו זכרנ"ו לחיי"ם ואייתי בידיה מה שכתבתי אני הדל בקונטרס הנ"ל, ודו"ק בדבריו ובחסד לאלפים דף קי"ג ע"א, ועיין בספר מים חיים הנדפס מחדש לרב אחאי הרב כמוהר"ר חיים בן ארולייא נר"ו בסימן ה' מה שכתב בענין אם מותר להפסיק בברכת המזון, עיין שם, ועיין בספר מדרש תלפיות מערכת ב' שהביא מעשה רב שלא להפסיק כלל בברכת המזון, יעויין שם, והקורא במעשה הלזה, אין ספק דיכנסו הדברים בלבו ויקבל עליו לומר ברכת המזון בכונה גדולה כמו שעומד בתפילת שמונה עשרה ממש בלי שינוי כי אם בין עומד ליושב בלבד
כג. אחד אוכל גבינה ושנים אוכלים בשר מצטרפי, כן כתב האגודה, ובמגן אברהם, וסולת בלולה, ועמודי שמים דף רצ"ט ע"ב, ובספר מזבח אדמה דף א' ע"ד, ועיין לרב אחאי גאון עמיתנו בתורה משה ספרא רבה דישראל השלם בכל הרב מים קדושים זלה"ה בדרושים בדף י"ג ע"ב, ועיין להרב נהר שלום לענין כשהלחם מלוכלך, ולשבוע שחל להיות תשעה באב, יעויין שם ולהרב ערך השלחן סימן קצ"ו
כד. שנים אין מפסיקים לזימון בשביל אחד, אבל אחד בשביל שנים מפסיק, ועיין מוהר"ם ריקאנטי סימן פ"ג, ואם הוא אביהם או רבם, מפסיקין אפילו שנים בשביל אחד, ש"ע, וברכי יוסף, ועיין ערך לחם, דאפילו שלשה אם אכלו והפסיקו פרח זימון מנייהו
כה. צירוף עשרה על ידי שתיה מהני קודם שהכינו עצמן לברך, אבל כשאמרו הב לן ונבריך או עשו נטילת ידים לא מהני שיאכל או ישתה בעת ההיא, ברכי יוסף סימן קנ"ז, וחסד לאלפים דף קי"ח ע"ד, ועולת תמיד, ועיין ב"ח, והנה בשלשה בעי לחם ולא מהני בשתיה, עיין להגאון עט"ר מרן זקני בספר חקרי לב א"ח סימן מ"ז, וחסד לאלפים דף קי"ח ע"א, ועיין בספר חיים שאל ח"א סימן ע', ובאיזה פת הבאה בכסנין, יעויין שם, וכל זה בתנאי דלא יברך ברכה אחרונה, כמו שכתב הרב מגן אברהם, ועיין אליהו זוטא, ואשל מפרי, ובספר בן יוחאי דף קל"ט ע"ג, ולא יסמוך המצטרף לפטור עצמו מברכת מעין שלש להמברך כי ברכת המזון אינו פוטרו. ועיין אור חדש דף י"ז ע"ב, ובפרי מגדים
כו. בשלשה, אם הזיד אחד מהם וקדם ובירך ברכת המזון מזמנין עליו ונפיק, אבל בעשרה אומרים אלהינו והוא אינו יוצא ידי חובה, ברכי יוסף סימן קצ"ד, ועיין חסד לאלפים דף קי"ח ע"א, וקטן דמצטרף לזימון, דוקא אחד ולא שנים, בין לשלשה בין לעשרה, ברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן קצ"ט, ועוד לו בשיורי ברכה דיש להחמיר שיהא בן תשע שנים, ובערך השלחן סימן קצ"ז, ושמן המאור, ומחצית השקל סימן קצ"ט, ובסעודה דאומרים שבע ברכות אינו מצטרף קטן לעשרה כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה
זך. זימון בבית נכרי, רוב הפוסקים הסכימו שיאמרו, ובמקום דנותנין שכירות ליומיה לא תבעי לך, דודאי דכולי עלמא יודו דצריך לזמן. ועיין קיצור של"ה דף מ"ג סוף ע"א, ומדרש תלפיות דף ע"א ע"א, ועולת תמיד, וסולת בלולה, ובאור חדש דף ל"ה ע"ב
כח. אם נכנס בעוד שהמברך מזמן, יאמר עם העונים ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד, ונתנו סימן בוש"ת ל"ו בשביל שלא אכל ולא בירך עמהם, ואם נכנס כשענו המסובין או כשחזר המברך אז יאמר אמן. קיצור של"ה דף מ"ג ע"ג, ומדרש תלפיות דף ע"א ע"א, ומהר"ם ריקאנטי סימן פ"ג, ובלבוש שם ודלא כהט"ז, ובעולת תמיד, ועיין במחצית השקל סימן קצ"ד וסימן קצ"ח
כט. יענו אמן המסובין אחר המברך קודם שיתחילו ברכת המזון, של"ה, ועולת תמיד, וסולת בלולה, אכן באשל מפרי כתב, דאין לענות אמן אחר חזרת הזימון של המברך, והם דברי הלבוש, ואליהו זוטא דכתבו דלא יענו אמן ושכן נוהגים. ועיין מחצית השקל, ועמודי שמים, ועיין לקמן אות מ"ד
ל. כשאין שם כהן יש ללוי קדימה לפני ישראל בהמוציא וברכת המזון, וכן משמעות הב"ח, ופרישה, הרב אליהו רבה, ובאר היטב שם, ואליהו זוטא, וחסד לאלפים, ואשל מפרי, ומחצית השקל, ועמודי שמים דף רצ"ט ע"ב, ובית מנוחה דף מ"ב ע"א פסק דאין ללוי קדימה, ושם הביא דבסעודות גדולות אין לכהן ליתן רשות לאחר דהוה ליה כמו בית הכנסת, אלא דלענין המוציא, בכל גוונא בעל הבית בוצע אפילו לפני כהן ואפילו בזמן הזה כמו שכתבתי שם אות י"א ואות י"ג, ולכתחילה נותנין ברכת המזון למי שקולו חזק, כמו שכתב הבאר היטב סימן קצ"ג לענין שתי חבורות יעו"ש
לא. טעה המזמן ולא הזכיר אלהינו והעונים הזכירו, עונה הוא אחריהם ומזכיר אלהינו, ודי בזה שכבר הזכירו כולם. מוהריק"ש, ובאר היטב, ועיין שם בשיורי ברכה, ובעולת תמיד, ועיין חסד לאלפים דף קי"ח ע"א, ובית מנוחה דף צ"ג ע"ב אחר שהביא להפרי חדש שוב הביא להרב ערך לחם
לב. זה הכלל, כל שאין מוציאין זה את זה, אף על פי שמברכין לעצמן אינן מצטרפין לזימון. אשל מפרי סימן קצ"ג אות ח', ועיין למעלה מזה באות י"א ואות י"ט ודוק
לג. כתב הלבוש, כיון שאוכלין מסעודה שתיקנו לחופה, אפילו בחדרים אחרים שאינן רואין להחתן והכלה אומרים שבע ברכות, ועיין נמי בסולת בלולה סימן קצ"ז, ובספר מאמר מרדכי ובספר יד אבישלום סימן ק"ץ, חתרו למצוא סמך למנהג למקומות שנוהגים בסעודת חתן לומר ברכת בורא פרי הגפן קודם הששה ברכות. ועיין מחצית השקל שם, ועיין בסוף ספר שם חדש לענין אבל נמי, יעויין שם בדף פ"ג ע"ג ויכוח עם מורה אחר
לד. כתב מאורי אור מערכה כ' אות כ"א דף מ"ז ע"ב, בכונת כוס מלא ברכת ה', דכוס מלא היינו דכ"ף וי"ו סמ"ך ברכת ה', כי הוא גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, יעויין שם, ועיין מדרש תלפיות דף ע"א ע"ב, ולפי זה אתי שפיר כי הברכ"ה בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. עוד תשוב ותראה פלאות בענין כוונות הכוס להגאון הגדול הרב יעב"ץ ז"ל בספרו הנורא עמודי שמים דף רצ"ז ע"א
לה. מה שאמרו, כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, רומז לשני עולמות, דים היינו מערב דהוא ערב, ודרום הוא היום כדכתיב הולך אל דרום, ועולם הזה דומה ללילה ועולם הבא דומה ליום, ורוצה לומר דנוחל שני עולמות, אשל מפרי סימן קע"ג יע"ש, ורמוז זה בפסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והוא דתיבת ואכל"ת ראשי תיבות ו'א'ם כ'וס ל'ברך ת'מלא, ושבע"ת הוא ראשי תיבות ו'היה ש'כרך ב' ע'ולמות ת'נחל כשתקיים וברכת את ה' אלהיך דאת רומז לכוס כנודע, ונקט כלישנא דקרא ירשה ולשון חכמים נחלה, ולא בא הציווי דיאכל הרבה אלא לרמוז לזה, ודוק
לו. כתב מוהרש"א בחדושי אגדות סוף נזיר, דברכת המזון הוא לסלק כל המקטרגים כדי שישפיעו עליו, ולכך גדול העונה אמן שהוא הנוצח יותר מהמברך שהוא החיצים.
לז. הנה נודע דהמברך כשמקבל הכוס צריך לקבלו בשתי ידיו ואחר כך נותנו לימין, וכשלוקח הכוס יכוין יד ימין נגד אברהם, ושמאל נגד יצחק, והכוס נגד יעקב, קב הישר פרק ס"ד, ועבודה ומורה דרך דף ק"ז ע"ב, ולפי זה האיש דהכי קרא שמו יעקב, שייך יותר שיתנו לו כוס של ברכה, דיעקב כליל תפארת משלשה אבות, ובעמודי שמים דף רצ"ה כתב דגם הנותנו צריך בשתי ידיו, עוד כתב שם דאף על גב דהזהירו דיברך ברכת המזון בעינים סגורות היינו כשאין בידו כוס, הא לאו הכי שמברך על הכוס צריך שיתן עינו בכוס, יע"ש, אלא דאפילו אם אין לו כוס איכא אזהרה אחרת מהקדוש הרב של"ה, ואליהו זוטא, ואור חדש, דיאמר ברכת המזון בספר בכל סעודה, וכן כתב בספר וזאת ליהודה יע"ש, וסיים השל"ה, דהאומר ברכת המזון בכונה מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו, והם דברי החינוך סדר עקב, יעויין שם, ואני הדל אומר, דמי שיש לו הרבה טיפול צריך להזהר ביותר בזה, דקשה הדבר שיניחו אותו לברך ברכת המזון בכונה אם לא יקח הספר בידו, ויותר ראוי להזהר בשבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים כדי שלא ישכח להזכיר מעין המאורע. ועיין בקונטרס נפש חיים מערכה ת' אות י"ט, ובכונת ברכת המזון לחול ולשבת פוק חזי בספר אספקלריא המאירה סדר דברים, ועיין בספר פתח הדביר דף רי"ח ע"ג
לח. יזהר ללבוש בגד העליון בעת שמברך ברכת המזון, השל"ה ז"ל, וזאת ליאודה, ויברך בחדוותא ורעותא דלבא כמו שאמרו בזוהר הקדוש סדר ויקהל, ועיין מה שכתב הרב החסיד בספר ראשית חכמה פרק ט"ו משער הקדושה, ובספרי הקטן חיים לראש, הנה הבאתי את ראשית כמה דינים מברכת המזון ולא אביא פה עמנו אפילו אחת מהנה, זולת אשית עצות דמי שרוצה לידע דיני ברכת המזון ופירושיה ודקדוקיה וכוונותיה, אשרי שיאחז בספר מקור חיים ח"א ק"ק ללמוד בו מרישיה לסיפיה כי כל הספר הוא בענין זה, והפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי, גם אז תקרא בספר עמודי שמים בהנהגת הסעודה מתחילה ועד סוף ויאירו עיניך
לט. בנוסח ברכת המזון בדקדוק הלשון, לא נטפלתי בקונטרס זה, יען בקונטרס חיים לראש ה'ן נסד'ר על פי הרב הגדול חיד"א כאשר כתבתי שם, אך בזאת ראה זה חדש להרב עמודי שמים דכתב דהנוסחה האמיתית הלא היא בונה ירושלים ברחמיו, וכן הכריח הרב פתח הדביר נר"ו דף קפ"ט ע"ג, ועיין במחצית השקל, ובספר וזאת ליאודה, ובאשל מפרי סימן קפ"ח, ומעין כיוצא בזה ראיתי גירסאות מחולפות בראשונים מסיני, דיש גורסים ועל חיים שחננתנו, ויש גורסים ועל אכילת מזון שאתה זן וכבר עמד על זה הרב איש ירושלים בספר שם חדש דף י"ט ע"ג
מ. עוד מלתא חדתא חזינא בספר ברכת אליהו ק"ק דף נ"ה ע"ב דכתב, דכשמתחיל לומר יראו את ה' ישמיט הכוס מידו ויניחנו על השולחן לפניו, וכשבא לומר כוס ישועות ולברך בורא פרי הגפן אז יחזור ויקחנו מידו, יעויין שם שנתן טעם לדבר, ועיין מדרש תלפיות באמירת כוס ישועות יע"ש, ובמקומינו אין אנו נוהגים כן, וגם לא מצאתי כעת מי שיאמר סברא זאת, ומה שנמצא הדבר מפורש הוא במברך ביחיד כי אין לו זימון, דאם רוצה לברך על היין דיניח הכוס לפניו ולא יטלנו בידו כי אם כשאומר כוס ישועות, כמו שכתב בספר אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, וזהו לכל ברכת המזון מתחילה ועד סוף ולא כשמגיע אמירת יראו את ה', וגם דוקא ליחיד, ואעיקרא לפי דברי רבינו האר"י והביאו הבאר היטב, הוא דיחיד לא יקח כוס וכנראה דזה לא ראה בספר בית מנוחה דף צ"א ע"א, ועיין שם דף צ"ב ע"ב, וגם לא הזכיר החילוק שיש בין שבת לחול כמו שכתב בחסד לאלפים דף קי"ב ריש ע"ב, ועיין עול"ת, ובספר בן יוחאי דף קל"ט ע"ב, ויד אבישלום בסימן קפ"ב, ובספר זרע אמת ח"ג סימן כ"ב ודוק
מא. בטעימת כוס של ברכה, אם סח בנתים או לא שמע הברכה, שב ואל תעשה עדיף ולא יטעום, כמו שהעלה בזכור לאברהם בהלכות ברכות אות כ', ועיין חסד לאלפים סימן ק"צ בהגהה אות א', ובאשל מפרי ודו"ק, והמנהג להוסיף יין כדי שיספיק לכולם, כ"כ בספר בן פורת יוסף וכן נוהגים בקידוש, ועיין עמודי שמים, ואם אירע דהיתה המזיגה על ידי האשה לא יטעמו המסובים, תולדות אדם ח"ב דף כ' ע"א, ויזהרו בין המסובין ובין המברך שלא להפסיק בדיבור משעה שנתנו לו כוס לברך, כמו שכתב המג"א, ובית מנוחה, והמחצית השקל כתב דזה מיירי שנטל כוס קודם שנטל מים אחרונים, דהרי ממים אחרונים ואילך אינן יכולים לדבר
מב. שיירי כוסות של ברכה מצילין את האדם מן הפורענות, לכן אחר שתיה נותנין מים לרחוץ הכוס ומעבירן על עיניו כדי שלא ישפכו המים לארץ, או שותה המים כ"ע הכל בו, והארחות חיים, ורבינו בחיי יעויין שם באורך משם תשובות גאון כת"י דהוא כענין שאמרו בפרקי ר"א להבדלה, ועיין אליהו זוטא, ובית מנוחה, ובן יוחאי דף קל"ט ע"ב
מג. בברכה שמברך האורח לבעל הבית, אחר שיאמר הרחמן הוא יברך את השולחן הזה כו' וכל צמא ממנו ישתה, אזי תכף יאמר והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ואחרי אומרו הרחמן הוא יברך את הבעל הבית הזה כו' יאמר בנוסח זה, בבנים שיחיו ובנכסים שירבו, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו, לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן ויצר הרע ועין הרע לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו, ואל יזדקק לא לפניו ולא לפנינו שום דבר חטא ועון והרהור רע מעתה ועד עולם, ובכל אשר יפנה ישכיל ובכל אשר יעשה יצליח אמן כן יהי רצון, ואם בעלי הבית שנים או שלשה, אז ידקדק בלשונו לומר הנוסח בלשון רבים, והטעם שצריך לסמוך אחרי אומרו קרובים לעיר שלא ישלוט עין הרע כדי שיהא ברכה שלימה כדדרש רב בבבא מציעא דף ק"ז ופשוט, ודע דלעיל בסימן ו' אות י"ט, בין המעתיק והמדפיס בלבלו נוסחא זאת, ולסיבה זאת מצוה בחזר'ת והעתקתיה פה עמנו היום, ועיין עמודי שמים דף ש"ח ע"ב, ובספר וזאת ליהודה, ובחסד לאלפים דף קי"ז ע"א, ובנישואין יוסיף לומר, הרחמן הוא יברך את החתן והכלה, כשם שזכו לחופה כך יזכו לבנים זכרים ושאר מצוות ומעשים טובים, ובילד הנולד יאמר בליל השמירה, כשם שזכה לצאת לאויר העולם כך יזכה למחר כו', וביום המילה יאמר, כשם שזכה למילה כך יזכה כו', ואם הוא בכור יאמר ולפדיון, ובכלל הברכה כתב הארחות חיים דלא יזכיר המסובין, והכל בו כתב דיזכיר, ועיין אליהו זוטא, וכתב בחסד לאלפים דף קי"ז ע"א משם ה"ה מוהרד"ף ז"ל, דביום המילה יאמר מגדול, עוד הביא שם בחסד לאלפים דף קי"ט ע"א, והוא מהבאר היטב ריש סימן ר"א, דאפילו בן הסמוך על שולחן אביו, כיון דיצא מכלל קטן צריך שיברך ברכת האורח, יעויין שם, ובברכת האורח צריך לסיים ונאמר אמן ולא ואמרו אמן כמו עושה שלום אשל מפרי, ועיין אליהו זוטא
מד. מזיגה בכוס לא ימזוג במים פעמיים, אשל מפרי, ובספר פתח הדביר נר"ו דף קפ"ד ע"ג מסיק, דצריך מזיגה בכוס שלשה פעמים, ועוד שם דף רי"ח ע"ג, ועיין בספר אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"ב יע"ש, ולכל הדברות יזהר שלא ימזוג מכלי של מים פגומים, ואפילו ביין מצינו מערכה מול מערכה באיזה אופן יקרא שאינו פגום, ומצאו תקנתא שיתן מכוס גדול לכוס קטן, ושיהיה שיעור, אך זהו למי שאין לו יין בריוח בעת ההיא, לא כן במזיגה לכוס למים החיים
מה. שלש סברות מצאנו באמירת ברוך הוא וברוך שמו וברוך זכרו לעד, אחת, אפילו בשלשה, שניה, דוקא בעשרה, שלישית, אפילו בעשרה לא יאמר, ואנן נקטינן כסברא האמצעית, וכך אנחנו נוהגים, וזוהי הסברא של ס' מפרש חטאים, והמדרש תלפיות דף פ"ב ע"ג, וקיצור של"ה, ודלא כהרב בית מנוחה דכתב דהעיקר דאפילו בעשרה אין לומר. וכמוהו כתב בחסד לאלפים דף קט"ז ע"ב וקי"ח ריש ע"א עיין שם, ועיין בספרים שרשמתי בקונטרס חיים לראש דף ע"ט ע"א אות י"ד, ועיין עולת תמיד, וסולת בלולה, ואליהו זוטא, ומשבצות זהב, ואשל מפרי יעויין שם, ועיין לעיל אות כ"ח
מו. השותים יין בתוך הסעודה ואינן נוטלין כוס לברך ברכת המזון, או ששותין כל היין ולא יהבי דעתייהו להניח יין שיעור ברכת המזון עונשם גדול, וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן קפ"ג לענין מי שמזיק לו היין ואינו מביא יין לשלחן כי אם מעט להדחת פיו, עי"ש בס"ד
מז. ראיתי למורינו הרב חסיד שבכהונה בספרו הנכבד מדרש תלפיות מערכה כ' דף קצ"ט ע"ג דכתב וזה לשונו, כתוב בספר זקן אהרן דף קמ"ז, מה שכתב האר"י ז"ל, אותם שנהגו לקרות מזמור לדוד ה' רועי קודם ברכת המוציא יפה הם עושים, כי במזמור הלז יש תיבות ז"ן ומפרנס לכולן, עוד אותיות רכ"ז כמנין ברכה שישלח ברכה במעשה ידינו, עוד צריך לכוין כשמזכיר שם הוי"ה של ה' רועי מלוי הנעלם מן הוי"ה שהוא מילוי יו"ד אותיות ו"ד, ממילוי ה"י אות יו"ד, ממילוי וא"ו אותיות א"ו, ממילוי ה"י אחרונה אות יו"ד עולה שלשים ושבע, וכן עולה תיבת יהב"ך שלשים ושבע, עוד יכוין בנקודת הוי"ה הניקוד בשב"א קמ"ץ דשב"א קמ"ץ עולה ע"ב, וכן בנקודת יהב"ך הוא שבא קמץ, ויכוין שהשם יתברך ישפיע לנו מסטרא דימינא שהוא המזל כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא אמר המאסף, צריך ליקח כוס של ברכה בחמשה אצבעות לפי שכוס עולה שמונים ושש, וחמשה אצבעות עולה תשעים ואחד כמנין הוי"ה ואדנו"ת כנודע, ועל ידי שעושה יחוד ומכוין בו גורם לשפע רב במעשה ידיו, דכיון דכונה זו בא באחרונה דהיינו על כוס של ברכה משלים כל הכוונות שקדם בתחילת הסעודה במזמור ה' רועי כמדובר, דאין קיום הגט אלא בחותמיו וכיון שחותם סעודתו ביחוד, כל הכוונות הקודמות עולים יפה בידו דפועלות ברוב טוב לבית ישראל, ובענפים דלעיל כתבתי מענינים אלו הרבה מאד, עכ"ל, ועיין בספרו שבט מוסר פרק ל"א, ובקיצור של"ה, ובספר שלחן הטהור להרב חסיד עליון מר אהובינו כמוהר"ן זרחיה אזולאי זצוק"ל, עוד תשוב ותראה להרב אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א יעויין שם, ובקמח סולת דף ל' סוף ע"ג, והבאתי הדברים האלה השת"א הכא להיות הענין דנעוץ סופו בתחילתו אשר כברכתו, והמתמיד בכונה זו מובטח לו כי ירבה כבוד ביתו נצח סלה ועד אמן