כף החיים (פאלאג'י)/ו
סימן ו
[עריכה]אלו מן ההלכות אזהרות והנהגות לעובר אורח, שלא יהיה על הבע"הב עליו לטורח
א. עתה אקום ואשים דברי בהנהגת האורח עם הבעל הבית, וברכ'ות לראש מאי דאיתא התם בדף י"א על פסוק הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא מכאן שהאשה מכרת באורחים, וכפי זה צריך האורח להתקדש בקדושה יתירה בסדר אכילתו ושתיתו, וגם שלא לדבר עם אשה כלל כי אם לצורך גדול והכרח גמור, ועיניו למטה שלא להסתכל באשה ובמלבושיה כלל, כי מלבד דבלאו הכי כל זה אסור מדינא, נוסף גם הוא כי יבא לידי חשד וצריך שירחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו, וכן יזהר האורח שלא ליקח משרת בחור שלא נתמלאה זקנו כי יחשדו אותו חס ושלום, ואפילו אם לבו הולך טהור ונקי וצדיק, עם כל זה לא פלט ממה שנותן מכשול לגבי אחרים דיחשדו אותו, ועוד הן בה כי לפעמים יעשה המשרת דברים רעים ויתנצל הבחור בהטלת מום בקדשים ובעלילות ברשע עליו, כי כן הטוב והישר הוא שלא יביא את עצמו לידי חשד כלל, וכן יזהר שלא להתנהג בגדולות ונפלאות להשתבח בתהלותיו, ולא להיות מחרחר ריב ומעורר מדנים ולהכנס בשלום ולצאת בשלום
ב. יזהר האורח המתארח אצל בעל הבית, שיבקש שיהיה הבעל אכסניא שלו ירא אלהים וסר מרע דנזהר ממאכלות אסורות ושתיות אסורות מסתם יינן וכיוצא, כי איסור גמור הוא להתארח אצל המיקל באיסורים, ולא מבעיא באיסורים ברורים כבשר נבלות וטרפות, ויין ושכר של גוים, ואיסור חמץ בפסח וכדומה להם, אלא אפילו באיסורים קלים כגון שאינן נזהרין בבדיקת הירקות מתולעים ובחומץ להרתיחו ולסננו וכל כיוצא בזה לא יתארח אצלו, וכן באיסורי שבת להטמין החמין על יד גוי או לבשל או לחתות גחלים, וגם ליקח דבר בשבת מן השוק דיש איסור אפילו באמירה לגוי, אם יודע צדיק דיש בבית הבעל הבית אחד מאלו יזהר להתרחק מעליו הרחק כמטחוי קשת, אמנם בדבר שאין איסורו מבורר ולא מוכרח אל ישנה מפני המחלוקת (כמו שכתב הריטב"א והביא דבריו הרדב"ז בתשובה, והביאו מוה"ר כנסת הגדולה ביורה דעה סימן א' הגהת ב"י אות מ"א, ועוד שם ביורה דעה סימן רמ"ט בשם תשובות הרדב"ז ח"ב סימן קצ"ט), וכתב שהבדינג'אן הוא ודאי ערלה ומכל מקום איני נמנע מלאכול אצל בעל הבית אף על פי שאני יודע שאוכלים אותו, יעויין שם, ושא נא עיניך וראה בספר זכור לאברהם להרב מוהר"א אביגדור בתשובה חלק אורח חיים סימן ל"א בדין הטמנת חמין בשבת, שהביא מה שהעידו על הרב מחנה אפרים ועל הרב מוהר"י וילנא ז"ל, שבביתם היו נזהרים שלא לאכול בשבת מהטמנת החמין בשבת, וכשהיו מתארחים אצל בעל הבית לא היו נזהרים, ועיין בספר פתח הדביר דף ב' ע"ד, ולקמן סימן ל"א יע"ש, ושם הביא דגם באיסור בישול גוי בשבת וקאב'י דיש להתיר, יעויין שם, ואני בעניי השבתי על דבריו בתשובה להלכות שבת ואין כאן מקום להאריך, ומכל מקום הנזהר מפת של עכו"ם, אם מתארח אצל בעל הבית שאינו נזהר יש לו לאכול משום איבה כמו שכתב מהרי"ל בסוף סימן ס' ובתשובות הרשב"א ח"ב והביאה מרן בית יוסף ביורה דעה סימן קי"ב בשם מ"כ יעויין שם, ועיין מה שכתב רב רחומאי הרב השקדן בתורה מוהרי"ץ אלבעלי זצוק"ל בספרו הנחמד פרי העץ דף פ"ג ודף פ"ה בענין יין נסך אי איסורו מדאורייתא, ובענין החותמות לך נא ראה ועיין בקידוש שבת בס"ד מש"כ שם
ומצינו בזוהר הקדוש בר"מ דף קכ"ד ע"ב על פסוק ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, דאמרו דלא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר והיתר, ואותן דאכלין טומאה פסול אסור אינון מסאבין ומסאבין גרמייהו בנדה שפחה גויה זונה, עד כאן, ואיתא ב תנא דבי אליהו סדר אליהו רבה ריש פרק י"ב וזה לשונו, ישמור אדם הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השולחן, ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום מפני שעמי הארץ ממעטין ממעשרות ונחשדין על השביעית והכתוב אומר מה לתבן את הבר, וכן אמר דוד לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא, עד כאן, וזה הוא מה שכתב מרן ביורה דעה סימן קי"ט, החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן בין אם הוא חשוד באיסור דאורייתא אין לסמוך עליו, ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם, גם הרב חמדת ימים בהלכות סוכה פ"ח אות כ"ז כתב, כי בבית דיש חששא ביום טוב דמביא הגוי דבר הנולד ומחוסר צידה דאסורים, אין לו להתארח באותו הבית אם לא ידע בבירור שהוא היתר כיון דחשודין על הדבר, יעויין שם, וכן יזהר האדם שלא ליהנות מאדם שהוא רשע כי ממונו גם כן משוקץ ומתועב כמו שהבאתי בקונטרס נפש חיים מערכת ש' בס"ד, וכיוצא בדבר מצינו בעיר הנדחת כי כל הממון הנמצא שם אפילו נכסי צדיקים הם נטמאים וצריכים להיות נשרפים, ובברכות דף י' אמרו, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר כי שם ביתו, בכל מקום שהולך ביתו עמו, יעויין שם, ושניהם היו מתכונים לשם שמים שמא יפגעו באיזה איסור אפילו קל בבית בעל הבית, ואלישע אם לא היה מברר היטב בשבע בדיקות לא היה נהנה, ושמואל לא היה מכניס עצמו בספק כלל, ולכן דקדקו בלשונם לומר, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע שהיה מדקדק ועושה חפ"ש מחופ"ש אם יש צד איסור, ומי שאינו רוצה ליהנות משום שלא ליכנס בספק צריך שיעשה התיקון של שמואל הרמתי דכל מקום שהיה הולך היה מוליך אפילו כלי ביתו עמו, דגם בכלי אוכל נפש צריך ליזהר שלא יקח בשאלה מבית דחשודים על מאכלות אסורות כי הוא נמי מדינא, ודו"ק.
ג. איתא ביומא דף י"ב, אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למשבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזי, ופירש רש"י קנקן של חרס ועור הבהמה שהוא שוחט ואוכל אצל הבעל הבית, והכי איתא נמי במגילה דף כ"ו, והוא הדין נמי שאר דברים שקונה כמו כלים להשתמש והוא טורח לנושאם עמו ויבא למוכרם בדמים מועטים, שיעשה ותרנות ויתנם לבעל הבית, והוא פשוט.
ד. עוד אמרו שם, אמר רב גידל אמר רב, אכסנאי לא יאכל ביצים ולא ישן בטליתו של בעל הבית, ופירש רש"י לא יאכל ביצים שמביאים לידי קרי ומתגנה על בני הבית, ולא ישן בטליתו של בעל הבית שהוא מתכסה בה ביום שלא ימצא עליה קרי, מזה אתה תשמע מהרה כמה צריך ליזהר האורח שלא יביא עצמו לידי קרי, דמלבד שצריך שיזהר כמו שהזהיר רב גידל, וככהן גדול בערב יום הכפורים שפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות ערב יוהכ"פ הלכה ו' בדברים שלא יאכל כדי שלא יבא לידי קרי, עוד זאת שלא יחטא בהרהורים רעים ומחשבות זרות, ולא יאכל אכילה גסה ושתיה מרובה כי אלו הדברים ממהרים להחמיץ ויבא לידי קרי, ושומר נפשו ירחק מהם, וגם שלא ידבר בדרך שחוק ליצנות ונבלות הפה, כי מלבד האיסור יבא לדי טומאה, וגם יהיו חושדין אותו דמשיחתו של אדם ניכר איש כפי מהללו.
ה. איתא בבבא מציעא דף כ"ז, בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו בדיבורייהו במסכתא בפורייא ובאושפיזא, ופירש רש"י באושפיזא, שאלו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות יאמר לא, ומידה טובה היא שלא יקפצו בו בני אדם שאינם מהוגנים ויכלו את ממונו, והתוספות כתבו כדפירש רש"י דהכי אמרינן בערכין על פסוק מברך את רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו, ואם תאמר והרי אמרינן בברכות אורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי, דיש לומר דהתם מיירי בין בני אדם מהוגנים, (ובחידושים לבבא מציעא יש לי אריכות דברים בזה), מכל מקום צריך האורח כשהוא בפני הבעל הבית להחזיק לו טובה על שנהנה מסעודתו, ואין צריך לומר אם נתן לו מתנת ממון או שאר דברים דצריך לתת לו חינות ולברך בשמו, ולא זו אף זו, דצריך להודיע גם כן לבניו ולבני ביתו דפלוני נתן לי מתנה כך וכך לשתי סיבות, אחת היא שגם הם יברכוהו כי התועלת מגיע להם מש'נה כסף, ועוד שלא יהיו כפויי טובה דלפעמים גלגל הוא ויבא הבעל הבית אצל האורח, וכשאינם יודעים אותו יבואו להסתיר פניו ממנו ולא יסבירו לו פנים, ולפעמים יבואו להקל בכבודו ויחר אפו מאד דהם בגדר משלמי רעה תחת טובה, לכן הטוב הוא להודיע לבניו ולבני ביתו, וזה ברור.
ו. עוד איתא התם בבבא מציעא, תניא משום ר"י למה נקוד על איו שבאליו, למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה קאמר, ופירש רש"י באכסניא, אשת אושפיזו, על ידי בעלה לא ישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל משלום הגבירה, יעויין שם, ומה שכותבים באגרות לבעליהן ודורשין בשלום נשותיהן וכותבין על ידי מר בעלה, נראה דלא היה צריך הכתו'ב לאומרו, דהא כיון דלבעל האשה הוא כותב היינו על ידי בעלה ומה צורך לומר על ידי בעלה, ומבואר שם וברש"י בחומש סדר וירא דשואלין לאשה על האיש גם כן, יעוי"ש.
ז. אמר רב חמא בר חנינא, כל האוכל ושותה עם חבירו ומראה לו סבר פנים יפות ומדבר עליו לשון הרע, הקדוש ברוך הוא קורא אותו רע שנאמר מרמה בלב חורשי רע, וכל שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב הקדוש ברוך קורא אותו תועבה שנאמר תועבת ה' שפתי שקר, (כן הביא מאמרם ז"ל בסוף ספר שו"ת מוהר"ם בר ברוך דף י"א ע"ג), ולפי זה מי שרגיל לסעוד בבתים רבים פעם בזה ופעם בזה יהיה שומר פיו ולשונו שלא לדבר שום תועה מבית לבית, ולא לגלות מסתורים מפניני הבית, ונאמן רוח מכסה דבר, ואם לא עשה כן, מלבד האיסור סופו שישנאו אותו ויוציאוהו בבזיון, לכן צריך זהירות גדול שלא יפתח פיו לדבר כשהוא בבית אחרים אם לא יחשוב מקודם מה שרוצה לדבר הטובה היא אם רעה.
ח. קל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח, (בבא בתרא דף צ"ח), ואיתא בזוהר הקדוש סדר נח על פסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני, שאם הבעל הבית נותן לו רשות להתארח בביתו אין רשות לאורח ההוא להכניס עמו אורחים אחרים אם לא ברצון הבעל הבית כדכתיב בא אתה וכל ביתך אל התיבה. (וכן הביא במוסר של"ה הנדפס בספר נחל קדומים).
ט. מנהג גדול היה בירושלים, מפה פרוסה על הפתח אורחים נכנסים, נסתלקה המפה אין האורחים נכנסים, (כן איתא בב"ב דף כ"ג), מכאן אתה למד דכל אחד יזהר לפי מנהג מקומו שיודע באיזה זמן הוא קביעות הסעודה, שלא יתעכב מלבוא ויטריח לבעל הבית וגורם שהבעל הבית יהיה פוער פיו עליו והוא לא ידע וחוטא בסיבתו, ולפעמים איכא צער בעלי חיים דבני הבית הם רעבים גם צמאים ומצפים מתי יבא, או יחשבו שאינו בא ואוכלים ולא ישאר לו מאומה, וכשהוא בא אחרי כן יהיה להם בושה גדולה, וכסיפא להו לבני הבית שאין להם ליתן לו ולערוך שולחן מחדש
י. אמרו במסכת דרך ארץ זוטא פרק ז', הנכנס לבית כל מה שיאמר לו בעל הבית יעשה, וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן ק"ע סעיף ה', וכתב הרב ככר לאדן שם דף קי"ג ע"א וזה לשונו, יעשה כשהוא דבר כשרות, ומהכא משמע דאפילו שיהיה דבר שהוא שררה לו, וכן להפך דהוא קצת נגיעת כבוד, כל שהוא דבר כשר שאינו כנגד הדין יעשה, (ועיין לקמן סימן כ"ד אות ס"ג), ודרך כלל אמרו כל מה שיאמר בעל הבית עשה יעויין שם, ואמרו בזוהר הקדוש סדר פנחס דף רמ"ד ע"א, ומהכא אוליפנא דבעל הבית דמזמין אפילו למלכא אית ליה למעבד רעותיה, ובגין דא אוקמוה כל מה שיאמר בעל הבית עשה חוץ מצא, ועיין עוד שם דאיתא כלשון הזה, וילפינן מהאי אורחא דעלמא דמאן דמזמן לאחרא, ההוא דאתי לגביה אית ליה למיעבד רעותיה אף על גב דלאו אורחיה בכך, כך ויקח מאבני המקום אתא חתן לגבי כלה אף על גב דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנים למשכב, כולא יקבל ברעותא דלבא, עוד שם, אמר הקדוש ברוך הוא לאו אורח לשנות מידותי אלא בתר דזמנת לי אית לי למיעבד רעותך, עד כאן
יא. הנכנס לבית לא יאמר תנו לי לאכול עד שיאמרו הם, מסכת דרך ארץ זוטא פ"ו, וכן פסק בשולחן ערוך סימן ק"ע סעיף י"ג, ומיירי באורח המתאכסן בבית בעל הבית, כמו שפירש בספר אגודה, והרב ככר לאדן דף קי"ג ע"ב יעויין שם, ומזה אתה תדין מלתא דאתיא מקל וחומר, שלא ישאל האורח מהבעל הבית דברים שמעותד שאין לו ואית ליה כסופא או יש לו ואינו רוצה להוציא לפניו, וצריך זהירות הרבה כי זה גורם שיקוץ בו הבעל הבית כששואל לו דברים שלא הביא לפניו או שיביא יותר, אפילו אם יהיה דבר קטון דמכביד עליו ויהיה נועל דלת בפני גומלי חסדים, וזוהי מעלתו של אברהם אבינו עליו השלום לתת לכל שואל, (עיין אבות דר' נתן פרק ז' ובספר ולא עוד אלא דף כ"ט ע"ד), ונאמנו מאד דברי הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ז' דכתב וזה לשונו, וכן כל כיוצא בדברים אלו המביאים לידי בושה לבעלי הסעודה אסורים, עכ"ל, גם מצינו בחולין דף צ"ד ופסקו בשלחן ערוך שם סעיף י"ט, דאורחים הנכנסים אצל בעל הבית אינן רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו או לעבדו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית כאשר יעויין שם, וגם זה משום שלא יתבייש הבעל הבית שמא לא נשאר לו עוד מזה, וכמעשה שהיה דאתמר שם בגמרא. (ועיין להרב פתח הדביר נר"ו בהשמטות דף רי"ח סוף ע"ב וריש ע"ג, ובקונטרסי הקטן תורה וחיים מה שהבאתי מהגאון ר' זלמן ז"ל בספר תולדות אדם כאשר יעויין שם).
יב. נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה, הכי איתא בסנהדרין דף כ"ג ופסקו בשולחן ערוך שם סעיף כ', וכתב הרב מטה משה דזהו אפילו בסעודת מצוה, (והביאו הבאר היטב שם ס"ק ט"ז), ואם הם אנשים טובים שחפצים לשמוע דברי חכמה ומוסר מצוה לישב עמהם וזוכה ומזכה, ומה גם אם הן עניים מהוגנים דאתייקורי מתייקרו ביה ומצוה רבה יחשב, וכשיוצאים אומרים זכינו לישב בשולחן עם חכם פלוני כמו שכתב בספר חסד לאלפים אות י"ג
יג. עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשיל כליו לאחוריו, ופירש רש"י עד הכאה שיכנו בעל הבית שאינו רוצה שידור עמו, עד שיפשיל שיוציא כליו מן הבית, הכי איתא בערכין דף ט"ז, ואשריו לאורח שלא יביא עצמו לידי מדה זו
יד. וכן בהכנסה לבית הבעל הבית, אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך, מכאן למדנו שאין רשות לאורח להתאכסן בבית בעל הבית כי אם ברצון וברשות בעל הבית, שכן נח לא רצה ליכנס בתיבה עד שהקדוש ברוך הוא בא אל התיבה וציוהו שיכנס בה, וההולכים להתאכסן ונשארים שם כל כך זמן בעל כורחן של בעלי הבתים משום כסופא הוה ליה גזל בידם, (כדברים האלה כתב הרב הגדול חיד"א ז"ל בספר נחל קדומים בסוף סדר נח בהגהה מאי"ן במוסר של"ה, ובנה אצלו צי"ון מ"ש בספרו ברית עולם יעויין שם), ואני מוסיף על דבריו כי גורמין גם כן נעילת דלת בפני האורחים, כי כשיבא לו אחר זה עוד אורח אחר לא ירצה לקבלו כי חושש שמא יתעכב הרבה בביתו כמו שעשה האורח הראשון, לכן הישר בעיני אלהים ואדם הוא, דאם הוכרח במעשיו להתארח בבית בעל הבית, יעשה כל טצדקי בכל מה דאפשר כדי לתת גמר טוב על מה שבא ולא ישב בבית בעל הבית אחד לאורך ימים
טו. כתב רש"י בחומש סדר חוקת על פסוק לא נשתה מי באר, מכאן לאכסנאי דאף על פי שיש בידו לאכול יקנה מהחנוני כדי ליהנות את אושפיזו, ומכאן אנו למדין דאורח שבא לעשות איזה סחורה לא יעשנה כי אם על ידי הבעל הבית שלו ולא על ידי זולתו, ואם הוא אדם שאין לו משא ומתן כלל, יבקש אופן להביא באיזה יום לעת ערב כמו מיני מתיקה או קליות ואגוזים לתינוקות להראות חיבתו עם בני הבית
טז. איתא במדרש רבה סדר שמות פרק ד' וזה לשונו, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו, וכן אתה מוצא באליהו כשהלך אצל צרפית האלמנה החיה את בנה, ואליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית אלא דמסר נפשו על האכסניא שלו, גם אמרו בתנא דבי אליהו סדר אליהו רבה פרק ח"י, מכאן אמרו כל הסועד עם חבירו אפילו פת במלח או ירק או תמרים או גרוגרות או אפילו טובל עמו בציר, אף על פי שיש לאותו סועד מאה סעודות בכל יום כסעודת שלמה בשעתו, אפילו הכי יחזיק לו טובה לחבירו בפניו, לכך נאמר כי לא ישבתי בבית כו', עד כאן.
טוב. אמרו בברכות דף ס' ע"ב, לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קא אזיל באורחא מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהביה ליה, אמר כל דעביד רחמנא לטב עביד ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא, אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכליה לחמריה, אמר כל דעביד רחמנא לטב, בה בליליא אתא גייסא שביה למתא, אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה, עד כאן, ומזה המאמר הנכבד אנחנו למדין מוסר השכל לשני הצדדים לבעל הבית ולאורח, לאורח כי הגם שיהיה אדם גדול בתורה, כי מי לנו גדול תנא דאורייתא כרבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות, ובא לעיר וביקש שיתנו מקום ללון ולא נתנו לו, עם כל זה קבל עליו את הדין בסבר פנים יפות, ולא התרעם עליהם ולא קללם ולא מסר דין לשמים, ולא הוציא מפיו שום חירוף ובזוי על בני העיר, אלא אדרבה אמר בפה מלא כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וכן היה שהיה לטובה כי באו האויבים בלילה והיו לבוזזים וישבו ממנו שבי, ואין ספק דמסתמא אם היו מקבלים לרבי עקיבא בביתם אפשר כי אפילו היה גזרתו יתברך על חטאתם להביא עליהם שודדי לילה, הנה בזכות רבי עקיבא היתה מתבטלת הגזרה או זכות תולה להם עד זמן מה, ועתה שלא קבלו לרבי עקיבא גרמא להם שבא עליהם המהפכה הזאת, וכן נראה מלשון הזוהר הקדוש סדר אמור דף ק"ד ע"א וזה לשונו, דוד מלכא אמר ואשלים דינוי דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת, מאי קא מיירי בגין דדוד שאל לנבל ואיתעביד ליה אושפיזא ולא בעא ודא זמין ליה יהב ליה חולקא ובאינון עשרת יומין דדוד מלכא דאין עלמא אתדן עליה ההוא בר נש דאשלים ביש יתיר מנבל, עכ"ל, ואף על גב דענין נבל היה יותר רעה דגדול עונו מנשא שהיה כפוי טובה מדוד, הא מיהא לא יבצר גם מי שאינו מקבל אורחים לדונו דין שמים בדינא זוטא למטה מזה, וה' הוא היודע אם בשביל שלא קיבלו לרבי עקיבא בביתם כדאי הוא חטא זה להביא עליהם גייסות, ובכן מי שמקבל אורחים בביתו נכון לבו בטוח מפחד בלילות.
חי. עיני ראו להרב הגדול מורנו הרב משה אלשיך ז"ל בריש סדר וירא דפירש מקראי קודש האמורים שם, יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו, והוא דבענין הכנסת אורחים תמצא ארבע סיבות שלא ירצה האורח ליכנס לבית הבעל הבית, א. לבלתי הטריח לבעל הבית בשירות שצריכים שיהיו משרתים להם, ב. טורח לבני הבית לפנות הכלים ולכבדם, ג. פיזור ממון דהוא הפסד לבעל הבית דיצטרך הוצאה בעדו, ד. דנחפז ללכת לדרכו ואינו רוצה להתעכב, ועל זה בא אברהם להוציא מדעתם ארבע סיבות אלו, ולכן אמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ואין לי שום טורח לשרת אתכם, ועל השנית, והשענו תחת העץ, דאין אתם נכנסים לחדרי ביתי כדי שיצטרך לפנות כלי הבית ולכבדם, ועל השלישית, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, דאין אני עושה פיזור הרבה, ועל הרביעית, אחר תעבורו, דאין אתם מתעכבים ותכף אתם הולכים, זה תוכן דבריו. (ובדרשותי דרשתי בזה איזה מאמרי רז"ל ופסוקים ואין כאן מקום להאריך).
יט. ידוע מאי דאיתא בברכות דף נ"ח, דאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך להבעל הבית, ונוסח הברכה להבעל הבית צריך שתהא מורגלת בפי האורח, הרחמן הוא יברך את השולחן הזה כו', הרחמן הוא יברך את הבעל הבית הזה כו', ויוסיף לומר והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו, (סידור הברכה כתיקונה תמצא לקמן כ"ה תברכו), ויש אורחים דבשבת אין אומרים ברכה זאת וכל אחד יעשה כמנהגו, (לברכת האורח בשבת עיין לקמן בדיני קידוש, ועיין בברכי יוסף בקונטרס אחרון סימן קפ"ח, ושלמי חגיגה דף קצ"ו ע"א, וחקרי לב או"ח סימן נ"ד, ובכונן לחקר בסוף חלק יו"ד ראשון, והשי"ג די"ש על הרב המגיה הא"ח הגדול בספר שלמי ציבור, ועיין בית מנוחה דף קל"ה ע"א), על כל פנים יזהר הרבה שישאר בכוס של ברכת המזון כדי שתשתה אשתו של בעל הבית כנודע ממעשה שהביאו בגמרא, אלא דלפי דברי רבינו יעקב בעל הטורים בסדר משפטים משמע קצת דאם אשתו של בעל הבית היא זקנה דנודע בבירור דעמדה מלדת או תהי נידתה עליה, אינו צריך לשגר לה כוס של ברכה, אלא דאם חושש דמקפדת ישגר לה לבת מאה כבת עשרים, ועליו תבוא ברכת טוב