כף החיים/אורח חיים/י
(א) סעיף א: טלית שאין לה ד' כנפות פטורה, יש לה יותר מארבע חייבת — ברייתא בפרק התכלת, וכן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. אבל הר"א ממי"ץ ורבינו שמחה פסקו דבעלת ה' נמי פטורה, כברייתא דספרי ופרק ב' דזבחים, והביאם בית יוסף עיין שם. וכתב ב"ח: ולכן ירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ד' כנפות, מגן אברהם ס"ק א, וכתב דבברה"ז פרק ב דזבחים נוטה גם כן לדעת זה, אליה רבה ס"ק א', עטרת זהב, ר' זלמן אות ה', וכן כתב פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ו בשם לב חיים סימן ע"ח, וכן כתב הרב בן איש חי נר"ו פרשת נח אות ו. וכתב שם פני יצחק נר"ו דלא יברך על טלית בת חמש כנפות, משום ספק ברכות להקל. ועיין לקמן אות ז'.
(ב) שם: טלית שאין לה ד' כנפות פטורה — ואם נתקו חוטי זוית הכנף עד שנעשה הכנף עגול, ואנן מרובע בעינן כדאיתא בספרי, לית לן בה, דאנן אשעת עשייה קפדינן כמו גבי מלא קשר גודל (עיין סימן יא סעיף י, כן מ"כ מכתב יד כמהר"א נחום ז"ל, דברי מנחם אות א' בהגהת הטור.
(ג) שם: ועושה לה ד' ציציות וכו' — ואם עשה ה', עובר משום בל תוסיף. מגן אברהם ס"ק ב בשם רש"י פרשת ואתחנן, וכן כתב ר' זלמן אות ב', נהר שלום אות א', עיקרי הד"ט סימן ב' אות ב' בשם שדה הארץ חלק ג' סימן א', בן איש חי שם. ומה שכתב הלבוש: אבל אין צריך לעשות בה' כנפות, משמע דאי בעי רשאי, לאו דווקא הוא. פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. ועיין ישועות יעקב אות ב'.
עוד כתב שם המגן אברהם: ועיין סעיף ו אם חתכן אחר כך, ופירש מחצית השקל דרוצה לומר, אם עשה ה' ציציות ואחר כך חתך א' מן הה' ציציות ונשארו רק ד', תליא במחלוקת הרב בית יוסף והרמ"א בסעיף ו בהטיל ציצית על ציצית וחתכן, עד כאן לשונו. וכן כתב מאמר מרדכי אות ד' דלדעת מרן הוי כמוסיף ופסול באיזה מהם שחותך, הן ראשון הן אחרון. אבל הפרי מגדים אשל אברהם כתב על דברי מגן אברהם הנ"ל וזה לשונו: ומה שמדמה זה לסעיף ו בהטיל ציצית על ציצית, יש לומר דכאן אפילו למאן דפוסל שם בהטיל בקרן א' ב', מה שאין כן כאן לכולי עלמא ד' ראשונות שעשה בהכשר מתכשרי כשחתך אחר כך ציצית קרן אחת, ועיין ט"ז ו משמע כן, עד כאן לשונו. וכן כתבו ישועות יעקב שם, אליה רבה ס"ק ב'. ומכל מקום כדי לצאת מפלוגתא יש להתיר כל הציציות ולחזור ולקושרם מחדש.
(ד) שם: המרוחקות זו מזו יותר — ואפילו בדיעבד מעכב ופסול כשאין עושין במרוחקות. אליה רבה ס"ק א, וכתב שכן משמע בתשובת מהר"ם מינץ סימן י"ג, וכן כתב ישועות יעקב שם, משבצות זהב ס"ק ב'.
(ה) סעיף ב: יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו' — הוא הדין נמי אם היה לה תחילה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד' וחייבת, דרכי משה אות א, ט"ז ס"ק ג, אליה רבה ס"ק ב', משבצות זהב ס"ק ג'. ודוקא אם חתך קצת חתיכה ועשה מבת ג' ארבעה, אבל אם לא חתך כלום, רק פגימה בסכין קרע בקרן חתך באלכסון, לא נעשית בת ד' עד שיהא רוב פתוח כדלקמן סעיף ז. משבצות זהב שם. עוד כתב שם המשבצות זהב: מכאן נראה, טליתות שלנו שחוטי השתי יוצאין, מחתכין רק אצל הכנפים ואין צריך לחתוך כל האורך, עיין שם.
(ו) שם: יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו' — והוא הדין אם חתך ב', נעשית בת ו'. מגן אברהם ס"ק ג, ר' זלמן ס"ק ד. ופירש לב"ש דרבותא הוא, דלא תימא כיון שחתך ב' כנפות באלכסון נעשית כקרן עגול ופטור מציצית, עד כאן לשונו. אמנם דעת הב"ח נוטה לפטור בחתך ב' כנפות עיין שם, וכן כתב מחצית השקל.
(ז) אם נקרע טליתו, יזהר לתופרו תיכף שלא יהא בת ששה כנפות, דאיכא מאן דאמר דפטורה כמו שכתבנו לעיל אות [ו']. וזה בנקרע ברובא. וצריך להתיר הציציות ולחזור ולהטילם, חסד לאלפים אות ד', וכן כתב בן איש חי נר"ו אות ח.
(ח) סעיף ג: כפל קרנות טליתו וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ד: משמע בתוס' פרק הקומץ, דאם כפל הקרנות ותפרם בעניין שנשאר בו הקרן, והטיל ציצית על הכפל, שרי כמו שכתוב סעיף ו. וכן כתב ר' זלמן אות ו' וכן משמע בלבוש. אבל במרדכי בהלכות קטנות כתב דהכא אינו דומה להאי דסעיף ו, וזה לשונו: האי דסעיף ו מיירי שכפלה כולה, להכי חייבת דכן דרך מלבוש, עד כאן לשונו. והביאו מחצית השקל ס"ק ד' וכתב וזה לשונו: ואם כן הדבר במחלוקת שנויה, עד כאן לשונו. ורוצה לומר, דלדעת מגן אברהם יניח ציצית על הכפל, ולדעת המרדכי יניח הציצית על קרן העיקרית שהיתה קודם הכפל. ועיין פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ד' שכתב, דלכאורה נראה דעת מרן ז"ל שהשוה קשרן לתפרן, כמו קשרן – אפילו יש קרן שקשר באלכסון ודאי אינו מטיל בכפל אם הוא יותר משלש אצבעות, כמו כן תפרן, עיין שם. ולכן צריך ליזהר שלא לכפול כנפות הטלית אפילו בעניין שיעשה קרן במקום התפירה, כדי להנצל מפלוגתא. אבל אם כופל מעט כמו שעושין אימרא בשפת הבגד, אין בכך כלום. אבל צריך ליזהר שיהא הנקב שמניחים בו הציצית בתוך ג' אצבעות לשפת הבגד שהיה מתחילה שהוא עתה כפול ולמעלה מקשר גודל ממקום הכפל, עיין סימן יא סעיף ט.
(ט) שם: אף על פי כן לא נפטרה — על כן צריך להשגיח בקצת בגדים שיש להם ד' כנפות, לחתוך קרן א' דוקא שיהא עגול, דאם יתפור קרן א' לעשותו עגול לא מהני, דכל כמה דלא חתכו עדיין מכלל בגד הוא. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ט אות כא. ועל כן פה ירושלם עיה"ק ת"ו אשר יש אנשים מניחים בגד מרובע וכפול על כתפיהם וגופם, צריך לחתוך קרן אחת בעיגול משני צדדין, רוצה לומר אחר שכפל הבגד לשנים יחתוך קרן אחת עם הכפל שתחתיה כדי להנצל מפלוגתא, עיין לעיל אות ח ולקמן אות טו.
(י) סעיף ד: טלית של בגד וכו' — זהו סברת רבא בפרק התכלת דף מ ע"ב דעיקר בגד בעינן, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, ומרן כותייהו. מיהו רב אחאי פליג וסבר דבתר כנף אזלינן, ויש מן הגאונים שחששו לדבריו, עיין בית יוסף. ואף על גב דכתב מרן ז"ל בבית יוסף: אין לנו לחוש לדברי החוששין להחמיר, היינו לפום דינא, אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו לכתחילה אם נקרע הכנף או נתבלה, שלא לעשות כנף אלא ממין הבגד, כדי לצאת אליבא דכולי עלמא. אבל מה שמשימין על הכנף חתיכת עור או בגד כדי לחזק, שרי אפילו למאן דאמר בתר כנף אזלינן, עיין בית יוסף בזה הסימן ובסוף סימן יא. והגם דיש מחמירין, מכל מקום כבר נהגו להקל כסברת המתירין, כמו שכתב מרן שם בשולחן ערוך.
(יא) שם: טלית של בגד וכו' — ואם רוב הטלית של בגד והשאר של עור, חייבת, והוא הדין איפכא, דאזלינן בתר רובא. מגן אברהם ס"ק ה, עטרת זהב, אליה רבה ס"ק ד, ר' זלמן אות ח, חיי אדם כלל י"א אות ו'.
(יב) שם: טלית של בגד וכו' — ואם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד – פטורה, והוא הדין איפכא חייבת, דמה שתחתיו טפל לעיקר הבגד, מגן אברהם שם, אליה רבה שם, ר' זלמן אות ט, חיי אדם שם. אמנם המור וקציעה מסתפק בזה עיין שם, וכתב וזה לשונו: ואלו היה בא מעשה לידי, בשניהם הייתי מטיל ציצית, בין בבגד תפור מתחתיו עור או איפכא, ולא יברך עליהם גם יחד, עד כאן לשונו, ועיין פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ה.
(יג) סעיף ה: היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות וכו' — לא דוקא שעשה ג' ציציות קודם שנעשה הטלית בת ד' כנפות, שהוא פסול מפני שהרוב נעשה בפיסול, אלא אפילו לא קשר אלא קשר בפיסול ואחר כך השלים ד' כנפות והשלים הציצית – הוי נמי בכלל "תעשה ולא מן העשוי", וצריך להתיר ממנו אותו הקשר או הציצית שעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצית ולחזור ולקשור ולהשלימם. אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר הראשון ואחר כך התיר הקשר וחזר וקשרו, לא נתכשר בכך, שהרי כל הציצית נעשו בעוד הטלית היה פסול ונשארו בפסול "תעשה ולא מן העשוי". לבוש, והביאו מגן אברהם ס"ק ו, וכתב וזה לשונו: ולא ידעתי למה, דהא האחרים נעשו בכשרות, דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כולם? וכן כתב בספר לחם רב וכן משמע סימן טו סעיף ד, עד כאן לשונו. וכן כתב עטרת זהב בשם לחם רב להכשיר, ר' זלמן אות יב. אמנם האליה רבה ס"ק ה הסכים לדברי הלבוש, וכן המחצית השקל כתב על דברי מגן אברהם הנ"ל דאין זה דיוק גמור, עיין שם. ועיין פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו. ולכן יש להחמיר כדברי הלבוש.
(יד) סעיף ו בהג"ה: ויש אומרים דחייבין אפילו בלא תפירה וכו' — אבל לא לברך עליה. והוא הדין אפילו בכופלו מחמת שהוא ארוך, טוב שלא לברך. ט"ז ס"ק ח. אליה רבה ס"ק ז.
(טו) יש ליזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אלא אם כן תפרה, כדי להינצל מפלוגתא, דאם כפלה בלא תפירה יש אומרים דצריך להטיל הציצית בד' כנפות הפשוטים, ויש אומרים דצריך להטיל הציצית על הכפל, ויש אומרים דפטורה לגמרי, עיין מגן אברהם ס"ק ז ובמחצית השקל שם. על כן אין לעשות טלית כפולה, אלא אם כן יתפור כדי שתהיה חייבת אליבא דכולי עלמא. וכן כתב מגן אברהם שם. אליה רבה שם. ר' זלמן אות יג.
(טז) שם: הטיל ציצית על ציצית וכו' — חותך הראשונה וכשרה. אבל אם חתך אחרונה – פסול, כיון שנתכוין לפסול הראשונה. עו"ת אות ו'. מגן אברהם ס"ק ח. פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ח, וכתב: ודלא כעטרת זהב. מחצית השקל ס"ק ח, ועיין שם שדחה דברי הב"ח.
(יז) שם: ואם נתכוין להוסיף וכו' פסולה. הג"ה: ויש מכשירין וכו' — ולעניין הלכה, אנן אתכא דמרן סמכינן, ובפרט דכאן מרן לחומרא ויש ספק ברכות.
(יח) סעיף ז: מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה וכו' ואם רובו פתוח חייב — ועיין אליה רבה ס"ק ט, שנסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסים הידים כשאין למלבוש בתי ידים. וכתב וזה לשונו: לכאורה מדלמד בבית יוסף רוב זה מסעיף ד ברוב בגד, ושם משמע אף שיש בין בגד לעור מצרפינן, וגם בבית יוסף סימן שסב סעיף ח בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים, עד כאן לשונו. והביאו נשמת אדם כלל י"א אות א' וכתב וזה לשונו: והנה אף לדבריו, אסור לברך מספק ואסור לצאת בו בשבת לחומרא, כדאיתא שם סעיף ז. ולדעתי יותר קרוב הדבר שאין מצטרף, עיין שם שדחה ראיותיו וסיים: על כל פנים אזלינן בו לחומרא, דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת. וכן כתב בספרו חיי אדם אות ט'. ואם כן, אותם בני אדם שמטילים ציצית במלבוש קטן שיש להם למעלה מן החלוק, והוא מן הצואר עד סוף החזה, ועושין זה תמורת טלית קטן, צריך להיות רובו פתוח חוץ מן הנקב שמכניסין בו הידים, והנקב שמכניסין בו הידים חשוב כסתום וצריך למדוד להיות רובו פתוח כנגד מה שתפור וכנגד הנקב שמכניסין בו הידים, כמו שכתב חיי אדם שם. ועיין בדברינו לקמן סימן טז אות ד.
(יט) שם: ואם רובו פתוח חייב — ואם עשה בו ציצית ואחר כך פתח בו רובו, פסולים, כמו שכתוב סעיף ה. מגן אברהם ס"ק י. אליה רבה ס"ק ט. אשל אברהם ס"ק י. מחצית השקל ס"ק י. חיי אדם כלל יא אות ט.
(כ) שם: ואם חציו סתום וחציו פתוח וכו' וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת — והוא הדין דאין מברכין עליו. לבוש. עו"ת אות ח. מגן אברהם ס"ק יא. אליה רבה ס"ק י. ר' זלמן אות טז. חיי אדם כלל יא אות ט.
(כא) שם: ואין יוצאין בה בשבת — כתב הלבוש: לרשות הרבים, משמע דמותר לכרמלית, דספקא דרבנן לקולא, וכן כתבו עו"ת שם, אליה רבה שם. אבל המגן אברהם שם חלק על העו"ת וכתב דאפילו לכרמלית, דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה. וכן כתב ר' זלמן שם. ועיין אשל אברהם ס"ק יא.
(כב) סעיף ח: קאפ"ה שהיא פתוחה — מה שנוהגים האשכנזים לעשות קרסים בטלית קטן עד שנעשה כעין מלבוש, יש אומרים דהוי ברכתו לבטלה, דהוי כסתומה וכטלית שאין לה ד' כנפות דפטורה, וצריך רוב הנראה לעינים פתוח מב' צדדין, ושלא יעשה הקרסים למטה מהחגורה. ואם היה סתום ובא לפותחו עד רובו, צריך להתיר הציציות תחילה, ואחרי שיפתחנו יטיל הציציות מחדש, משום "תעשה ולא מן העשוי". חס"ל אות א', ועיין לבוש סעיף ח, ומגן אברהם ס"ק יב, ואליה רבה ס"ק י"א, ר' זלמן אות יח.
(כג) סעיף יב: מלבושים שבמצרים וכו' אף על פי שיש להם ד' כנפות פטורים — כתב בית יוסף: יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה, שהרי יש להם ד' כנפות, שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ, למה אין מטילין בהם ציצית. ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנחנו חוגרים אותם, הוו להו כסתומים משם למעלה וכו'. אבל הני גלימות שלנו שאנחנו לובשים למעלה מכל הבגדים, שהם פתוחים מלמעלה למטה ונמצא שיש להם ד' כנפות, למה אנחנו פוטרים אותם מציצית? ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושין בה שתי קרנות עגולים, דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות כמו שכתב בשם העיטור. ותימא גדול הוא בעיני שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות, ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם וכו'. וראיתי כתוב בשם הר' חסדאי ז"ל שהיה פוטר אותם, משום דלא מחייבי בציצית אלא חתיכה מרובעת כעין טלית שלנו, ולא הביא טעם וראיה לדבריו וכו'. ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית, משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור, זכר לדבר "ואין כסות בקרה", והגלימא אין לובשים אותה להגין אלא מפני הכבוד, שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימה. ואף על פי שלפעמים נהנה בחומה, היינו כיון שתחילת עשייתה אינו להתחמם בה, לא חשיב כסות ופטור. אי נמי כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית היו נפסקים בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והיה צריך בכל עת לתקנם, איכא למימר דלא חייבה תורה בכך, דכל דרכיה דרכי נועם. וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, עד כאן לשונו. וכתב עליו דרכי משה וזה לשונו: וכל זה איננו שוה לי, דעל תירוץ הא' קשה לי, דרוב טליתות שלנו שאנחנו לובשים בשעת התפילה שאינן להגן כלל, רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית, ומברכין ברכה לבטלה. ועל תירוץ השני קשה לי מציצית הכסת, שדרשו (גיטין נו א) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררין אחריו, ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת. ולי נראה ליישב המנהג, כי מאחר שמצות ציצית הוא שיחזיר שנים לפניו ושנים לאחריו, כמו שנתבאר לעיל סימן ח, וכן כתב הרוקח דאיתא במדרש בפסוק "והמים להם חומה", שהכריז גבריאל למים שאחריהם: הזהרו, שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם, לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גוונא שב' כנפות לאחריו וב' כנפות לפניו, שאז ב' ציצית מאחריו וב' ציצית לפניו ומעוטף בציצית; אבל במלבושים שלנו שכל הכנפות לפניו ואי אפשר להלבישן בענין אחר, אין זה חיוב הציצית, ולכן נהגו להקל, עד כאן לשונו. וכתב מגן אברהם ס"ק יג: ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון, ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמו שכתב בית יוסף בשם זקני הקדמונים. וכן כתב ר' זלמן אות כ"ב, חיי אדם כלל י"א אות י', חס"ל אות ב'ד בן איש חי נר"ו פרשת נח אות ט.
(כד) אותן מלבושים שיש להם ב' קרנות לצד מטה, ולצד מעלה אין לו קרנות אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו וקורין לו קולני"ר בלשון אשכנז, כזה פשוט שהוא פטור, שהרי דהרי לצד מעלה אין לו כנפות, רק כנפות הקולני"ר המונחין לו קצת מאחריו, ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו. דרכי משה אות ו ועיין שם. וכן כתב ר' זלמן אות כ"ג.
(כה) אותם אנשים שמקפלים חלק אחד מן הטלית מאד, עד שאחר הקיפול הוא דק מאד ואינו מכסה כלל אלא הצואר, וכונתם שיהיו ב' ציצית לאחריהם (הם רוצים שיהיו ב' ציצית לאחוריהם ממש, דהיינו על כתפיהם, לכן הטלית רק על כתפיהם. ומסיק דאין צריך דוקא על כתפיהם, אלא צדדין דלפניו וצדדין דלאחריו מקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד, לבושי שרד, משבצות זהב), נראה לי שאין זה מן המובחר, דאם כן אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הראש. ויותר טוב כמנהג התוגרמים, שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף, והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדין יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחריו. אחר זה מצאתי כתוב בתוס' ערכין דף ב ד"ה "היודע" וזה לשונו: ומצאתי בסילוק שעשה הרב יוסף טוב עלם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל, עד כאן לשונו. ט"ז ס"ק י', אליה רבה ס"ק ט"ו.