ירושלמי יומא ג
מתוך: ירושלמי יומא ג א (עריכה)
מתניתין אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין:
גמרא מהו בורקי ברקת תמן אמרין ברוק ברוק' אנהר מנהרא ועד אחד נאמן שנייא היא הכא שאין את יכול לעמוד עליו וחש לומר עד דו עליל ונפק היא מנהרא חכימא היא מילתא אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת מלין אותו על פיו חשיכה מוצאי שבת מטלטלין אותו על פיו ר' אימי מטלטל על פום מלויתא ר' מתניה מטלטל על פום איבריתא דזהרא ר' אמי מטלטל על פום נשייא דאמרן שמשא הוות על סוסיתה ולמה עד שהוא בחברון והוא אומר הין בא להזכיר זכות אבות:
מתוך: ירושלמי יומא ג ב (עריכה)
מתניתין ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהיא המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה והורידו הכהן לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים:
גמרא מאור הלבנה מתמר ועלה מאור החמה פוסה על פני כל המזרח עד כדון דהוה סיפיה דירחא הוה רישא וא"ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל ומנין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין שנא' (בראשית יט) וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר מן סדום לזוער ארבעה מילין יתיר הוון א"ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן את הדרך ומנין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל כמו וכמו מילה דמיא לחבירתה. א"ר יוסי בי רבי בון הדא אילתא דשחרא מ"ד כוכבתא היא טעי זימנין דהיא מקדמה וזימנין דהיא מאחרה מאי כדון כמין תרין דקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין דלמא ר' חייא רובה ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה א"ר חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר' כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי כך בתחילה (אסתר ב) ומרדכי יושב שער המלך ואח"כ וישב מרדכי אל שער המלך ואח"כ (אסתר ו) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ואחר כך (שם) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה. תני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם להפליג טעון טבילה אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים וסמיכה לא שעה קלה היא שנייא היא סמיכה שעשו אותה כהפלג תני ישן טעון טבילה נתנמנם טעון קידוש ידים ורגלים וישן טעון טבילה לא כן תני ר' חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וא"ר אמי בשם רשב"ל אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו והא כתיב (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' א"ר אייבי בר נגרי יישב עצמו בתפילה:
מתוך: ירושלמי יומא ג ג (עריכה)
מתניתין אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בית הפרוה חוץ מזו בלבד:
גמרא כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו אמר להם מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש טעון טבילה מחול לקודש כל שכן לא צורכה דלא מקודש לקדוש לא יהא טעון טבילה מחול לקדש יהא טעון טבילה א"ר שמי וכיני מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת טעון טבילה מחול לקדוש שהוא ענוש כרת לא כל שכן יהא טעון טבילה ואפילו מקודש לקודש יהא ענוש כרת כיי דתנינן תמן השתחוה או ששהא כדי השתחויה עד כמה היא שיעור השתחויה ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי עד כדי (דברי הימים ב ז) ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו ר' אבהו מוסף עד והודו לה' כי טוב ר' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו תני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו
אלא מפני טבילת סרק שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו. תמן תנינן המשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ר' יודה פוטר מה חלוק ר' יודה על טבילת סרך או משם אפי' טובל מהו מועיל מה נפק מינה ראה קרי אין תימר חלוק ר' יודה על טבילת סרך דבר תורה הוא אין תימר אפי' טובל מהו מועיל מועיל הוא שהוא טובל כהדא דתני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו הדא אמרה לא חלק ר' יודה על טבילת סרך אלא משם אפילו טובל מה הוא מועיל:
מתוך: ירושלמי יומא ג ד (עריכה)
מתניתין פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל את דמו וזרקו נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות להקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין:
גמרא
ר' לעזר בשם ר' הושעיה עד שישחוט בו שנים או רוב שנים א"ר יוסה מתני' אמרה כן הביאו לו את התמיד קרצו כתיב (ירמיהו מו) קרץ מצפון בא בא ר' חנינה ור' יהושע בן לוי חד אמר
נכוסה וחורנה אמר נסוחה מ"ד נכוסה מן הדא הביאו לו את התמיד קרצו מ"ד נסוחה מגליינא (איוב לג) מחמר קרצתי גם אני:
מתוך: ירושלמי יומא ג ה (עריכה)
מתניתין קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן:
גמרא כתיב בתמיד (שמות כט) בבקר וכתיב בעצים (ויקרא ו) בבקר יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. מעתה אפי' לדמו. א"ר הילא תעשה הקדים בו מעשה כתיב בבקר בתמיד וכתיב בקטורת (שמות ל) בבקר בבקר יקדים דבר שנא' בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר מה נן קיימין אם לאיברין והלא כעצים הן אלא כי נן קיימין אפילו לדמו. כתיב בעצים בבקר בבקר וכתיב בקטורת בבקר בבקר ואיני יודע איזה מהן יקדים מי מכשיר את מי עצים מכשירין את הקטורת אף הם יקדמו את הקטורת איתא חמי עצים קודמין את הדם והדם קודם לקטורת ותימר הכין א"ר הילא לא על שלא זכיתי בו מן הדין שהעצים מכשירין את הקטורת ואצרכת הדא מתניתין הוון בעיי מימר מי מכשיר את הקטורת גחלים אמר רבי אלעזר מעלה עשן נאמר בתמיד בין הערבים ונאמר בקטורת בין הערבים סמך לנרות ונאמר בנרות מערב ועד בוקר יואחר דבר שנאמר בו בין הערבים סמך לנרות לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים מעתה אפילו לנסכין אמר רבי הילא
תעשה איחר בו מעשה ר' בון בר חייה בעא קומי ר' הילא הכא את אמר תעשה הקדים בו מעשה וכא את אמר תעשה איחר בו מעשה א"ר הילא כל מדרש ומדרש בעניינו תמיד של שחר בכלל מאוחר היה מה ת"ל תעשה הקדים בו מעשה תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה מה ת"ל תעשה איחר בו מעשה והוה ר' זעירה מקלס ליה וצווח ליה בניה דאוריתא. תני א"ר יהודה עששות של ברזל היו מתריחין אותן מעיוה"כ ומטילין לתוך הצונין כדי שתפיג צינתן ולא נמצא כמכבה ביוה"כ אלא מסביר סבר ר' יודה שאין אבות מלאכות ביום הכיפורים אלא ר' יודה ור"ש אמרו דבר אחד לא כן סבר מימר ר' יוסי ור"ש שניהם אמרו דבר אחד לא כן סבר מימר ר' יוסי ור"ש שניהם אמרו דבר אחד נימר רבי יוסי ור' יודה ור"ש שלשתן אמרו דבר אחד אלא מיסבור סבר ר' יודה שאין תולדת האש כאש אלא כיני ר' יודה סבר מימר שאין תולדת אש כאש ורבנן סברין מימר תולדת אש כאש ויחם לו חמין ר' יהושע בר אביין ר' סימון בשם ר' אנייני בן סוסיי טעם דהדין תנייא שלא יהו אומר ראינו כהן גדול טובל במים שאובין ביום הכיפורים:
מתוך: ירושלמי יומא ג ו (עריכה)
מתניתין הביאוהו לבית הפרוה ובקודש היתה פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו ופשט ר"מ אומר פשט קידש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז דברי ר"מ וחכ"א בשחר היה לבוש פילוסים של י"ח מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו נוטל מן ההקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו:
גמרא מה טעמא דרבי מאיר (ויקרא טז) פשט וקידש ורחץ וקידש מה טעם דרבנן ופשט ולבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה מקדש אף פשיטה מקדש א"ר מנא קומי ר' יודן על דעתיה דר"מ רחיצה חוצצת א"ל מסבור את סבור על דר"מ ופשט וקידש ורחץ וקידש אינה כן אלא ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש שמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שתיהן לבא בר קפרא אמר אחת לבא ואחת לשעבר שתיהן לבוש א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש הראשון שהוא לבא א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש הראשון שהוא מעכב מה טעם (שם) חקת עולם לדרתיכם א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש האחרון שהוא לשעבר א"ר יוסה מתניתא אמרה כן הביאו לו בגדי עצמו ולבש ויש אדם מקדש ידיו ורגליו ללבוש בגדי חול ר' יוחנן אמר ולבשם לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכב ודכוותה לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכב כדי שיהו כפולים וקיימינה דלא כר' יוסה ר' שמואל בר רב יצחק לא נחת לבית וועדא קם עם רבי זעירא א"ל מה חדתין הוה לכון בבי מדרשא יומא דין א"ר בד שיהו כפולים וקיימינה דלא כר' יוסי דתני (שמות כח) ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד ר' יוסי אומר אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד מאי טעמא דרבנן ולבני אהרן תעשה כתנות מ"ט דרבי יוסי למאה בני אהרן תעשה כתונת
בד שיהו חדשים אם אומר את שלא ילבש שחקים והא תני ולבשם אפילו שחקים רבי חנניה בשם ר' יסא במחלוקת עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר א"ר יוסה הוינן סברין מימר מה פליגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קדש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו וא"ר חנינה בשם רבי יסא במחלוקת הוא הדא אמרה אף לגבוה פליגין דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט רבי חנניא בשם ר' יסא כמחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו גבוה והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה ר' חונה בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלישכה ולית שמע מינה כלום כלי שרת מאימתי הן קדושין מיד או בשעת התשמיש אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת התשמיש כאחת הן קדושין ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך
של שלמה לא היה שם של משה כאחת הן קדושין ומתקדשין ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם לא היה שם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין אבנים שחצבן לשם מת אסורים בהנייה לשם חי ולשם מת מותרין בהנייה הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ארבע אמות אסור בהנייה כל חוץ לד' אמות מותר בהנייה נמצאת אומר חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום מנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה וטבילה ת"ל (ויקרא טז) ופשט ורחץ ולבש א"ר אלעזר בר"ש ודין הוא מה אם במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש ידים ורגלים כאן שהוא טעון טבילה לא כל שכן יהא טעון קידוש ידים ורגלים טול לך מה שהבאתה אי מה להלן אחת כל היום אף כאחת אחת כל היום ת"ל (שם) ופשט את בגדי הבד שאין ת"ל אשר לבש וכי עלתה על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש א"כ למה נאמר אשר לבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים א"ר מנא לא מסתברא אלא חילופין הקיש לבישה לפשיטה מה פשיטה בקידוש ידים ורגלים אף לבישה בקידוש ידים ורגלים ואין שני של פילוסין יפה מן הראשון של הנדוין משם מילה דשמעה פרוטי תמן תנינן הראשון שבראשון אין למעלה הימנו השני שבראשון והראשון שבשני שוין ואין שני שבראשון יפה מן הראשון שבשני משם מילה דשמעה פרוטי מאי כדון רבי נחמן בשם רבי מנא בשחר כתיב בד בד ארבעה פעמים ובמנחה כתיב בד: מעשה בי רבי ישמעאל בן פיאבי שלבש כתנות במאה מנה ועלה והקריב על גבי המזבח מעשה ברבי אליעזר בן חרסום שלבש כתנות בשתי ריבוא ועלה והקריב ע"ג המזבח והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכה ערום מה עשה מילא אותה מים וסבב את המזבח שבע פעמים:
מתוך: ירושלמי יומא ג ז (עריכה)
מתניתין בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב סמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
גמרא אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני עד כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי רבי ר"א בי ר"ש אומר מכנגד בית החילפות כד כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה המזרחי רבי מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי א"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה כשירה בזר רב מפקד לתלמידוי בכל אתר הוון תניי שוחט חוץ מפרה הוון תני זורק וא"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה פסולה בזר התיב ר' חייה בר בא והא כתיב (במדבר יח) ושחט והזה מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש א"ל הרי הזייה מיימיה הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה א"ל תמן לית כתב כהן וליידא מילתא כתב איש להכשיר את הזר היא איש היא אשה ברם הכא כתיב כהן היא זר היא אשה אין תימר שהיא כשירה בזר תיכשר באשה ר' ישמעאל בר רב יצחק רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוחי פר של יום הכיפורים צריך כהן ולמה לא אמר ושעיר דו קרייא ושחט והביא מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן ר' יעקב בר אחא ר' יסא ר' יוחנן בשם רשב"י פר ושעיר של יום הכיפורים צריכין כהן א"ר חגייא בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר
אנא בשם תני כיצד מתוודה עויתי פשעתי חטאתי ואומר (שמות לג) נושא עון ופשע וחטאה ואומר (ויקרא טז) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל דברי ר"מ וחכ"א עונות אילו הזדונות פשעיהם אילו המרדים חטאתם אילו השגגות מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים הוא חוזר ומתודה על השגגות אלא כך היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (שם) כי ביום הזה וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן מצינו דרך כל המתודים דוד אמר (תהילים קו) חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו אף הוא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי לפניך מהו שמשה אמר נושא עון ופשע וחטאה ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו' אלא מכיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הן שגגות לפניו. עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות הקרובים היו נופלין על פניהן הרחוקים היו אומרים בשכמל"ו אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן (שמות ג) זה שמי לעולם זה שמי לעלם. בראשונה היה אומרו בקול גבוה משרבו הפרוצין היה אומרו בקול נמוך א"ר טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים. בראשונה הוא נמסר לכל אדם משרבו הפרוצים לא היה נמסר אלא לכשירים. שמואל הוה עבר שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית אמר אזל גוברא ומאן דשמע שמע ר' איניוני בר סוסיי סלק גבי ר' חנינה לציפורין אמר איתא ואנא מסר יתיה לך עאל ליה בריה תחותי ערסא עטש ושמע קליה אמר מה אתון נהיגין גביכון ברמיו אזל לא לך ולא ליה חד אסי בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא איתא ואנא מסר ליה לך א"ל לית אנא יכיל אמר למה א"ל דאנא אכיל מעשר ומאן דרגיל ליה לא יכיל מיכול מבר נש כלום:
מתוך: ירושלמי יומא ג ח (עריכה)
מתניתין בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים. אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח:
גמרא אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני גר"ש בהלכתא עילית' עד מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי חמשה דברים היה הסגן משמש
הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך סגן מימינו וראש בית אב משמאלו הניף הסגן בסוגרין אחז הסגן בימינו והעלהו לא היה כה"ג מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן: וקלפי היה שם ובה ב' גורלות ושל אשכרוע היו: מהו אשכרוע פסקינן רבי שמואל אחוי דרב בעי אבדו מהו לעשות תחתיהן של זהב ייבא כהדא שמעלין בקודש ולא מורידין ויעשו דדין זה על גבי זה א"ר יונה כיום מרובה של תמיד העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי א"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא הים בית טבילה לכהנים הוא (דברי הימים ב ד) והים לרחצה לכהנים בו ולא כלי הוא אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים כתיב (עזרא א) ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים ר' שמואל בר נחמן אמר מקום שאוגרין בו דמו של טלה אגרטלי כסף אלף ר"ש בן לקיש אמר מקום שאוגרין דמו של פר מחלפים תשעה ועשרים אמר רבי סימון אלו הסכינין כיי דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החליפות ששם היו גונזין את הסכינין: הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל: תרין אמורין חד אמר מנרתא וחרנא אמר קונביתא תרגם עקילס לקבל נברשתא לקבל למפרס: אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה: שבשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. ומה היה כתוב עליה ר"ש בן לקיש בשם ר' ינאי אל"ף בי"ת היה כתוב עליה והא תני ככתב שכאן כן כתב שכאן לא מעובה ולא מידק אלא בינוני פתר לה כאל"ף שכאן כן אל"ף שכאן כבי"ת שכאן כן בי"ת שכאן. תני רבי הושעיה כל פרשת סוטה היה כתוב עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי הפרשה: ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח: תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד
וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה כיי דתנינן תמן כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב תני בשם ר' אליעזר נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב:
מתוך: ירושלמי יומא ג ט (עריכה)
מתניתין ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בו קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י) זכר צדיק לברכה ועל אילו נאמר (שם) ושם רשעים ירקב:
גמרא בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא (משלי טז) כל פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע ר' יהודה אומר עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים והיו עושין כן לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין של בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנא' (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי וגו' שלחו אחריהן ולא רצו לבוא כו' עד לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאה אשה של אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם א"ר יוסי מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס אמרתי לו בני מאי זו משפחה אתה אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך לפני שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה א"ר עקיבה שח לי שמעון בן לגס מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד של בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא הרי מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני תראה לו אמר לי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה א"ר יוחנן בן נורי פגעו בי זקן אחד משל בית אבטינס אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה ותזהר בה וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר"ע זלגו דמעיו ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי וכולהן מצאו מתלא לדבריהן חוץ מבן קמצר כיי דתנינן תמן אלו הן הממונין שהיו במקדש ר' חזקיה אמר ר' סימון ורבנן חד אמר כשירי כל דור ודור בא למנות וחרנה אמר מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו מ"ד כשירי כל דור ודור בא למנות על כולם הוא אומר זכר צדיק לברכה מ"ד שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו על כולם הוא אומר ושם רשעים ירקב על מי נאמר זכר צדיק לברכה על בן קטין וחביריו ועל כולן היה בן זומא אומר משלך יתנו לך ובשמך קורין אותך ובשבחך מושיבין אותך
ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לך: