ירושלמי יומא ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת יומא · פרק ג · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף יד עמוד ב[עריכה]

מתניתין אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בית הפרוה חוץ מזו בלבד:

גמרא כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו אמר להם מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש טעון טבילה מחול לקודש כל שכן לא צורכה דלא מקודש לקדוש לא יהא טעון טבילה מחול לקדש יהא טעון טבילה א"ר שמי וכיני מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת טעון טבילה מחול לקדוש שהוא ענוש כרת לא כל שכן יהא טעון טבילה ואפילו מקודש לקודש יהא ענוש כרת כיי דתנינן תמן השתחוה או ששהא כדי השתחויה עד כמה היא שיעור השתחויה ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי עד כדי (דברי הימים ב ז) ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו ר' אבהו מוסף עד והודו לה' כי טוב ר' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו תני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו

דף טו עמוד א[עריכה]

אלא מפני טבילת סרק שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו. תמן תנינן המשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ר' יודה פוטר מה חלוק ר' יודה על טבילת סרך או משם אפי' טובל מהו מועיל מה נפק מינה ראה קרי אין תימר חלוק ר' יודה על טבילת סרך דבר תורה הוא אין תימר אפי' טובל מהו מועיל מועיל הוא שהוא טובל כהדא דתני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו הדא אמרה לא חלק ר' יודה על טבילת סרך אלא משם אפילו טובל מה הוא מועיל: