יפה תואר על במדבר רבה/ה

►| יפה תואר על מדרש רבה • במדבר רבה • במדבר רבה ה • |◄

מפרשים אחרים על הפרשה הנוכחית:  יפה תואר • ידי משה • מהרז"ו • רש"י • מתנות כהונה • רד"ל

פרשה ה

א

דָּבָר אַחֵר, אַל תַּכְרִיתוּ וגו' (במדבר ד יח)

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב יד כז): וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶם, רְאֵה מַה כְּתִיב (ישעיהו נו ג): וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר וגו'. וּמַה עַל בֶּן נֵכָר אָמַרְתִּי שֶׁלֹא לְפָסְלוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בָּנַי, הֱוֵי (מלכים ב יד כז): וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת וגו'. וְכֵן הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהָיוּ גֵּרִים גְּרוּרִים וְלֹא הָיוּ גֵּרֵי אֱמֶת אֶלָּא מִן הַיִּרְאָה, נִתְגַּיְּרוּ קִבַּלְתִּי אוֹתָם, וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ שָׁאוּל לְהִזְדַּקֵּק לָהֶם וְהָרַג הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין מְזוֹנוֹתָן, הֲרַגְתִּיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵבֵאתִי שָׁלשׁ שָׁנִים רָעָב בִּשְׁבִילָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד וגו'. וּמַה אִם לַגִּבְעוֹנִים שֶׁבָּאוּ אֶצְלְכֶם לֹא פָסַלְתִּי, לְבָנַי אֲנִי פּוֹסֵל, הֱוֵי: וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת וגו', וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַלְוִיִּם שֶׁהֵם מְשָׁרְתִים לְפָנַי, הֱוֵי: אַל תַּכְרִיתוּ. אַל תַּכְרִיתוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה. אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה, הוּא עוֹשֶׂה בָהּ אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא וְהוֹרֵג הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹר מַכְעִיס לְפָנָיו הוּא מְמַלֵּט הַצַּדִּיקִים וּמְאַבֵּד לָרְשָׁעִים, חָטָא דּוֹר אֱנוֹשׁ אִבֵּד אוֹתָם, הִצִּיל לַחֲנוֹךְ (בראשית ה כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ. לָמָּה (נחום א ז): בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. דּוֹר הַמַּבּוּל הִכְעִיסוּ וְאִבְּדָן וְהִצִּיל לְנֹחַ (בראשית ו ח): וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. סְדוֹמִיִּים הִכְעִיסוּ וְאִבְּדָם וְהִצִּיל לוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת ה' אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וגו', הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. הֵבִיא חשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִיִּים (שמות י כג): וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בָּאוּ לַמִּדְבָּר, עָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כו): מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. מִיָּד עָמַד משֶׁה וְהָרַג לַחוֹטְאִים עַל יְדֵי שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כח): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה. וְנָגַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֵׂי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְלֹא נָגַף שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב לה): וַיִּגֹּף ה' וגו'. הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁבֶט לֵוִי חָסוּ בִּי וְקִדְשׁוּ שְׁמִי בָּעֵגֶל, הַדִין הוּא שֶׁאֵדַע אוֹתָם לְטוֹב וְאַצִּילֵם מִצָּרָה, לְפִיכָךְ הִזְהִיר לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן עַל בְּנֵי קְהָת שֶׁהָיוּ לְוִיִּם שֶׁלֹא יִתְכַּלּוּ בְּמַעֲשֵׂה הָאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד יח): אַל תַּכְרִיתוּ וגו'.

בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹר מַכְעִיס לְפָנָיו הוּא מְמַלֵּט הַצַּדִּיקִים וּמְאַבֵּד לָרְשָׁעִים

אתיא כר"ן דדריש ליה לשבח, שהיה נח צדיק גמור ולא היה צריך למציאת חן, ומ"ש "ונח מצא חן". פירושו לפי שהיו כולם רשעים, אמר בזה לשון מציאת חן, לא מפני שנתן לו דבר דרך חסד, אבל לר"י דדריש לגנאי, ונמצא שצריך למציאת חן, לא אתי זה המדרש על נכון, כי לפירושו לא היה נח צדיק רק בדורותיו, ואיך אמר ממלא הצדיקים זה נח וכו'.

ד

דָּבָר אַחֵר, אַל תַּכְרִיתוּ וגו' (במדבר ד יח)

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (במדבר ד יז): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָה עִסְקוֹ שֶׁל אַהֲרֹן נִזְכָּר כָּאן, אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן רֶמֶז לִבְנֵי קְהָת וְאוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא לִנְהֹג בְּקַלּוּת רֹאשׁ וּלְהִכָּנֵס אֵצֶל הָאָרוֹן, אִם נְהַגְתֶּם בּוֹ בְּקַלּוּת רֹאשׁ, לִמְּדוּ מִבְּנֵי אַהֲרֹן. אָמַר, בְּנֵי אַהֲרֹן, בִּשְׁבִיל שֶׁנִּכְנְסוּ שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת מַה כָּתוּב בָּהֶן (ויקרא י, ב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, אַף אַתֶּם תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא יַגִּיעַ לָכֶם כְּשֵׁם שֶׁהִגִּיעַ לִבְנֵי אַהֲרֹן. לְפִיכָךְ הוּא כָּתַב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ לָמָּה כְּתִיב כָּאן אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי קְהָת עַל מַשָֹּׂא הָאָרוֹן נִתְיָרְאוּ, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין עַל משֶׁה וְאוֹמְרִים הֲרֵי אָנוּ מֵתִים כְּשֵׁם שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי תַּקָּנָה לְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וגו', כָּךְ לְמִשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי אֶעֱשֶׂה לָהֶם תַּקָּנָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תַּכְרִיתוּ וגו' וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם. וְאַל תִּתְמַהּ עַל זוֹ שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּקָּנָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ, שֶׁאַף בָּרְשָׁעִים מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה לָהֶם תַּקָּנָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ, בְּשָׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ כְּרִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִם יֶחֱטָא אָדָם בָּהֶן כָּךְ הוּא נִטְרָד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִלְקוּ אַרְבָּעִים וְיֵצְאוּ יְדֵי כְּרִיתָתָן, וְזוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (גמרא מכות כג-א): כָּל חַיָּבֵי כְּרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ נִפְטָרִין מִידֵי כְּרִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ג): וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא אָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. וּמָה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת נַפְשׁוֹ נִטֶּלֶת עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. וְלָמָּה חִיְּבַתּוּ תּוֹרָה לִתֵּן לוֹ מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, לְפִי שֶׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, וְגָרַם מִיתָה לְעַצְמוֹ שֶׁנּוֹצָר בְּאַרְבָּעִים יוֹם, יִלְקֶה אַרְבָּעִים וְיֵצֵא יְדֵי עָנְשׁוֹ. כְּשֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא וְנִתְחַיֵּב מִיתָה וְנִלְקָה אַרְבָּעִים, שֶׁנִּתְקַלֵּל הָעוֹלָם בְּחֶטְאוֹ אַרְבָּעִים קְלָלוֹת, עֶשֶׂר לְאָדָם, וְעֶשֶׂר לְחַוָּה, וְעֶשֶׂר לַנָּחָשׁ וְעֶשֶׂר עַל הָאָרֶץ, וְהֶאֱרִיךְ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְהוּא חָיָה תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְלֹא גָּמַר יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם לָרְשָׁעִים עָשָׂה תַּקָּנָה קַל וָחוֹמֶר לַצַּדִּיקִים, הֱוֵי: אַל תַּכְרִיתוּ וגו'.

יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

והוא אלף שנים, ולא שיש אצלו זמן ח"ו, דאלף אלפים שנים כרגע אצלו, שאין לו יחס עם הזמן אלא שעל-דרך השאלה כתבו שיומו של הקב"ה אלף שנים לדבר כלשון בני אדם, וגבי תורה דכתיב ואהיה אצלו אמון וגו' יום יום. משמע אלפים שנה שהם שני ימים מהקב"ה בלשון בני אדם, ונראה-לי דהכי פירושו כשהזכיר הקב"ה יום הוא אלף שנה כמו ביום אכלך וכו' שהוא אלף שנה, דאם-לא-כן מאי (תהלים צ ד): כי אלף שנים בעיניך וגו'. וע"י דבכמה דוכתי אשכחן יום נזכר בדבריו, והוא כפשיטא וק"ל.

ט

אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם וגו' (במדבר ד יט)

מִיכָּן הָיָה רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי קְהָת יוֹדְעִין שֶׁכָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן בָּאָרוֹן שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה וְהָיוּ מַנִּיחִין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה עַד אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וגו'. (במדבר ד, כ): וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע וגו', אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַבִּי שָׁלוֹם רוֹצֶה אַתָּה לִלְמֹד בְּאֵיזֶה עִנְיַן מֵתִין בְּנֵי קְהָת, צֵא וּלְמַד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַע וגו', מְלַמֵּד כְּשֶׁהָיוּ בָּאִין לִטְעוֹן אֶת הָאָרוֹן הָיוּ מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפָּנָיו וְהָיוּ זָנִים עֵינֵיהֶם מִן הָאָרוֹן לְפִיכָךְ הָיוּ מִתְכַּלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, כ): כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, וְהֵיאַךְ עָשָׂה לָהֶם משֶׁה תַּקָּנָה, אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְפָרְקִין אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפְּנֵי הָאָרוֹן, אֶלָּא יִהְיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן נִכְנָסִין וּמְפָרְקִין אוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֹּהֲנִים, וִיכַסּוּ אֶת הָאָרוֹן וְכֵן הַשֻּׁלְחָן וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַנִּזְכָּרִים לוֹ, וּבָזֶה יִהְיֶה לָהֶם תַּקָּנָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ אִם אֵינָם מִסְתַּכְּלִין בָּאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַע וגו', זֶה הָאָרוֹן אִם עוֹשִׂין כֵּן. מַהוּ כְּבַלַע, אָמַר רַבִּי לֵוִי אִם רוֹאִין בָּאָרוֹן כְּבַלַּע הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹפֵל מִן הָעַיִן, מִיָּד הֵם מֵתִים. תֵּדַע מֵאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ו, יט): וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם וגו', מַהוּ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה', רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר קוֹצְרִים וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר מְדַבְּרִים דְּבָרִים יְתֵרִים הָיוּ, מָה אָמְרוּ, מַאן אַמְרִיךְ דְּאִמַּרִית וּמַאן פִּיְסָךְ דְּאִפַּיַּסְתְּ. רַבִּי לֵוִי אָמַר נִכְפְּפָה הַיְרִיעָה שֶׁעַל הָאָרוֹן וְרָאוּ בוֹ, אִיתָא חֲמֵי כַּמָּה תַּקָּלָה גְדוֹלָה הָיָה לָהֶם עַל כֵּן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמואל א ו, יט): וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ הָיוּ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וְחַד אָמַר חֲמִשִּׁים אֶלֶף הָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים סַנְהֶדְּרִין. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מוֹנָה חַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ זוֹ סַנְהֶדְּרִין, וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וְחַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר נִתְקַבְּצוּ וְיָצְאוּ לַמִּלְחָמָה וְנָפְלוּ מֵהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וְנָפְלָה כַּת סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה עִמָּהֶם, מִי הָרַג אוֹתָם הֱוֵי לֹא הָרַג אוֹתָם אֶלָּא אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ עַל שֶׁרָאוּ בָּאָרוֹן, לְכָךְ הִזְהִיר בְּנֵי קְהָת וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לִבְנֵי קְהָת עַל שֶׁהָיוּ יְרֵאִים אוֹתִי כִּבַּדְתִּים וְחָלַקְתִּי לָהֶם כָּבוֹד וְהִזְהַרְתִּי עֲלֵיהֶם לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי אֲנִי מְכַבְּדוֹ וְאֵינִי מַכְרִית שְׁמוֹ מִן הָעוֹלָם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִבְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי מַה כְּתִיב בָּהֶם (ירמיה לה, יט): לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, וּמָה אִם אוֹתָן שֶׁהֵם גֵּרִים כָּךְ עָשִׂיתִי לָהֶם, לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי אוֹהֲבִי בְּנֵי יְדִידִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנִי שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמר (ישעיה מח, יח יט): לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ', וְאוֹמֵר (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם.

וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' (שמואל א ו יט)

ולא סבירא-ליה שפי' שפתחו הארון וראו מה שבתוכה כדרך המתרגם, כי הלוים הורידו אותו ולא יתכן שיניחו איש זר לראות כו'. ולכן יקשה למה לקו, אם על מה שראו אותו בבואו, מה חטאתם, ומשני שהיו מדברים דברים אשר לא כן על הארון וכמ"ש בסוטה. ואם-תאמר למה נענשו אנשי בית שמש טפי משאר ערי ישראל על שלא השגיחו על הארון, ויש-לומר אנשי בית שמש שהיו יותר קרובים לפלשתים משאר ערי ישראל, היה להם לחזור עליו. אי-נמי לפי שהיו מליזין עליו כנ"ל.