לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני תורה קט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

רמז קט הגמיאיני נא מעט מים. גמיאה אחת, הדא הוא דכתיב: "צדיק אוכל לשובע נפשו", זה אליעזר שאמר: הגמיאיני נא, גמיאה אחת. "ובטן רשעים תחסר", זה עשו הרשע, שאמר לאבינו יעקב: "הלעיטני נא"; אמר ר' זעירא: פער פיו אותו רשע כגמל, אמר: אנא אפתח פומי ואת משדר ואזיל; כהדין דתנינן: אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין:

והאיש משתאה לה. ממצמץ ומביט בה:

ויקח האיש נזם זהב. אבן יקרה היה בה, והיה משקלה בקע. ושני צמידים על ידיה, כנגד שני לוחות. עשרה זהב משקלם, כנגד י' הדברות:

היש בית אביך מקום לנו ללין. לינה אחת. "גם מקום ללון", לינות הרבה.

ויקוד האיש וישתחו לה'. מכאן שמודין על בשורה טובה.

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם. ממה שקפצה הארץ והדרך לפני, הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדני.

ותרץ הנערה ותגד לבית אמה. אין האשה רגילה אלא לבית אמה. התיבון ליה, והכתיב: "ותרץ ותגד לאביה"? אמר להון: שמתה אמה, ולמי היה להגיד? לא לאביה?

ולרבקה אח ושמו לבן, פרדיכוס. רבי ברכיה אמר לגנאי, מלובן ברשע. וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעייני ליה. "ויהי כראות את הנזם", מעייני גרמיה:

ויהי כראות את הנזם, מיד הלך לו להמיתו. הכיר בו שמרוצתו לרעה, הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר, והוא עומד על הגמלים, באויר. ויהי בראותו כן, הכיר שהוא צדיק ואמר: "בוא ברוך ה'", שהיה סבור שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו.

כנען הוא אליעזר, ועל ידי שישמש את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך: ויאמר בוא ברוך ה'. ר' יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטריה: ומה אם אליעזר, על ידי ששימש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך; ישראל, שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן וברגליהן, על אחת כמה וכמה.

למה תעמוד בחוץ, אין כבודך שתעמוד בחוץ. ואנכי פניתי הבית, מטינופת עבודה זרה.

ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, התיר זממיהן. ר' ירמיה שאל לר' חייא בר אבא: לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דר' פנחס? חמרתיה דר' פנחס נסבו יתה לסטאי, עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל, אמרי: סופה מתה ומסרייה עלן, נמסרה לרבונה. שלחו יתה ועאל בביתא דמארה, כיון דעאלת נהקת וחכם קלא, אמר: פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום. יהבו לה שעורים ולא טעימנן; אמר להו: תקנתין יתהון? אמרו ליה: אין. אמר להו: אפיקתון דמאי? אמרו ליה: ולא כן אולפן ר', הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר להו: ומה נעביד לה, דהיא מחמרא על גרמה.

ר' ירמיה שלח ליה לר' זעירא חד טרסקל של תאנים. אמר ר' זעירא: אפשר ר' ירמיה משלח לון דלא מתקנן? אמר ר' ירמיה: אפשר ר' זעירא אכיל לון דלא מתקנן? בין דין לדין אתאכיל תאנים בטבלן. למחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא, אמר ליה: תקנת אלין תאנים? אמר ליה: לא. אמר ר' זעירא: אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין. אמר ר' מנא: אפילו חמרין לית אנן, דחמרתא דר' פנחס בן יאיר יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון, ואנן אכלין תאניא בטבליא.

ויתן תבן ומספוא לגמלים. יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה; והשרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: "טמא" "הטמא", ר' אלעזר ברבי יוסי אומר: "זה" "וזה". "ויושם לפניו לאכול" (פס' לג), אמר ר' אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים; שאילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה וכו':

ויאמר עבד אברהם אנכי. מילתא דאת בהית בה אמור לה קודמי:

ואבא היום אל העין. מקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים, ובג' שעות בא העבד לחרן, והיה תמיה בלבו והיה אומר: היום יצאתי והיום באתי, שנאמר: ואבא היום אל העין. רצה הקב"ה לגמול חסד ליצחק ושלח מלאך לפני אליעזר, ונקפצה הדרך לפניו, ובת מלכים שלא יצאת לשאוב מים מימיה יצאת לה באותה שעה, והנערה שלא היתה יודעת מהו איש קבלה עליה להזדווג ליצחק, שהיתה ראויה לו ממעי אמה. וכתיב: "הנה רבקה לפניך", והשכים העבד בבקר וראה את המלאך עומד וממתין לו בחוץ. אמר להם: "אל תאחרו אותי". ובשביל שלא יתיחד העבד עם הנערה בלילה, נקפצה הארץ לפניו, ובשלש שעות בא לחברון לעת תפילת הערב, "ויצא יצחק" להתפלל תפלת מנחת הערב. אמר אברהם ליצחק: העבד הזה חשוד על כל עבירות שבתורה ומרמה בידו, שנאמר: "כנען בידו מאזני מרמה". הבא הנערה האהלה והוצא בתוליה באצבע, אם טהורה היא בבתוליה הרי היא ראויה לך. וכך עשה, והראה אותן לאברהם ואחר כך לקחה לאשה. ובשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק, הוציאו לחירות; ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה והעמידו למלך, והוא עוג מלך הבשן:

כיון שראו את הצמידים, נתקבצו להרוג לאליעזר, וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל. כיון שראו כן, אמרו: אין אנו יכולין להרגו; והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה, ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם. ומפני מה מת בתואל? שהוא היה מלך בארם נהרים, וכל בתולה שתנשא בועל אותה לילה ראשונה, ואחר כך חוזרת לבעלה. נתקבצו כל השרים ואמרו: אם הוא עושה לבתו כשם שעשה לבנותינו מוטב, ואם לאו אנו הורגים אותו ואת בתו; לפיכך מת, כדי שינצל אליעזר ורבקה.

בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם. ויצא יצחק לשוח בשדה, מהיכן יצא? מגן עדן.

ותפול מעל הגמל. לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע ביך. ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד? אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד ,והוא תמיה גדולה: יצחק יצא מגן עדן חי, ואליעזר נכנס לגן עדן חי:

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, שאין זווגו של אדם אלא מאת הקב"ה. מן התורה, ויאמרו מה' יצא הדבר. מן הנביאים, "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא"; ומן הכתובים, "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת":

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת וגו' ואפנה על ימין, זה ישמעאל; או על שמאל, זה לוט, כמה דאת אמר: "אם השמאל ואימנה".

מה' יצא הדבר. מהיכן יצא? מהר המוריה יצא. ורבנן אמרין: מהיכן יצא? "ותהי אשה לבן אדוניך".

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומגדנות. רב הונא אמר: קונפי; רבנן אמרי: קליות ואגוזים. וקליות היו חביבות מן הכל? אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך, אם אין מזונותיו עמו מסתגף הוא.

ויאמרו אחיה ואמה. ובתואל היכן היה? ביקש לעכב וניגף בלילה. הדא הוא דכתיב: "צדקת תמים תישר דרכו וברעתו ילכד רשע". "צדקת תמים", זה יצחק, "תישר דרכו" של אליעזר; "וברעתו ילכד רשע", זה בתואל, שביקש לעכב וניגף בלילה:

תמן תנינן: נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה. מנא הני מילי? דאמר קרא: תשב הנערה אתנו ימים או עשור. מאי ימים? אילימא תרי יומי, משתעי אינש הכי? אמרו ליה תרי יומי ואמר להו לאו, והדר אמרי ליה עשרה יומי? אלא מאי ימים, שנה, דכתיב: "ימים תהיה גאולתו". ואימא מאי ימים? חודש, דכתיב: "עד חדש ימים"? דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים:

תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו של בתואל; או עשור, אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.

ויאמרו נקרא לנערה. מכאן שאין משיאין את הקטנה אלא על פיה.

ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי. אמרה: הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם.

ויברכו את רבקה. אמר רבי איבו: דווים ושפופים, ולא היו מפרינין (אותו) אלא בפה.

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. ומנין לברכת חתנים מן התורה? שנאמר: ויברכו את רבקה אחותם. ומנין שאפילו אלמנה צריכה ברכה? שנאמר: "ויקח בועז עשרה אנשים".

אחותנו את היי לאלפי רבבה. מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה? שלא יהו אומות העולם אומרים: תפילתנו עשתה פירות, אלא "ויעתר יצחק לה'".

"ברכת אובד עלי תבא", זה לבן הארמי, שנאמר: "ארמי אובד אבי". "עלי תבא", זו רבקה, שנאמר: אחותנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב: אלופים מעשו, "אלוף תימן אלוף אומר"; רבבה מיעקב, שנאמר: "רבבה כצמח השדה". ויש אומרים: אלו ואלו עמדו מישראל, שנאמר: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".

ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש. ולא לפני האיש, כעור לאיש להיות מהלך אחרי אשה. אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, שנאמר: וילך מנוח אחרי אשתו. ודלמא אחר דבריה ואחר עצתה? ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, אפילו פסוקי בי רב לא קרא, דכתיב ותקם רבקה ונערותיה וכו'. ותרכבנה על הגמלים, שכן דרך הגמלים גדלים במזרח. רבנן אמרין: מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

ויצחק בא מבוא, אתא מלמיתי. ולהיכן הלך? באר לחי רואי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים ראה בעלבוני.

ויצא יצחק לשוח. אין שיחה אלא תפילה (כתוב ברמז פו):

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק. צפת שידו שטוחה בתפילה, אמרה: ודאי אדם גדול הוא; לכך שאלה עליו.

ותפול מעל הגמל. אתרכינת, כמה דאת אמר: "כי יפול לא יוטל".

ותאמר מי האיש הלזה. ראתה אותו הדור, כמה דאת אמר: "הנה בעל החלומות הלזה בא". רבנן אמרי: הוא ופלסונו. הלזה, אלון זה.

ותקח הצעיף ותתכס. שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים: רבקה, ותקח הצעיף ותתכס; תמר, "ותכס בצעיף ותתעלף".

ויספר העבד ליצחק. אמר ר' אלעזר: כלליה של תורה מרובין מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים שלשה דפין היה כותב. ורבנן אמרי: דברי שבח גילה לו, מה שקפצה הארץ לפניו.

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על האהל; וכיון שמתה, פסק אותו ענן; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היתה ברכה משולחת בעיסה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה ברכה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היו דלתותיה פתוחות לרוחה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה רוחה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת; כיון שמתה שרה, פסק; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו, עושה חלתה בטהרה וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו:

וינחם יצחק אחרי אמו. רבי יוסי אמר: שלש שנים עשה יצחק אבל על אמו; ולאחר שלש שנים לקח את רבקה, ושכח אבל אמו. מכאן אתה למד: עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר הוריו; לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו" וגו'; וכי יעזוב איש את מצות "כבד"? אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר "ודבק באשתו":

אמר רבי יודן: לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיו לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן תחילה ואחר כך נושא לו אשה. ממי אתה למד? מאברהם: בתחילה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ולבסוף "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (בראשית כה, א):

פרק כה

ויוסף אברהם ויקח אשה. כתיב: אשרי האיש (תהלים א, א), זה אברהם. אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה. ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים". ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך שאמר לו: "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב", ולא קיבל עליו. כי אם בתורת ה' חפצו, שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו'. ובתורתו יהגה יומם ולילה – אב לא למדו ורב לא היה לו, מהיכן היה למד תורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה; הדא הוא דכתיב: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי(תהלים טז, ז). והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל. אשר פריו יתן בעתו, זה יצחק; ועלהו לא יבול, זה ישמעאל; וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

"עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה(תהלים צב, טו), זה אברהם; "דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ", ויוסף אברהם וגו'. "כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה(איוב יד, ז), זה אברהם אבינו שהיה לו תקוה. "אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף", אם יאמר עליו הקב"ה: כרות הברית, הוא כורת הברית, ועוד יחליף מצוות ומעשים טובים. "וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל", זה לחלוחית שבו. "אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ(איוב יד, ח), "ואברהם זקן בא בימים". "וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ", "ותמת שרה בקרית ארבע". "מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ(איוב יד, ט), מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. "וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע", "נטע" אין כתיב כאן אלא "כמו נטע", התוספת מרובה על העיקר.

ויוסף אברהם ויקח וגו'. "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך", אם יהיו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים; ממי אתה למד? מאברהם, שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו, ולקח אשה בזקנותו.

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ר' יהודה אומר: זו הגר. אמר ליה רב נחמן: והכתיב ויוסף? אמר לו: על פי הדיבור, כמה דאת אמר: "ויוסף ה' דבר אלי". אמר ליה, והכתיב: ושמה קטורה? שקטרה מצוות ומעשים טובים. אמר ליה, והכתיב: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם"? אמר ליה: "פילגשם" כתיב. "בעודנו חי", אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני. אמר ר' ברכיה: אף על גב דאת אמר: "ותלך ותתע במדבר", תאמר שנחשד עליה בריה? תלמוד לומר: ושמה קטורה, כזה שהוא חותם גנזכאי ומוצאה בחותמה:

מנא הא מילתא דאמרי אינשי: שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל? שנאמר: "ולי אני עבדך ולצדוק הכהן" וגו'. אמר ליה: את אמר מהתם, ואנא אמינא מהכא: "ויביאה יצחק האהלה", וכתיב בתריה ויוסף אברהם.

ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר; קין עיקר, והבל על ידי שהוא תוספת נולד הוא ושתי תאומותיו. יוסף עיקר, ובנימין על ידי שהוא תוספת מעמיד עשרה, שנאמר: "ובני בנימן בלע" וגו'. ער עיקר, ושלה על ידי שהוא תוספת מעמיד עשרה בתי דינין, שנאמר: "בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה" וגו'. עיקר שנותיו של איוב לא היו אלא ר"י שנים, ונתוספו לו ק"מ שנה, שנאמר: "ויחי איוב אחרי זאת ק"מ שנה". עיקר מלכותו של חזקיהו לא היו אלא י"ד שנה, ונתוספו לו ט"ו שנה, שנאמר: "הנני יוסיף על ימיך ט"ו שנה". ישמעאל עיקר, ובני קטורה על ידי שהן תוספת – ותלד לו את זמרן וגו'. כיון שראו הנביאים שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, עמדו וברכו את ישראל בתוספת: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים"; "יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם". ואף לעתיד לבוא כתיב: "יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו".

זמרן, שהיו מזמרין בעולם. יקשן, שהיו מתקשין בעולם. ורבנן אמרין: זמרן, שהיו מזמרין בתוף לעבודה זרה; ויקשן, שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה.

ויקשן ילד את שבא ואת דדן. אף על גב דאינון מתרגמין תגרין ולופרין וראשי אומין, כולן ראשי אומות הן: