ילקוט שמעוני על בראשית ה כט
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ה' • פסוק כ"ט |
• א • ב • ג • כב • כז • כח • כט • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהֹוָֽה׃
ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא הוה צריך קריא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, השליטו על הכל: הפרה היתה נשמעת לו לחרוש, התלם היה נשמע ליחרש. וביום שחטא המרידו עליו ונחו. כיון שעמד נח, נחמן, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן "למען ינוח שורך"; מה נייחא שנאמר להלן נייחת שור, אף נייחא האמורה כאן נייחת שור. ריש לקיש אמר: לא השם הוא המדרש וכו', אלא עד שלא עמד נח היו המים עולין ומציפין אותן בקבריהן שני פעמים, דכתיב: "הקורא למי הים", אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב: "כמו חללים שוכבי קבר", שוכבים שלהן חללים היו. וכיון שעמד נח, נחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם"; מה נייחא האמורה להלן נייחת קבר, אף נייחא האמורה כאן נייחת קבר. רבי אליעזר אמר: לשם קרבנו נקרא, "וירח ה' את ריח הניחוח". רבי יוסי אומר: על שם נייחת התיבה נקרא, שנאמר: "ותנח התיבה".
זה ינחמנו. וכי נביא היה למך? אמר ר' שמעון בן יהוצדק: מסורת היה לאדם; כשנאמר לו: "ארורה האדמה בעבורך", אמר לפניו: רבונו של עולם, עד מתי? אמר לו: עד שיולד אדם מהול ממעי אמו; וכיון שנולד, אמר: זה ינחמנו.
תנו רבנן: רשע בא לעולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "בבא רשע בא גם בוז"; אבד רשע מן העולם, טובה באה לעולם, שנאמר: "ובאבוד רשעים רנה". צדיק נפטר מן העולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" וגו'; צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם, שנאמר: זה ינחמנו ממעשנו:
מן האדמה אשר אררה ה'. עשרה מיני רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, "ארורה האדמה בעבורך". ואחד בימי למך, מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם, "ויהי רעב בארץ". ואחד בימי יצחק, "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון". ואחד בימי יעקב, "כי זה שנתים הרעב". ואחד בימי שפוט השופטים, "ויהי רעב בארץ". ואחד בימי דוד, "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים". ואחד בימי אליהו, "אם יהיה השנים האלה טל ומטר". ואחד בימי אלישע, "ויהי רעב גדול בשומרון". ואחד שהוא מתגלגל ובא. ואחד לעתיד לבוא, "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'". רבי שמואל בר רב יצחק אמר: עיקר אתווינטיא שלו היה בימי דוד, ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה (וי"א נטיעה קטנה) ולא היה יכול לעמוד בו, טלטלו הקב"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין: שילא חטא ויוחנא משתלמא. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן. משל לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטריטון, בשעה שהוא מבקש לתלות קופתו הוא מביא יתד ותוקעה ונתלה הוא בה תחילה ואחר כך הוא תולה קופתו. רבי ברכיה הוה קרי עליהון "נותן ליעף כח".