ילקוט שמעוני על בראשית ה כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

[עריכה]

ויתהלך חנוך. אמרו לו: למה אינו נכנס בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים? רבי איבו אמר: חנוך היה חנף, פעמים צדיק פעמים רשע; אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו. בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. שאלו האפיקורסים את ר' אבהו: אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. אמרו לו: נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה, "כי ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך". אמר להם: אם ללקיחה אתם דנין, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן: "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה". אמר ר' תנחום: יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך. אמר לה: אילו נאמר "ויתהלך חנוך" ושתק, הייתי אומר כדברך; כשהוא אומר: ואיננו כי לקח אותו אלהים, איננו בעולם כי לקח וגו'.

מאדם ועד המבול אלף ותרנ"ו, חנוך קבר את אדם וחיה אחריו נ"ח שנים, מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. יעקב שימש את אברהם אבינו ט"ו שנים ואת שם נ"ח שנה. שם שימש את מתושלח צ"ח שנה, מתושלח את האדם הראשון רמ"ג שנה. נמצאת אומר: ד' אנשים בתוך כ"ב דורות. שבעה הן שקיפלו את העולם כולו: אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, ואליהו, והוא עדיין קיים. תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך, ומשיח, ואליהו, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה; ויש אומרים: הוציאו חירם, ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.