יבמות סב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
משאי אפשר ובית הלל נמי לילפו ממשה אמרי לך משה מדעתיה הוא דעבד דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום פירש מן האשה ושיבר הלוחות והוסיף יום אחד פירש מן האשה מאי דרש אמר ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה (שמות יט, טו) אל תגשו אל אשה אני שמיוחד לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר (דברים ה, ל) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי שיבר את הלוחות מאי דרש אמר ומה פסח שהוא אחד משש מאות ושלש עשרה מצות אמרה תורה (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת המקום דכתיב (שמות לד, א) אשר שברת ואמר ריש לקיש אמר ליה הקב"ה למשה יישר כחך ששברת הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש דכתיב (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא והסכימה דעתו לדעת המקום דלא שריא שכינה עד שבתא תניא רבי נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים ושתי נקבות ובה"א זכר ונקבה א"ר הונא מ"ט דרבי נתן אליבא דב"ש דכתיב (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו קין ואחותו וכתיב (בראשית ד, כה) כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ורבנן אודויי הוא דקא מודית תניא אידך ר' נתן אומר ב"ש אומרים זכר ונקבה ובה"א או זכר או נקבה אמר רבא מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה שנא' (ישעיהו מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד לה שבת איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר ר' יוחנן אמר אקיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואזדו לטעמייהו דאיתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר רבי יוחנן אמר באין לו בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית אונו וריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בההיא קאמר רבי יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה לריש לקיש ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל בההיא אימא מודה ליה לר' יוחנן צריכא איתיביה ר' יוחנן לר"ל (מלכים ב כ, יב) בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל וגו' א"ל בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס אמר רב גהכל מודין בעבד שאין לו חייס דכתיב (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מיתיבי (שמואל ב ט, י) ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים אמר רב אחא בר יעקב כפר בן בקר א"ה ה"נ שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא לא מפרש ואיבעית אימא יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון דכתיב (מלכים א טו, יח) וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר איתמר היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה דרבי יוחנן אמר לא קיים רב הונא אמר קיים משום דרב אסי דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף וגו' ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה לשבת יצרה בעינן והא ליכא מיתיבי
רש"י
[עריכה]
משאי אפשר - דאי לא איבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הכא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם:
מדעתיה - משום שכינה ואסור לשאר כל אדם לעשות כן:
הוסיף יום אחד - הקב"ה אמר לו וקדשתם היום ומחר והוא אמר היו נכונים לשלשת ימים:
ולא קבע לי זמן - אימתי ידבר עמי שאפרוש יום אחד קודם:
לאהליכם - לנשיכם:
אשר - לשון יישר:
עד שבתא - במס' שבת בפרק ר"ע (דף פו.) גמרינן לה דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו חמישי וששי שלימים ובשבתא שריא שכינה והוא שלישי לימים השלמים ויום ראשון לא חשיב שלא היה לילו עמו:
את קין את הבל - אתין רבויין לומר נקבות היו עמהן:
כי שת לי זרע אחר תחת הבל - אלמא תשלומין בעי ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות:
תרי תנאי - אליבא דר' נתן:
מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה - או זכר או נקבה ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה:
לא תהו בראה - לא ברא עולמו לתוהו אלא לשבת להיות עסוקים ביישובו של עולם:
אין לו בכור לנחלה - בן בכור שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי שנים:
בני נח - בני פריה ורביה נינהו דכתיב ויאמר להם פרו ורבו (בראשית ט):
בנכריותן - לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט אבל ירושה נהגא בהו כדאמרינן בקדושין (דף יז:) עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה:
בלאדן בן בלאדן - אלמא בנים מיקרו:
חייס - מתייחסין אחרי אביהם:
נתגיירו אין להם חייס - מראשונים דכקטן שנולד דמי:
שבו לכם פה - אליעזר עבד אברהם הוה:
ציבא - עבד כנעני של מפיבושת הוה:
שאני הכא דיחסינהו בשמייהו - שהזכיר שמו [ושמו] של אביו בלאדן בן בלאדן אלמא בנים איקרו אבל הכא לא הוזכרו בשמותן:
משום דרב אסי - כלומר טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצות פריה ורביה:
תוספות
[עריכה]
מדעתיה הוא דעבד. אע"ג דק"ו קאמר אין זה ק"ו גמור דאטו מפני שצוה פעם אחד לבטל יבטל לעולם פרו ורבו אי נמי דוקא אז אמר לבטל משום עשרת הדברות:
וקבע להם זמן. וא"ת אדרבה משום דקבע להם זמן וידבר עמהם בודאי יש לפרוש יותר מעל הספק ויש לומר. דהכא פי' וקבע להם זמן (. משה) שלשה ימים ולא היו צריכים לפרוש אלא יום אחד משום קרי אלא דמשום ספק פליטה הוזקקו לפרוש שלשה ימים ק"ו אני שלא קבע לי זמן ויש ספק שיתיחד הדבור בשעת תשמיש או ביום תשמיש:
דכתיב אמור להם. וא"ת ומנלן שפירש מדעתו והלא משעה שנאסר במתן תורה עם ישראל שוב לא הותר לו כדכתיב ואתה פה עמוד עמדי ויש לומר דאי לאו דפירש מדעתו למה כעסו עליו אהרן ומרים אלא ודאי כששמע מפי הגבורה אל תגשו אל אשה נשא ק"ו בעצמו וגלה לה דעתו ועשה לה אהל בפני עצמו או נתן לה גט ולפיכך כעסו עליו וא"ת ולמה המתינו כל כך שלא כעסו עליו אלא בחצרות שהוא זמן גדול אחר מתן תורה וי"ל שלא נתגלה להם אלא באותה שעה כדתניא בסיפרי שבשעה שאמר הקב"ה למשה ליקח ע' זקנים מישראל אמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתבקשו לגדולה אמרה צפורה אוי להן לנשותיהן של אלו שמיום שדברה השכינה עם אחיך פירש ממני וא"ת ולמה כעסו עליו מאחר שהסכים לו המקום וי"ל משום דאמרינן (במכות דף י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וסייעוהו בבא לטהר:
התורה כולה וישראל מומרים כו'. אין זה ק"ו. גמור דשאני פסח משום דקדשים אבל כל התורה כולה אדרבה יש לו ללמדם ולהחזירם בתשובה:
אף היום לילו עמו. אין זו דרשה גמורה דהיום משמע היום ממש:
רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה. אע"ג דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר:
בני פריה ורביה נינהו. וא"ת דבפ' ד' מיתות (סנהד' נט: ושם) משמע דבני נח לא מיפקדו אפריה ורביה וי"ל דהכא לאו בני חיוב אפריה ורביה קאמר אלא כלומר שבניהם נקראים על שמם כדאמרינן בסמוך:
דלאו בני נחלה נינהו. כלומר נחלת בכורה אבל עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יז:):
הכל מודים בעבד שאין לו חייס כו'. ואם נשתחרר לא קיים פריה ורביה וא"ת הא דאמרינן גבי חציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול משמע דאם היה יכול לישא שפחה הוה סגי ליה בהכי ואמאי והא לא. מיפקד אפריה ורביה ולא מיפטר בהכי ויש לומר דאם היה יכול לישא שפחה לא הוה כפינן לרבו לשחררו כיון דשבת מיהא היה יכול לקיים אף על גב דפריה ורביה לא מקיים בהכי ואף על גב דלעיל משמע דפריה ורביה תלי בשבת דקאמר רבא מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד ליה שבת מכל מקום לא הוה כפינן לרבו כיון דיכול לקיים כל דהו:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
פט א מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ו', סמ"ג עשין מט, טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ז':
צ ב מיי' פ"ב מהל' נחלות הלכה י"ב, סמ"ג עשין צו, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף ט':
צא ג מיי' פ"ב מהל' נחלות הלכה י"ב, ומיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ו', סמג שם (וסימן ט'), טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף ט', וטור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ז':
צב ד מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ה', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ו':
ראשונים נוספים
פירש מן האשה והסכים הקב"ה על ידו. פירשנו במסכת שבת בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פ"ז) .
שלשה דברים עשה משה מדעתו וכו' פי' יפה במ' שבת פי' ר"ע בס"ד:
דלאו בני נחל' נינהו פי' בני נחל' דבכור' הא לאו הכי הא אמרינן בעלמא דעכו"מז יורש את אביו ד"ת וכדאיתא בקדושין ודעת הגאון ז"ל ב"ש מ"ש (צ"ל דישראל) משומד שישנו בדין נחלה ובכורי' נמי שקיל כי אעפ"י שחטא ישראל הוא וה"נ איתא בפ"ק דקדושי' ומיהו אם רצו ב"ד לקנסו ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולענין הקנאותיו ומחילתיו נמי כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו וקנינו כעכו"מז דינא דמלכות דינא וכדאמרינן בפ"ק דגיטין:
שאני הכא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבהתייהו פי' שהראה בשמם שם אבוהון כדכתי' מרורך בלאדן ואין פי' זה כאידך דאמר בסמוך הדר יחסינהו בשמי' ובשמא דאבהתייהו דהתם פי' דיחסינהו באבוהון ובשמא דאבי דאביהון וזה מן הלשונות שבתלמוד שפי' מתחלף ואיכא בנסחי דגרסי בהדיא בסמוך דיחסינהו בשמ' דאבוהון ואבוהון דאבוהון:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
אתמר הי' לו בנים בגיותו ונתגייר אר"י קיים פו"ר ור"ל אמר לא קיים פו"ר, ר"י אמר קיים פו"ר דהא הו"ל, ור"ל אמר לא קיים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדא לטעמייהו דאיתמר הו"ל בנים בגיותו ונתגייר ר"י אמר אין לו בכור לנחלה ור"ל אומר יש לו בכור לנחלה וקי"ל דכל ר"י ור"ל הל' כר"י:
א"ר הכל מדים בעבד שאין לו חייס שנאמר שבו לכם עם החמור עם הדומה לחמור:
איתמר הי"ל בנים ומתו ר"ה אמר קיים פו"ר ור"י אמר לא קיים פו"ר, ר"ה אמר קיים משום דר"א דאמר ר"א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא הוו לי' שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתו ור"י אומר לא קיים לשבת יצרה בעינן והא ליכא:
אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. תימה דאמרי' (שבת קי"ט) אלמלא ישראל משמרים שתי שבתות מיד נגאלין והלא צריך שיכלו כל הנשמות שבגוף וי"ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויכלו הנשמות שבגוף מיד:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה