טור מנוקד אבן העזר נ
<< | טור · אבן העזר · סימן נ (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
קידש האשה ונתבטלו הקדושין - אין כסף הקדושין חוזר אליו, לא שנא מת הארוס או הארוסה, או חזר בו הוא, או אפילו חזרה בה היא.
והדורונות ששלח - פעמים חוזרין ופעמים אינן חוזרין.
כיצד? - שלח לה בגדים וכלי מילת, דברים שעומדים להשתמש בהם בבית אביה ואפשר שתשמש בהן עד שיבלו ושמשה בהן בבית אביה, וכן אם שלח לה מיני מאכל או משתה, אם אכל ושתה בבית חמיו שוה דינר כששלחם שכך דרך להאכילו כששולח הדורון, אז אינה צריכה להחזירם אפילו הן עדיין בעין ואפילו הן שוה מאה מנה.
לא אכל שם כלל, או שאכל שם פחות מדינר, צריכה להחזירם.
במה דברים אמורים? - שחוזר בו הוא, אבל אם היא חוזרת בה, אפילו כישי דירקי חוזרת אפילו אם אכל שם.
וכשמשלמת לו, מנכה השליש ממה שהיתה שוה ופורעת שני חלקים.
שלח לה כלי כסף וכלי זהב ובגדים שאינם עומדים ליבלות בבית אביה - חוזרים בכל ענין, אפילו אכל שם.
שלחו לו לאכול בביתו כששלח הדורון, או ששלח הדורון על ידי שלוחו והאכילו לשליח - מיבעיא אם חשוב כאילו אכל שם ולא איפשיטא.
ותו מיבעיא - אם אכל שם שוה חצי דינר, אם מחל על חציה.
ותו מיבעיא - אם השביחו הסבלונות, אם אותו השבח חוזר עם הסבלונות כשהן חוזרים ולא איפשיטא.
ואין מוציאין מספק ואין חוזרים.
כתב הרמב"ם: הורו רבותי אם מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לרעיו, או יחלק מעות לשמשין וכיוצא בזה, ועשה כדרך שעושים כל העם וחזרה בה - משלמת לו הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממונו, וכל הגורם לאבד ממון חבירו משלם לו, והוא שיהיה לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל.
והשיג עליו הראב"ד וכתב - אינו משוה עם רבותיו בזה, דגרמא זו דומה למוכר זרעוני גינה ולא צמחו שאינו משלם לו הוצאה, כללו של דבר איבוד ממון שבעל הממון עושה אף על פי שזה גורם לו פטור. עד כאן.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל - ראובן שידך בתו לשמעון, ופסק עמו ליתן סכום ידוע, ומאותו הסכום נתן לו שלש מאות זהובים, ושמעון שלח למשודכת תכשיטין שעלו מאה ועשרים זהובים, והלך ראובן ושידך בתו לאחר, ותובע משמעון שיחזיר לו השלשה מאות זהובים והוא יחזיר לו בלאות התכשיטים ששלח, ושמעון משיב 'אתה פסקת ליתן לי סכום ידוע וממנו נתת לי שלוש מאות זהובים והוצרכתי לשלוח בשביל זה תכשיטים והוצאות אחרות שהוצרכתי ואחר כך חזרת בך וביישתני ואני עומד בדיבורי, וכיון שחזרת בך אין לי להחזירך השלוש מאות זהובים, ותכשיטים אני אומר שיש לך להחזיר לי וההוצאה שהוצאתי בתכשיטים, והבלאות יהא שלך, כי לא שלחתי לה אלא על דעת שתהיה אשתי וכיון שחזרת תחזיר לי שלי'. עוד טוען כי שלח שלש טבעות ולא היו שלו והיו מבקשים לו בהם סכום גדול ואומר שיחזיר לו הכל ויפסיד השלוש מאות זהובים בדמי בושתו.
תשובה: מה שנשאר ביד שמעון מהשלשה מאות זהובים יותר מהסבלונות ששלח למשודכתו יחזור לראובן, שידוע שלא נתנה לו אלא אדעתא שתינשא לו בתו, וכיון שנתקדשה לאחר צריך להחזיר, ודמי הסבלונות יהיו בחשבון תשלומים, ולא מצי ראובן למימר 'החזר מעותי משלם וקח סבלונות שלך כמה שהן שוין עתה', דאמדינן דעתו של שמעון שלא שלח סבלונות אלא על מנת שתינשא לו ולא שתבלם ותנשא לאחר ותחזיר לו הבלאות, הלכך כיון שחזרה בה חשבינן דמי הסבלונות מעיקרו בחשבון וישבע שמעון כמה הוציא בקניית הסבלונות וכמה היו שוים הטבעות והמותר ישלם, ואם הטבעות ישנן בעין תחזירם לו.
עוד שאלה לו - ראובן שידך בתו לבן שמעון וקבע זמן לחופה, והתנה ביניהם - שכל שיעבור המועד שיפרע סכום ידוע לקנס, וקודם שהגיע זמן החופה יצתה בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכפרה בעיקר, ובשביל פגם זה לא אבה שמעון שיכניס בנו את משודכתו לחופה והעביר המועד, וראובן תובע הקנס ושמעון אומר דאדעתא דאונס גדול כזה שישא בנו אחות מומרת להשחית נחלתו ולפגום משפחתו לא אתני.
כתב ר"י - שכל קנסות שעושין בענין שידוכין שמי שחוזר בו יתחייב לחבירו כך וכך דלא הוי אסמכתא, הילכך אם כל אחד עשה שטר על עצמו והשלישום ביד שליש בתנאי שכל מי שיחזור בו שיתנם למי שכנגדו, יעשה שליש שלישותו.
ואם כל אחד נותן משכון לחבירו על הקנס שמתחייב לו, אם אמר זה לזה 'אם אחזור בי אני נותן לך כך וכך, והרי זה החפץ בידך בשביל הקנס שאתחייב לך אם אחזור בי' - אינו כלום, דכי האי גוונא לא קנה במשכון כל זמן שלא נתחייב לו כלום, שאדם יכול לשעבד נכסיו בדבר שכבר נתחייב, אבל בדבר שלא נתחייב בו לא יחול בו שיעבוד אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בבית דין חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו, ואז יתן לו החפץ במשכון ואז יחול השיעבוד על המשכון, כיון שנתחייב לו בקנס אם יחזור בו, או יאמר לו 'אם אחזור בי תזכה בכך וכך ממון בגוף חפץ זה'.