טור אורח חיים טז
<< | טור · אורח חיים · סימן טז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות ציצית
טור
[עריכה]שיעור טלית להתחייב בציצית, כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו, וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק. אבל אם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שגדול יוצא בה באקראי לשוק, פטור.
בית יוסף
[עריכה]- שיעור טלית להתחייב בציצית וכו' — ברייתא בפרק התכלת (מנחות מ ב): טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בה דרך עראי, חייבת בציצית; אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אף על פי שהגדול יוצא בה עראי, פטורה. ופירש רש"י: וגדול יוצא בה עראי – שאינו בוש לצאת בה לשוק. ובנמוקי יוסף כתוב: טלית שהקטן, המתבייש לצאת לחוץ בלא כסות, מתכסה בה ראשו ורובו – חייבת, דכסותו קרינן ביה.
- והרמב"ם כתב בפרק ג': ותהיה מידתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו. וכתב הראב"ד: יפה אמר, שלא בכל קטן משערין, אלא בזה שיכול לילך לבדו; שהרי אמרו: והגדול יוצא בו עראי, אלמא דלא בכל קטן משערינן, עד כאן.
- ורבינו שכתב שהוא בן תשע שנים, משמע דהיינו דלא כהרמב"ם, דהא פחות מבן תשע נמי מתהלך לבדו בשוק. ואפשר שרבינו מפרש דהכי קאמר הרמב"ם: קטן המתהלך לבדו בשוק עם טליתו, ואינו צריך אחר לשמרו שלא יאבד הטלית, וכדמשמע מדברי סמ"ג; וסובר רבינו, דכל שהוא פחות מבן תשע, צריך לשמרו שלא יאבד הטלית.
- כתוב בארחות חיים: כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן, פירוש, באורך וברוחב.
- כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל, דהא דקתני שהגדול יוצא בו עראי, פרושי קא מפרש, שזה הכסות חייב, מפני שהגדול יוצא בו עראי, לא מפני שהקטן מחויב, שהרי הקטן פטור. ולפיכך אמר בברייתא: אין הקטן וכו', ולא פירש אין הגדול, שהוא אינו תנאי. ולפיכך, כל טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו הוא חייב, בלא תנאי אחר. כן תמצא בהרמב"ם, שלא הזכיר שיעור אלא קטן לבד, וכן בסידור רב עמרם, עכ"ל.
- וכך כתב הר"י ן' חביב ז"ל. וכתב עוד וזה לשונו: שהזכיר והגדול יוצא ברישא דברייתא, כדי להזכירו בסיפא, ויאמר: אף על פי שגדול יוצא בה; שאם לא יאמר גדול יוצא כלל, רק שיתלה הדבר בקטן יכול להתכסות וכו', היה מקום לחשוב שאף על פי שלא יתכסה בו הקטן, יתחייב אם גדול יוצא בה באקראי, על כן הזכירו בראשונה, להודיענו כי לעולם לא יתחייב עד שיהא ראוי לכסות קטן וכו'.
- אחר שכתבתי זה, עיינתי בלשון הברייתא ופירושה, וראיתי כי לפי האמת אין לנו צורך מאלה הפלפולים; כי לא נאמר בה לשון זה: שיעור טלית להתחייב בציצית, אלא תנו רבנן: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וכו', הכונה האמיתית לזאת הברייתא להורות מה יעשה הגדול היוצא באקראי בטלית קטנה, אם יתחייב בציצית או לא. ואמר שאם דרך הקטן לכסות בו ראשו ורובו, אז יתחייב הגדול שיצא בה באקראי; אבל אם אין הקטן מתכסה בה ויצא בה הגדול באקראי, פטורה ויכול לצאת בה בלא ציצית. וראיה מוכרחת לזה הפירוש, מלות קצרות שראיתי בנמוקי יוסף בפירוש זאת הברייתא והם אלה: חייבת. כסותו קרינן ביה: פטורה. דלא כסותו הוא, עד כאן. והרב המחבר לא דקדק בלשונו וחזר לכתוב הברייתא ולשון הרמב"ם, וכאן מקום הטעות, כי הרמב"ם העתיק כונת הברייתא במלות קצרות, על כן לא הוצרך להזכיר גדול יוצא לא בתחילה ולא בסוף, ואין מקום לטעות בלשונו כי הוא זה: "כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית היא כסות שיש בה ארבע כנפים, ותהיה מידתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואין צריך אחר לשמרו". הרמב"ם דבר מלות קצרות מדוייקות, לתת דין על הטלית, ואז אין צריך להזכיר רק התנאי שהקטן מתכסה בה וכו'; והברייתא היא פסק דין להורות לגדול היוצא מה יעשה בה. והכונה אחד. אלא שרבינו יעקב רצה להתחיל בלשון הר"ם ולסיים בלשון הברייתא, ובזה נתן מכשול לפנינו בלשונו לפלפל חוץ מן האמת, עכ"ל. וכתבתי זה ללמד דעת לתלמידים, שלא ימהרו לפלפל בדברי הפוסק עד שיראו מקום מוצא הדין.
בית חדש (ב"ח)
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שיעור טלית וכו' פי' כשקטן בן ט' מתכסה בו ראשו ורובו אז חייב הגדול להטיל בו ציצית אם אינו מתבייש להלך בה לשוק ואפילו אינו הולך אלא באקראי חייב להטיל בה ציצית ומשמע דאף בשאין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אין הגדול פטור אא"כ יוצא בה באקראי ולא בקבע אבל ביוצא בה בקבע חייב להטיל בה ציצית אע"פ שאין הקטן בן ט' מתכסה בה ראשו ורובו והכי משמע מלישנא דבריית' מדתני סיפא אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה ולא תני בסתמא אע"פ שהגדול יוצא בה פטורה אלמא דוקא ביוצא בה עראי פטורה אבל יוצא בה בקבע חייבת בציצית בשעה שלובש אותה הגדול ומשמע נמ' דאפילו אם הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אם הגדול מתבייש בה לצאת בשוק אפילו באקראי אפילו אם לובש אותה בבית פטורה דהדין גם כן תלוי לפי מה שהוא הגדול ואיני יודע מה ראו הגדולים מהר"י אבוהב ומהר"י חביב וב"י להאריך בפירוש ברייתא זו ופירשו דה"ק כל שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו אז ודאי גדול יוצא בה עראי לשוק וכו' דלפע"ד ליתא להאי פירושא אלא כדפי' וכדמשמע להדיא מדברי רבינו דשיעור טלית להתחייב בו גדול בציצית כשלובש אותו תלוי בשני תנאים א' בקטן בן ט' שמתכסה בו ראשו ורובו ב' בגדול זה שלובש אותו אם אינו בוש לצאת בו לשוק. ומ"ש רבינו דקטן זה מיירי בקטן בן ט' שנים נראה דלמד כך ממ"ש הרמב"ם קטן זה המתהלך לבדו בשוק וא"צ אחר לשומרו ולילך עמו וסובר רבינו דהיינו בן ט' אבל בסמ"ק סי' ל"א כתב וז"ל וטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בו עראי חייב בציצות ושמעתי שהקטן רוצה לומר קטן שהגיע לחינוך כדאמרינן קטן היודע להתעטף חייב בציצית עכ"ל והגיע לחינוך הוא בן שש ובן שבע מיהו כדברי רבינו נקטינן דדוקא בקטן בן ט' וכבר נהגו מנהג שאינו הגון רוב ההמון גדולים בני י"ג ללבוש ציצית במלבוש קטן ככף איש דאפילו קטן בן חמש אינו מתכסה בה ראשו ורובו וגם לא נמצא שום גדול בן י"ג שנה שלא יהא בוש לצאת בו אפילו באקראי לשוק וחייבים לבטל מנהג זה שהכל מברכין ברכה לבטלה. שוב ראיתי בחבורו של מהר"ל חנל"ש שהביא לשון סמ"ק שנדפס בטעות שכתוב בהן ושמעתי שהקטן חייב בציצית ר"ל קטן שהגיע לחינוך וכו' ופירש שבא ליתן שיעור לטלית של קטן שאין הקטן חייב בציצית אא"כ כשהגדול יוצא בה עראי לשוק כו' ושארי ליה מאריה לכתוב בספר דברי טעות כאלה: