שולחן ערוך הרב אורח חיים טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן טז | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


שיעור טלית
ובו: שני סעיפים
א | ב

סעיף א[עריכה]

שיעור טלית שחייבת בציצית, שיערו חכמים, אם היא גדולה כל כך שקטן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית, דהיינו שהוא בן ט' שנים, שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו, ואין צריך לשמור טליתו שלא יאבד ממנו. ואם הוא מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו ורוב רחבו, וגדול בן י"ג שנים הלובשה אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק – היא נקראת כסות וחייבת בציצית, ואסור להתלבש בה בלא ציצית אפילו בביתו. ואם אין הקטן בן ט' שנים מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שהגדול בן י"ג שנים יוצא בה באקראי לשוק, בטלה דעתו אצל כל אדם, מפני שאינה נקראת כסות כלל, ולכן היא פטורה מן הציצית.

ויש אומרים, שאם הקטן בן ט' מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שאין גדול בן י"ג שנים יוצא בה באקראי לשוק, היא נקראת כסות וחייבת בציצית. והלכה כסברא הראשונה. לכן צריך שלא לעשות טלית קטן פחות מזה השיעור שנתבאר לפי הסברא הראשונה. ואם רוצה להתלבש בטלית שהיא פחותה מזה השיעור, יטיל בה ציצית כדי לחוש לסברא האחרונה, אבל לא יברך עליה:

סעיף ב[עריכה]

יזהרו לעשות בטליתות קטנים הכתפים רחבים, דהיינו החתיכות המוטלות על הכתף, כי היכי דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ולבטל ליה: