חידושי הרמב"ן על הש"ס/סוכה/פרק א
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רמב"ן |
הריטב"א |
הרשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הא דאמרי' במסכת סוכה מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כך פירושו שכל סכך כשר שתחת סכך פסול אעפ"י שחמתו של עליון מרובה מצלתו ותחתון צלתו מרובה מחמתו כיון שהעליון מאהיל על התחתון נמצא מקצת התחתון עצמו פסול שאינו עשוי לצל שאותו עליון הפסול מסכך עליו ומבטלו ולפיכך הצילוהו מזה כשחבטן כלומר שערבן יחד מלשון חבוט רמי. ושיטה זו מדברי הראב"ד ז"ל למדתיה והוא דבר נבון וברור ורבים טועין בו.
וכשתמצא לומר שלשה דינין הם בסכך פסול עם סכך כשר.
כיצד היה סכך אחד פסול וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה זו היא שאמרנו והא קא מצטרף ופסול לעולם. אבל נ"ל דכל שאלו ינטל מן הכשר מה שתחת הפסול ועדיין צלתו מרובה מחמתו כשר ובלבד שלא יהא ד' טפחים במקום אחד כדי שלא יפסל משום סכך פסול וזהו הדין הראשון.
חבטן ועשאן סכך אחד כשר ופסול מעורבין אם היה הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף וזו ששנינו אם היה הסכך הרבה מהן ואמר רבה אבל אילן שחמתו מרובה מצלתו כשרה כשחבטן וזהו דין שני.
עשה סכך אחד בכשר ופסול ולא היו מעורבין יחד אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אם תלה כשר בפסול כשרה. וזהו משנתנו המקרה סוכתו בשפודין ומאי דאיתמר בה בגמרא. ואין לי להאריך בפשיטות וממה שכתבתי אין דרך לנטות:
[אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע.] ראיתי שנחלקו הגאונים ז"ל אם הלכה כמ"ד סכך פסול בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות או באמצע בארבעה יש מהן שאמרו כיון דלרבנן דבי רב בין לרב בין לשמואל בארבעה וללישנא בתרא לשמואל בארבעה נקטינן כוותיה, ומהן שאמרו כיון דלישנא בתרא עיקר ולדידהו רב סבר בארבע אמות ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורי אנן נמי לקולא נקטינן כרב. ורבה סבר לה הכי (כלישנא) [בלישנא] קמא.
ואני אכריע לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות א"כ טעמא לאו משום דופן עקומה הוא דהא אפי' באמצע דליכא למימר דופן עקומה נמי הכי הוי שיעוריה בארבע אמות וכדאמרי' בגמ' ללישנא קמא בר מינה דההוא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה הילכך כיון דלכולהו לישני מאן דאמר באמצע נמי בארבע אמות לא נגעו בה משום דופן עקומה על כרחין הלכתא כמאן דאמר בארבעה ומן הצד משום דופן עקומה דסוגיין בכולהו תנויי דאמרי' דופן עקומה כדאיתמר בריש מכלתין מאי קמ"ל דאמרי' דופן עקומה כו' ואיתמר נמי דהלכתא גמירי לה כדאמרי' כי אתאי הלכתא ללבוד ולדופן עקומ' וההיא נמי לרב איתמר ואתיא כלישנא קמא דסורא הילכך הלכת' כמאן דאמר באמצע בארבע ומן הצד משום דופן עקומ' בארבע אמות והאל יודיענו בסתום חכמה: