חידושי הריטב"א על הש"ס/נידה/פרק ח

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק שמיני הרואה כתם

דף נז עמוד ב

על בשרה כנגד בית התורפה טמאה: כלומר אעפ"י שעבר' בשוק של טבחים כדאיתא בגמ' כיון דמגופא ובגופא אשתכח רגלים לדבר דמגופה אתא אא"כ אשתכח על חלוקה נמי כדאיתא בגמ' והא דתנן בסמוך תולה בכל דבר לאו ארישא דהא מתני' קאי אלא אראתה על חלוקה דסליק מינה.

על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה: פי' חגור סינר שחוגרין בה הנשים והוא כנגד בית התורפה וכדאיתא בבריתא בגמ' ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה אם מגיע כנגד בית התרופה של קצרה קצרה טמאה וארוכה טהורה והא דתנן מן החגור ולמעלה טהורה איכא למימר דוקא בשלא נזדקרה א"נ דכי לא ידעה אם נזדקרה אם לאו דמסתמא לא חיישא לשמא נזדקרה אבל אם נזדקרה חיישינן אפי' בלמעלה למטה שהרי חזר מה שלמעלה כלמטה אבל הראב"ד ז"ל נר' דס"ל דאפי' כשנזדקרה לא חיישינן אלא מימר אמרי דעברה בשוק של טבחים אי נמי נתעסקה במין ולאו אדעתא ונ"ל טעם דבריו דאם איתא דמגופא אתא כשנזדקרה אי אפשר לה לטנף וליפול על חלוקה לבד אלא שותת היה ויורד על בשרה ומבשרה לחלוקה אי נמי על בשרה ועל חלוקה יחד אבל השתא דאשתכח בחלוקה לבד ולא על בשרה ודאי לאו מגופא אתא אלא מעלמא.

גמרא אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאתה עליו דם טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה: נראה דהשתא בזה משמע להו לבעלי הגמרא דשמואל טהורה לגמרי קאמר ואפילו מדרבנן ותדע לך מדקשיא עליה כל הני תיובתא ולא משני התם מדרבנן עד דאתא רב ירמיה מדפתי חדיתא מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ואלו הוה סבירא לן השתא דשמואל מדאוריתא דוקא קאמר וכי אקשי עליה הני תיובתא לומר דטמאות מדאוריתא נינהו ואתא רב ירמיה לתרוצי דלאו מדאוריתא טמאות אלא מדרבנן לא הוה ליה למימר בהאי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר מאי טמא דקתני מדרבנן אלא השתא דמתרץ שמואל דטמאה מדרבנן משמע דעד השתא הוה סבירא לן דשמואל טהורה גמורה קאמר ופירוקא דרב אשי נמי הכי מוכח והא דקא מייתי שמואל קרא לאו למימר דמדאורייתא בלחוד קאמר אלא ה"ק טהורה מדאוריתא דכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכיון דמדאוריתא טהורה לא חשו לה חכמים להחמיר עליה ועל כרחין אית לן למימר הכי לפי דוקיה דרב אשי דאמר שמואל דאמ' כר' נחמיה ור' נחמיה מדרבנן היא שלא גזרו על כתמים שבדבר שאינו מקבל טומאה ועוד דלטהר דבר שאינו מקבל טומאה מאי שייך לאתויי קרא דבבשרה עד שתרגיש בבשרה דאי מההיא קרא אפי' בדבר המקבל טומאה טהורה עד שתרגיש אלא דה"ק שמואל טהורה מדאוריתא וכיון שכן אף מדבריהם טהורה שלא טמאו כתמים הנמצאים על דבר שאינו מקבל טומאה ואפשר מפני שלא גזרו אלא על המצוי ודבר שאינו מקבל טומאה אינו מצוי שתשב עליו או שתשתמש בו בישיבה ולבישה וכיוצא באלו שדרכן של כתמים לי"מ ובנמוקי הרב מורי ז"ל טעמא לפי שלא גזרו אלא על דם שנמצא בדבר שראוי לטמאו מחמת ראות דם דאשתכח בגויה ואגב הכי מטמא גם האשה.

וא"ת א"כ אמאי לא פריך ליה מכל כתמים דטמאין דתנן בפ' בא סימן הרואה כתם מקולקלת למנינה ובפ' דם הנדה תנן הכתם שנמצא בחלוק טמא עד שעת הכבוס וליכא לדחויי דהתם לטהרות חדא דמקולקלות למנינה וחוששין משום זוב בעלה היא ועוד דאפילו לטהרות קאמר שמואל דטהורה מדאקשי' עליה מיהא דתניא ובהסטות ובמגעות הלך אחר הרוב והכא בפרקין נמי תנן מן החגור ולמטה טמאה ולמה הניח להקשות מאלו שהן פשוטות יותר וקא מהדר אהנך דאינן פשוטות ועוד הקשו בתוס' כי היכי דמשני בסמוך בקושיא בהסטות ומגעות ארגישה ולאו אדעתא לישני נמי על קושיא דעל בשרה ספק טמא ספק טהור טמא וכן על מתני' כנגד בית התורפה טמאה ומיהו בזה יש לי לתרץ דאימר ארגישה ולאו אדעתה לא שכיח ודוחק הוא לומר כך אלא התם בלחוד הוא דקאמרי משום דרב בהרגשה וכדאיתא הכא בהדיא אבל הנך קשיותא ודאי קשיין ותירצו בתוס' דכלהו משניות דכתמים איכא לדחוינהו דאימר מזמן מרובה בא הכתם ולכך טמאה דשמא הרגישה ומדעתה אלא ששכח' אבל הני דמייתי בגמרא ברואה כתם על בשרה מסתמא מזמן קרוב בא הכתם דאלו מזמן רחוק בא לא היה מתקיים בו כל כך אלא היה עובר אגב זיעה והילכך אם איתא בהרגישה מדכר הוה דכירא ועל שפת הספל ואי נמי עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא על שלו כל הני מזמן קרוב באו בודאי ואם הרגישה מדכר דכירא והסיטות ומגעות אע"ג דאפי' כשמצאתן בחלוקה מיירי ואפילו הכי פריך מינה התם שאני דכיון דרב ירמיה טמאין מסתמא מזמן קרוב בא הכתם ואפ"ה משני דילמא מזמן רחוק בא והרגישה ולאו אדעתא.

תרתי שמעת מינה: פי' מורי הרב ז"ל דרישא דעד שתרגיש ודרשא דולא בשפיר שקולות הן ותרוייהו דרשי להו מדלא דכתיב בבשר ויש מפרשים דולא בשפיר היינו משום דאין מרגשת ביציאת דם והקשה מורי הרב ז"ל דאי סבירא לן דרכה של אשה לראות דם בסתרה לא מטהרי משום דאינה מרגשת.

אם רוב ימיה טמאין טמאה: פרש"י ז"ל רוב ימיה טמאין כגון אשה שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר אעפ"י שלא מצאתה טמא אפ"ה היא מחזקת עצמה בספק נדה כיון שרוב ימיה טמאין והילכך אם נגעה או שהסיטה הלך אחר הרוב והקשו עליו בתוס' דאע"ג דאין לה וסת כיון שלא מצאה טמא למה מחזקת עצמה כנדה וזו חומרא אינה נמצא כלל בשום מקום ועוד דאפי' מצאתה טמא לא מטמאה למפרע אלא מעת לעת או מפקידה לפקידה והיאך נטמא היסטא ומגעה של זו למפרע שמצאתה טהור משום חשש שמא ראתה אלא ודאי כל שלא ראתה היסטה ומגעה טהורה והכא הנמצא על חלוקה קאי דאמר ספק טמא ספק טהור טהור דאמרי' בסמוך דאי עוברת בשוק של טבחים ספקו טהור ומשום הכי קתני בבריתא דאם רוב ימיה טמאין אפי' עברה בשוק של טבחים מגעה והסיטה טמא ומורי הרב ז"ל הקשה על זה דא"כ אמאי נקיט מגעות והסיטות כיון דחלוקה ובשרה שוין בשרוב ימיה טמאין לא הוה ליה למתני אלא והלך אחר הרוב ולי נראה דהא לא קשיא דאי תנא סתמא הלך אחר הרוב הוה אמינא אפי' לגבי בעלה קמ"ל מגעות והיסטות דהיינו קדשים וטהרות דמחמרינן בהו טפי מבעלה בכלה מכילתין.

עוד הקשה רבינו ז"ל דא"כ מאי קא מקשה תלמודא מאי לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה אע"ג דלא הרגישה וכי לא אירגישה מאי הוי דהא כתמים הנמצאים בחלוק חוששין להן ואע"ג דלא ארגישה כלהו כתמים דתנינן בכלהו מכילתין והוי טעמא משום דחוששין דדילמא מזמן מרובה אתי והרגישה ולאו אדעתא וכדכתבינן לעיל לדעת ר' יצחק בעל התוספות ז"ל וזו ודאי קשה מן הראשונה אלא שי"ל דסלקא דעתיה דמקשה בסיפא דומיא דרישא מה רישא דעל בשרה מזמן קרוב אפי' הכין קתני דאם רוב ימיה טמאין טמאה ואפילו עברה בשוק של טבחים כנ"ל.

לא אם רוב ימיה בהרגשה חזיא אימור ארגישה ולאו אדעתה: תמיה לי אדרבה הוה לן למימר איפכא כיון דרוב ימיה בהרגשה השתא דלא ארגישא אימר מעלמא אתא.

אי בעית אימא מחגור ולמטה ואי בעית אימא מחגור ולמעלה אב"א מחגור ולמטה כגון שעברה בשוק של טבחים על בשרה טמא דהכי איתא דמעלמא אתי על החלוק.

איבעיא להו לאשתכוחי: נ"ל לפ' דה"ק אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי אלא כיון שנמצא על בשרה בלבד חזקה מגופה אתא והא דתנן עברה בשוק של טבחים תולה היינו דוקא כשנמצא על חלוקה ואי נמי על בשרה ועל חלוקה אבל בנמצא על בשרה לבד אינה תולה על חלוקה כלומ' כשנמצא על חלוקה בין שנמצא על חלוקה בלבד בין שנמצא אף על בשרה טהורה דכיון דאיכא למתלי בטבחים תלינן דאם איתא דמגופא אתא בשרה בלחוד איבעי ליה לאשתכוחי ולאו למימר לכל דאתא מגופה אבשרה בלחוד משתכח דהא כל שלא עברה בשוק של טבחים אפי' על חלוקה בלחוד טמאה כדתנן במתני' אלא מילתא בעלמא הוא דקאמר כלומר כיון דאיכא למתלי תלינן אלא אי אשתכח בבשרה בלחוד ולישנא נמי הכי מתפרש דאם איתא דתימא ונחמיר ונימא מגופה אתא אבשרה אבעי ליה לאשתכוחי וכל דלא אשתכח אבשרה בלחוד לא תחמיר עליה שלא לתלות בטבחים וא"ת אבשרה בלבד כיון שעברה בשוק של טבחים אמאי לא תלנין דדילמא נקפלו כל בגדיה ונתז על בשרה וכדתניא לקמן לבשה שלשה חלוקין הבדוקין לה אם יכולה לתלות תולה אפי' בתחתון ולא אמרינן אם איתא אעליון איבעי ליה לאשתכוחי נראה לי דהכא היינו טעמא משום דרגלים לדבר דכיון שנמצא על גופה ומגופה קא חזיא חזקה מגופה אתא דכל היכא דאשתכח בגופה חמור טפי דהטיפין טיפין מצטרפין כדאשכחא בגופא ועל חלוקה אין מצטרפין כדאמרינן בבריתא לקמן לדעת רוב המפרשים כמו שאינו עתידין לכתוב בס"ד.

ובתוס' תירצו דהתם היא טעמא משום דפעמים שמגבהת שני העליונים אבל כלן אינה רגילה כדי שלא יראה בשרה ואין זה מחוור בעיני משום דהא איכא למימר דנתז מלמטה כנגד בשרה ולא נגע בבגדיה כלל אלא טעמא דמחמרי בבשרה טפי כדאמרן.

ואי בעית אימא מחגור ולמעלה כגון שנזרקה: כלומר מחגור ולמעל' וכשלא עברה בשוק של טבחי' וכגון שנזדקרה כלומר שידעה בודאי שנזדקרה והילכך על בשרה כלומר כל שנמצא על בשרה טמא ואפי' נמצא נמי על חלוקה דכיון דליכא למתלי ודאי מגופא אתא דאי מעלמא אתא אחלוקה בלחוד איבעי ליה לאשתכוחי על חלוקה לבד דמעלמא אתא דאי מגופא אף על בשרה מיבעי ליה לאשתכוחי.

וא"ת כיון דמזדקרה הוה לי' למעלה מן החגור כלמטה מן החגור וכל שלמטה מהחגור בין על בשרה בין על חלוקה טמאה וא"כ אפי' נמצא על חלוקה בלחוד אמאי ספקו טהור איכא למימר כל שנזדקרה א"א לדם שינטף אלא דם שותת ויורד ונוגע פעמים אף בחלוקה אבל שלא נגע בבשרה אי אפשר והא דאמרי' דאבשרה טמא דוקא דידעי דנזדקרה אבל מסתמא לא חיישי' לשמא נזדקרה משום דלא שכיח שתזדקרה ותדע לך מדאמרינן אי אימא מחגור ולמעלה כגון שנזדקרה ולא אמרינן אימא נזדקרה ועוד דתנן במתני' הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טהורה ולמעלה מן החגור שלא כנגד בית התרופה טהורה היא והיינו דאקשינן נמי להדיא אי מחגור ולמעלה אמאי טמא ודברים פשוטים הם אלא שהוצרכתי לכתוב מפני שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאפי' בסתם חוששין שמא נזדקרה לפי שלא הזכיר בכל דבריו והוא שנזדקרה.

ונמצא פסק הלכה לפי מה שפירשתי כבר דכל שנמצא על בשרה בלבד למטה מן החגור אפי' עברה בשוק של טבחים טמאה וכל שנמצא על חלוקה בין שנמצא על חלוקה בלבד בין שנמצא גם על בשרה אם יכולה לתלות תולה והיינו מתני' דעברה בשוק של טבחים ומתעסקת בכתמים נמצא למעלה מן החגור ואין ידוע אם נזדקרה אם לאו לעולם טהורה ואפי' אין לה במה לתלות דחוששין שמא נתעסקה בכתמים או עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתיה אבל אם ודאי נזדקרה כל שנמצא על בשרה בין על בשרה בלבד בין חלוקה ועל בשרה טמאה דאומרין בשעה שנזדקרה שתת הדם ונגע בבשרה על חלוקה לבד טהורה דאם איתא דמגופה אתא על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי ואם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה במין טהורה אבל אם נמצא על בשרה בלבד לעולם טמאה ואפי' יכולה לתלות בטבחים או בכתמים אינה תולה דאם איתא דמעלמא אתא אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי וכן פסק הרמב"ם ז"ל.

אבל הראב"ד ז"ל כתב דדוקא במה שאין לה לתלות אבל אם יכולה לתלות תולה אפי' נמצא על בשרה בלבד ולא ירדתי לסוף דעתו דהא בהדיא אמרינן בגמרא ללישנא קמא דכל שנמצא על בשרה אע"ג דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמא אתא אחלוקה איבעי ליה לאשתכוחי ואע"ג דאמרינן אי בעית אימא מן החגור ולמעלה לא למתסר דינא דלישנא קמא אתא אלא להדוכתא אוקמתא אחרינא ואיתא להא ואתא להא ושמא הוא ז"ל סבור דלאוקמ' בתרייתא אוקמתה לית כלל וכיון דכתמים מדרבנן הלך אחר לישנא בתרא להקל ולענין שמעתין יש לי עוד לפרש איבעית אימא מחגור ולמטה על בשרה בלבד מגופה אתא דאי מעלמא אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי על חלוקה מעלמא אתא כלומר אם נמצא גם על חלוקה מעלמא אתא דאי מגופא על בשרה בלבד איבעי ליה לאשתכוחי ואב"א מן החגור ולמעלה כגון שנזדקרה על בשרה בלבד מגוף אתא דאי מעלמא אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי והשתא אתא שפיר טפי דעל בשרה דאוקמתא ועל בשרה דאוקמתא בתרייתא מפרשי' בחד גוונא כלומר אבשרה בלבד ומ"מ הראשון נ"ל עיקר דכיון דנזדקר' ודם שותת ויורד על בשרה כשחזרה ועמדה על רגליה חזרה ונתלכלכה חלוקה בדם שעל בשרה ולמה נטהר אותה כשנמצא על בשרה ועל חלוקה.

אמר רב ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן: פי' אפי' בישיבה על גבי קרקע דלית ליה דר' נחמיה.

דף נח עמוד א

רב אשי אמר שמואל הוא דאמר כר' נחמיה דטהורה לגמרי משמע ואפי' מדרבנן ומיהו באינך בלחוד מודה הוא רב אשי לר' ירמיה דטומאות מדרבנן בלחוד כיון דלא ארגישה דלא אתא לאיפלוגי עליה דרב ירמיה אלא בישיבה ע"ג קרקע ולפורשי דטהורה לגמרי קאמר אלא אפי' קרקע דמבדק שפיר ואיכא למימר דמגופא אתא תטמא קמ"ל האי לישנא דקאמר איכא למימר מגופא אתא לאו דוקא אלא ודאי מגופא אתא ומשום דרישא דנקט בדוקא כי האי לישנא נקט נמי בסיפא ופירכא נקטיה.

ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה וכו': וא"ת מאי קושיא דילמא לקולא לא מחזקינן לחומרא מחזקינן י"ל דה"ק כיון דכתמים דרבנן כי היכי דלא מחזקינן לקולא ה"ה לחומרא וא"ת אמאי לא אקשי ממתני' גופא דהתניא בהדיא שלא כנגד בית התורפה טהורה אלמא לא אמרינן שמא נטלתו מבית התורפה והביאתו לכאן לא קשיא דאי מתני' הוה אמינא ה"מ בדם בית התורפה שיש בו חשש כתמים דאם איתא דנגעה ביה תרגיש במה שהוא לה ותחוש שלא ליגע במקום אחר עד שתעיין מה עלה בידה אבל בדם שעל צוארה אעפ"י שנגעה בו לא רמיא אכפשה לעיין משום דאינו טמא ואמר הבאתי לכאן.

נמצא על קשר אצבעותיה דוקא שבדקה עצמה ולא נטלה ידיה אח"כ אבל בלא בדיקה ודאי לא חיישינן שמא נגעה ידה שלא בכוונה בבית התורפה דעשויה היא לזהר שלא ללכלך ידיה וגם אין לחוש בנגעה בשוקיה ופרסותיה דהיינו אחזוקי טומאה ממקום למקום ולמאן דקס"ד מפשט מינה דמחזקינן טומא' ממקום למקוה אפשר דה"ה שלא מחמת בדיקה דשמא קשרי אצבעותיה נגעו בשוקיה מבפנים מורי הרב ז"ל.

מקום חבוק: פרש"י ז"ל מלשון החבק והקילקי והוא מקום שהגידין קושרין וחובקין השוק והירך ובערוך פירש שנועלין את השוק כאנפליא שיש לה ולולאות ומקום חבוק הלולאות קרי הכי חבק עוד פירוש כשכופפת שוקה למה שעל ירכה מה שמכוסה מן הבשר ע"י כפיפת השוק של הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקין זה את זה.

כשורה מהו טיפין טיפין מהו: פי' כשורה טפין עשויין כשורה וטפין נמי שאינן מסודרין כשורה דאי לא תימא הכי כשורה היינו רצועה ורשב"ם ז"ל פי' כשורה שורות הרבה וכרצועה שורה אחת וטפין טפין עשויין בין כשורה בין עשויין כשיר בין עשויין שלא כסדור ובספרים שלנו אין כתוב בהן כשורה אלא כשיר מהו לרחב ירכה מהו טפין טפין מהו ולפי גרסת אלו הספרים דעביד כרצועה היינו כשורה.

מאי לאו לאתויי כי האי גוונא: נ"ל דמתקני סתם ספק טמא ספק טהור טמא קא דייק דאלמא כל שבבשרה טמא ואפי כי האי גוונא ופרקי' לא דילמא דעביד כרצועה ולא קאמר דעביד כטפה משום דבהא ליכא שום חדוש אבל בלעביד כרצועה איתא חידוש קצת אבל בתוס' פירשו דמיתורא דספק טמא ספק טהור קא דייק לאורויי חדוש קאתי דאי לא ליתני על בשרה ספק טמא.

הא דאיבעי להו הכא טפין טפין מהו ולא דייקי לה מדתניא לקמן כתם ארוך מנטרף טפין טפין אין מצטרפין דילמא טפין טהורה איכא מאן דפריש דהכא בטפין שעל בשרה והתם בטפין שעל חלוקה וכן דעת רבותי' הצרפתים ז"ל ולי נראה דהכא בטפין גדולים שיש באחד מהם כגריס ועוד לא מבעי לן אלא אם צורתן מוכח עליהן שאינן מגופה לא היה לן למוצאן כי האי גוונא ולקמן מבעיא אם מצטרפין ותדע לך דהכא אכתי לא איירי בשעורי כתמים כלל אלא באיזה מקום ובאיזה ענין לחוש לה ועלה קא בעי ר' ירמיה טפין טפין וכשיר ולמעלה למטה ולרוחב ירכה מהו אבל בשמעתין דלקמן איירי בשיעורין והתם הוה לי' למבעי אלא כדאמרן וכן מצאתי למורי הרב ז"ל והקשה מורי הרב ז"ל דמ"מ מדקתני בבריתא טפין טפין אין מצטרפין משמע ודאי דאצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אלו איכא בחדא מנייהו כגריס ועוד טמאה ותירץ דהתם על הבגד ואפשר דנגע בהרבה מקומות כפי שמתנועע הבגד סביבה ומשום הכין לא דקו לה להא דר' ירמיה מברייתא דהוה מצי לדחויי דהתם כשנמצא בבגד דוקא ומהאי טעמא דאמרן.

תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאלתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה ואוקמא רב ששת לענין דינא: כלו' שאין שנייה חייבת לתת שכר כובס דאמרה לה אנא אבדיקה דירך לא סמיכנא ונראה דדוקא בבודקת לעצמה אבל בודקת בעדים אפילו לענין דינא אינה תולה בה דהא ודאי בדוק הוא אלא דקשיא ליה דא"כ הכא הויא טעמא משום דאפי' בריא ושמא לענין דינא לא אמרינן ברי עדיף לאפוקי ממונא וא"כ ליקשי מינה לרב יהודה דאמר ברי עדיף ובנמוקי הרב מורי ז"ל מצאתי אף על פי שיש עדים שבדק' שמא לא בדקת יפה.

אמר רב ששת לענין דינא תנן: הקשו בתו' ונימא כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפ' המדיר גבי מומין וגבי פרה ותירצו הם ז"ל דהתם דוקא הוא שיצאת האשה מרשות אב לרשות בעל וכן נמי פרה יצאה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל הכא חלוק לעולם ברשות ראשונה דהא שאלה היא ולא מכר ולי נרא' דאפשר דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היו לענין דינא אלא לענין טהרו' בלבד כהנהו דריש פרקא קמא דמכלתין וכן נראה התם בפ' המדיר לאוקמתיה דרב אשי וכמו שכתבתי שם במקומה ושם הארכתי בס"ד.

דף נח עמוד ב

מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע: הקשו בתוס' מאי פירכא מיהא דשאני הכא דלא אפשר לאפוקי חדא מנייהו דהא מנייהו מפקת אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא הוא שתטהרנה ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בשנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה טהורה א"כ היה לנו לטהר אותה לעולם ואעפ"י כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן והשני אפ"ה לא דמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא וא"א לתלות בזו יותר מבזו אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימר לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא אף לענין טומאה תסתור תלייתה כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תלינן לגבי שניה לא תלי לגבי ראשונה ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימא משניה אבל טהרת משאלת ראשונה אלימא מטהרת שניה מפני שהיתא לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

אמר רב נחמן ב"י תולה בפשפש עד כתרומס: ואעפ"י שהיא שיעור גדול מגריס.

הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים פירשו בתוס' לומר שאין תולין בפשפש אלא א"כ ארכו של כתם כרחבו דאז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלי ביותר מכגריס.

ועל יריכן פירשו הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש אעפ"י שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר רשב"ג ולדברי חברי אין סוף דהא לא תלי אלא היכא דארכו כרחבו אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפי' לדידיה היכא דארכו כרחבו תלי בפשפש ואפי' ליתר מכגריס.

ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תולין בו עד כתורמוס אעפ"י שאין רחבו כארכו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תרמוס דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום ואלו לר' חנינא אין אין תולין בה אלא במקום שהוא מצוי ואנן דק"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום דמצוי תולין בו בכל ענין עד שר"א ז"ל פי' הא דאמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים מפני שהרחש הזה מצוי בחזרים ואעפ"י שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפי' לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באיזו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי דהא מסתמא דרב אשי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי ר' חנינא מדברי ומדבריהם והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימרא שיהא עבוד כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לו דבמקום הרחש הפלו' שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתרמוס.

אמר רב אשי עיר שיש בה חזרים אין חוששין לכתמים: כבר כתבנו שר"ח ז"ל פירשו משום שהרחש ההוא מצוי בחזרים ואינו מחוור דא"כ לא הוה ליה למסתם ולמימר אין חוששין לכתמים דמשמע דאין חוששין להם כלל באיזה שיעור שיהיה ואפי' גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמים כלל מפני שהחזרים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכל הנבלות ומתלכלכין בדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכ"כ הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמיא וכן פי' רבי שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפי' לא עברה בשוק של טבחים ואפי' אין לה מכה עליה מחגור ולמטה ואמ' בתוס' דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצא' כתם בחלוקה דאין נר' לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

לימא דעד ועד בכלל קא מפליגי: כלו' ככל עד ועד בין דהכא בין דעלמא קא מפלגי ואמרי דבעד ועד בעלמא לא מפלגי אלא בעד דהכא קמפלגי וכהא דר' אמ"ר יוחנן רב הונא בר' אבוהו ורב חסדא דלא כר' אבהו אלא עד הכא כעד דעלמא וככלהו עד ולא עד בכלל לחומרא וללישנא בתרא נמי דהא קמפליגי וכדאמרינן וקמפליגי בעד ועד דהכא כלו' ובדר' אבהו קמפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שמחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פי' רשב"ם ז"ל ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגרסי כיתר מדגריס דקאמר רב הונא לענין כתמים היינו בין לקולא בין לחמרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיתר מכגריס דהיכא דאשתכח כגריס וליכא מידי למתלי חיישינן ותלי בדם נדה ביתר מדגריס להקל כגון שנמצא למעלה מן החגור דזה ודאי לא דם נדה הוא תלינן ביה אפי' כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור כענין הא דאמרינן בסמוך אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר' הכי משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

מיתבי היה עליה טפי דמים למטה וטפי דמים למעלה תולה העליון עד כגריס מאי לאו גריס כך כלמטה לא גריס דלמעלה ה"ג רש"י ז"ל ופי' טיפי דמים למטה קטנים ולמעלה טיפין גדולים תולה העליון כגריס כלו' תולה הכתם הגדול עד כגריס אבל יתר מכאן אינה תולה ופריך מאי לאו גריס דלמטה והקשו עליו בתוס' חדא דאין לשון משמעות למטה ולמעלה קטון וגדול ותו מאי פירכא מי אלימא ממתני' דפליגי בה בעד ועד בכלל ומ"ה גריס ר"י בעל התוס' ז"ל מאי לאו גריס כלמטה לא גריס דלמעלה ומקצת ספרים יש דגורסין הכין ופי' הוא ז"ל טפי דמים למטה למטה מן החגור וטפי דמים למעלה למעלה מן החגור תולה כעליון עד כגריס כלו' את שלמעלה מן החגור אינו דם נדה דמהיכא אתא אלא נתעסקה במין או שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא דכיון דכתם שלמעלה לאו מגופא אתא אף שלמטה מן התנור תולה באותו כתם שלמעלה להקל דאמרינן ממקום שבא העליון בא התחתון.

דף נט עמוד א

מאי לאו כגריס כדקתני היינו גריס כלמטה: לומר דאעפ"י שהתחתון גדול כגריס בעלמא טמאה הכא דאיכא כתם למעלה תלינן ביה להקל אלמא כגריס ממש למטה בעי תלייה ואי איכא למתלי טמאה ועוד דגריס דמתני' כיתר מכגריס דעד ולא עד בכלל וקשיא לרב חסדא וא"ת מאי קושיא דילמא תנא מלמעלה למטה קתני כלו' כתם גדול שלמטה אפי' הוא כג' גריסין או כשנים או כגריס תולין בעליון אבל פחות מגריס אי נמי כגריס ממש צריך תליה ולעולם עד ועד בכלל י"ל דהא ליתא דמה לו לתנא למימר דשני גריסין וגריס תלינן בעליון אחר שאמר דאפי' גדול שבגדולים שבו תולין בעליון ואי לאשמועינן דבפחות מגריס אין צריך תליה הא לא צריך לתנא למכפל ולמתני עיקר בריתא משום הא אלא עקר חדושא לאשמועינן דכתם גדול תולין להקל ולטהר ומשני לא כגריס דלמעלה כלו' אם יש בשלמעל' כגריס יתלו בו כתם התחתון ומלמעלה למטה קתני כלו' אם יש בכתם העליון ג' גריסין או שנים או אפי' כל שהוא גדול עד כגריס תולין בו הכתם התחתון אבל אם אין הכתם העליון רק כגריס ממש אין תולין בו הכתם התחתון דכל שאין בו יותר מכגריס תלינן בדם מאכלת וכיון שכן כתם התחתון שהוא גדול יותר מכגריס אין תולין אותו בעליון לטהר העליון איכא למימר דהוי דם מאכולת אבל תחתון אינו דם מאכולת אלא מגופא אתא והכי מוכח בהדיא בתוספתא דתניא בתוספתא היו עליה ב' כתמים א' למעלה וא' למטה אעפ"י שהתחתון גדול והעליון קטן תולה התחתון עד כגריס שאני אומר ממקום שבא העליון בא התחתון נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מהו ה"ה דהוה מצי למימר נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מאי הוי דאי פשיטא ליה דבכי הא גוונא אינה תולה אלא א"כ בסמוך לוקי כה"ג נתעסקה במועט אינה תולה מרובה בתוספת.

תא שמע כתם ארוך מצטרף טיפין טיפין אין מצטרפין: פי' והיה עכשו סובר שאין הפרש בין עד לחלוק דכל שבזה טמא ובריתא דבעי גידוף רבנן היא ופליגי ודחינן דבריתא אפי' כר' אלעזר ושאני כתם מעד ואסיקנא מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר דפליגי רבנן עליה ומיהו אע"ג דפליגי בריתא ככולי עלמא אתיא ושאני עד מכתם והכי משמע מן התוספתא דקתני משוך טמא מפני שהוא דם הקנוח משמע דבחלוק אפי' משוך טהור.